יחסי ארצות הברית – ונצואלה
| יחסי ארצות הברית – ונצואלה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | ונצואלה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 912,050 |
| אוכלוסייה | |
| 346,200,529 | 28,452,167 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 482,359 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,032 | 16,953 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית פדרלית | רפובליקה פדרלית |
יחסי ארצות הברית–ונצואלה הם היחסים הדיפלומטיים והדו-צדדיים בין ארצות הברית של אמריקה לבין הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1830 פרשה ונצואלה מהפדרציה עם קולומביה, ובשנת 1835 כוננה ארצות הברית יחסים דיפלומטיים עם ונצואלה. היחסים בין ארצות הברית לוונצואלה התדרדרו בשנים האחרונות, אם כי שתי המדינות הסכימו בפסגת 2009 לחפש דרכים להקים מחדש את מערכת היחסים הישנה שלהן על בסיס אינטרסים הדדיים. נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, זיהה את עצמו כאופוזיציה למדיניות ארצות הברית, ומתח ביקורת על יחסם לאמריקה הלטינית. צ'אווס כיהן כנשיא מאז 1999 ונבחר מחדש לקדנציה שלישית ב-7 באוקטובר 2012. חזונו "הסוציאליזם של המאה ה-21" אינו כלל יצירת יחסי ידידות עם ארצות הברית. ב-27 בדצמבר 2010, נשלל משגריר ונצואלה בארצות הברית אשרה לאחר שנשיא ונצואלה משך את הסכמתו למינוי שגריר אמריקאי בקראקס. למרות המתח ביחסים, שתי המדינות משתפות פעולה באופן מוגבל, כגון מלחמה בסמים. ממשלת ארצות הברית ממשיכה לחפש אינטראקציה קונסטרוקטיבית עם ממשלת ונצואלה, תוך התמקדות בנושאים בעלי עניין הדדי. דוגמאות לאינטרסים חופפים כאלה הם המאבק בסמים, המאבק בטרור, סחר ואנרגיה.
בשנים 2014–2015 חילקו ארצות הברית וונצואלה איסורי כניסה לקבוצות של מדינאים ונצואלים[1][2] ואמריקאים, בהתאמה[3].
יחסים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית היא שותפת הסחר החשובה ביותר של ונצואלה, הקונה העיקרית של סחורותיה. בשנת 2014 היצוא של ונצואלה למדינות הסתכם ב-30 טריליון דולר, היבוא מארצות הברית הסתכם ב-11 טריליון דולר[4]. יצוא מארצות הברית לוונצואלה (2014): מוצרי נפט (19% מכל היצוא האמריקאי למדינות אמריקה הלטינית), ציוד תעשייתי (5% מכל היצוא האמריקאי לוונצואלה), כימיקלים אורגניים, מוצרים חקלאיים (תירס, חיטה, אורז), ציוד רפואי, חומרים ומוצרים אחרים. היבוא האמריקאי מוונצואלה (2014) מובדל בצורה לא טובה: נפט גולמי (86% מכלל היבוא האמריקאי מוונצואלה), מוצרי נפט (10% מהיבוא האמריקאי מוונצואלה), כימיקלים אורגניים, נפט דלק, זהב, דגים, רכיכות, בוקסיט, אלומיניום וכו'. בערך 500 חברות אמריקאיות מיוצגות בוונצואלה. ההשקעה הישירה של ארצות הברית בוונצואלה מתרכזת בעיקר בתעשיית הנפט ובמימון.
ניתוק היחסים הדיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 בינואר 2019, לאחר שארצות הברית הכירה בלגיטימיות של נשיא מטעם האופוזיציה בוונצואלה, חואן גואידו, הודיע נשיא הרפובליקה הבוליביארית של ונצואלה ניקולאס מדורו על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ארצות הברית וגירוש הדיפלומטים האמריקאים מוונצואלה.
עובדות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2005 החלה ונצואלה להעניק סיוע במחירים מועדפים עם דלק למוסדות חברתיים (בתי חולים, בתי אבות, מקלטים וכו') בבוסטון (בירת מסצ'וסטס), ובהמשך לאזורים מדוכאים אחרים בארצות הברית[5].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ U.S. expands sanctions against Venezuela officials
- ^ FACT SHEET: Venezuela Executive Order
- ^ Venezuela imposes mandatory visas for all US citizens, bans for Bush & Cheney
- ^ Золотова Е. В. Торгово-экономические отношения Соединённых Штатов и Боливарианской Республики Венесуэла // Россия и Америка в XXI веке. — 2015. — № 2. — С. 12
- ^ Дабагян Э. С. Внешняя политика Венесуэлы в начале XXI века: основные направления // Вестник Московского университета. Серия 25: Международные отношения и мировая политика. — 2012. — № 1. — С. 118
