יחסי יוון–צרפת
| יחסי יוון–צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| יוון | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 131,957 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 10,001,993 | 66,591,382 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 238,206 | 3,030,904 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 23,816 | 45,515 |
| משטר | |
| דמוקרטיה | רפובליקה נשיאותית למחצה ודמוקרטיה פרלמנטרית למחצה |
בין יוון לבין צרפת מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת יוון העתיקה הקימו מהגרים יוונים מושבות בדרום גאליה, והעיר החשובה שבהם הייתה מאסיליה. מאידך, הגאלים היגרו במהלך המאה ה-3 לבלקן, והקימו את גלטיה באסיה הקטנה.
בימי הביניים, הצלבנים הצרפתים מילאו תפקיד מרכזי במסע הצלב הרביעי, ובהקמת מדינות אחדות ביוון, בעקבות פירוקה של האימפריה הביזנטית בשנת 1204. בכך התחילה התקופה המכונה פרנקוקרטיה ביוון. המדינות הצלבניות הצרפתיות העיקריות היו נסיכות אכאיה ודוכסות אתונה.
בעידן המודרני, הנאורות הצרפתית והרעיונות של המהפכה הצרפתית השפיעו ההוגים הגדולים של הנאורות היוונית, כגון אדאמנטיוס קוראיס שחי בצרפת, וריגאס פראיוס, ושימשו בסיס אידאולוגי עבור מלחמת העצמאות היוונית. חיילים צרפתים גם כבשו את האיים היוניים במהלך המלחמות הנפוליאוניות, וסללו את הדרך למדינה היוונית העצמאית הראשונה בעידן המודרני, רפובליקת שבעת האיים. במהלך מלחמת העצמאות היוונית, שהחלה בשנת 1821, הצרפתים הפילהלנים מילאו תפקיד חשוב בכך שסיפקו את המומחיות הצבאית הנדרשת ואת התמיכה הדיפלומטית לעצמאות היוונית בחו"ל. בין החשובים ביותר היו שארל ניקולא פביבר, מקים הצבא היווני המודרני. ספינות צרפתיות גם השתתפו בקרב נאווארינו, ובכך הבטיחו את עצמאותה של יוון, וכן משלחת צרפתית נחתה ביוון בשנת 1828, כדי לסייע בגירוש הכוחות העות'מאנים מהמדינה.
יחד עם בריטניה ורוסיה, צרפת הפכה לאחת המעצמות הערבות לעצמאות ממלכת יוון. זו באה לידי ביטוי בפוליטיקה המקומית היוונית בתקופת שלטונו של המלך אותון, כאשר המפלגה הצרפתית הייתה בתחרות על ההשפעה עם המפלגה האנגלית והמפלגה הרוסית. בריטניה השתלטה בהדרגה על העמדה הדומיננטית בעניינים היווניים אחרי 1860, אבל צרפת עדיין שמרה על מידה של השפעה, במיוחד בענייני צבא, ומשלחות צבאיות צרפתיות התבקשו להביא למודרניזציה של הצבא היווני במהלך 1884–1887 ו-1911–1914. צרפת גם מילאה תפקיד חשוב בצירוף יוון למדינות ההסכמה במהלך מלחמת העולם הראשונה, והצרפתים תרמו ליצירת "הפילוג הלאומי" מצד ראש הממשלה אלפתריוס וניזלוס. חיילים צרפתים, שפעלו יחד עם תומכי וניזלוס, כבשו את אתונה, תפסו את הצי היווני המלכותי, ולבסוף, ביוני 1917 סייעו להדחת קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון. עם זאת, המדיניות הפרו-יוונית של ממשלת צרפת, התהפכה לאחר התבוסה האלקטורלית של וניזלוס בנובמבר 1920, ולאחר מכן תמכה צרפת בלאומנים הטורקיים בראשות כמאל אתאטורק במלחמתם נגד יוון.
צרפת ויוון היו בעלות ברית במהלך שתי מלחמות העולם, מלחמת קוריאה והמלחמה הקרה, ומעולם לא היו יריבים אחד של השני. לשתי המדינות יש ברית ידידותית ואסטרטגית במשך עשרות שנים, והן חברות מלאות בארגונים בינלאומיים רבים, כולל האו"ם, האיחוד האירופי, נאט"ו, ארגון הסחר העולמי והארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. בנוסף, יוון היא חברה מלאה ב ארגון לה פרנקופוני מאז 2004. יש ביקורים סדירים ברמה גבוהה בין שתי המדינות, ומגעים תכופים בין שני ראשי המדינה. צרפת ויוון משתפות פעולה בתחומים רבים, כולל תרבותיים, מדעיים, משפטיים וצבאיים. כמה ערים יווניות, ובראשן ארגוס ואתונה, הן המושבים של בתי הספר הארכאולוגיים וההיסטוריים של צרפת, שבהם תלמידים משתי המדינות לומדים ומשתפים בתחומי הארכאולוגיה וההיסטוריה.
_arrives_for_a_port_visit.jpg)
שיתוף פעולה ביטחוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]צרפת ויוון משתפות פעולה בתחום הביטחוני ברמה קרובה מאוד, ושתי המדינות משתתפות כל שנה באימונים צבאיים שונים ותרגילים במזרח הים התיכון, יחד עם מדינות אחרות כמו איטליה, מצרים וישראל. בנוסף, חיל הים הצרפתי והצי היווני משתפים פעולה באופן הדוק בענייני ביטחון בכל האזור הים התיכוני, וספינת הדגל של הצי הצרפתי, ונושאת המטוסים שארל דה גול מבקרת מדי פעם בבסיס הצי היווני במפרץ סודה, הנמל הימי העמוק היחיד המסוגל לתמוך בנושאות המטוסים הגדולות.
יחסים דיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צרפת מחזיקה ביוון שגרירות באתונה ו-17 קונסוליות באלכסנדרופולי, ארגוסטולי, כיוס, קורפו, הרקליון, ארמופולי, יואנינה, קלמטה, מיקונוס, מיטילנה, נפפליו, פטרס, רודוס, סאמוס, סנטוריני, סלוניקי ווולוס. מאידך, יוון מחזיקה בצרפת שגרירות בפריז ו-12 קונסוליות באז'אקסיו, בורדו, קאלה, גרנובל, לה האבר, ליל, ליון, מרסיי, נאנט, ניס, סנט אטיין וסטרסבור[1].
