יחסי מצרים – קוריאה הצפונית
| יחסי מצרים – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| מצרים | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,001,450 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 117,300,944 | 26,529,070 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 395,926 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,375 | |
| משטר | |
| רפובליקה | דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי |
יחסי מצרים–קוריאה הצפונית מתייחסים ליחסים הדו-צדדיים בין רפובליקת מצרים הערבית לרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה. למצרים יש שגרירות בפיונגיאנג, בעוד שלקוריאה הצפונית יש שגרירות בקהיר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחסים נותרו חזקים למדי מאז ימיו של גמאל עבד אל נאצר והמדינות הבלתי-מזדהות, כאשר קוריאה הצפונית תמכה בתוקף בעמדת נאצר בזמן מלחמת סיני. משלחת דיפלומטית צפון-קוריאנית נשלחה למצרים ב-1961 במטרה לכונן יחסים קונסולריים. בשנת 1964 נחתם הסכם הכרה בין המדינות.[1]
נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, סירב לאכוף את הסנקציות של האו"ם על קוריאה הצפונית.
יחסים צבאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוסני מובארכ גייס טייסים צפון קוריאניים להכשרת חיל האוויר המצרי בעקבות מלחמת יום כיפור. הנשיא אנואר סאדאת אישר את מכירתם של טילים בליסטיים טקטיים לקוריאה הצפונית בין השנים 1976 ל-1981. גם קוריאה הצפונית סייעה למצרים לפתח מערכות טילים משלה.
קוריאה הצפונית השיגה את הטילים הבליסטיים הראשונים שלה ממצרים בין 1979–1980.
פורט סעיד שימשה כנמל מעבר ליצוא נשק צפון קוריאני לאפריקה.
בשנת 2017 נמסר כי שר הביטחון המצרי, סידקי סובחי, הודיע כי מצרים "ניתקה את כל הקשרים הצבאיים עם צפון קוריאה".
יחסים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת התקשורת המצרית אורסקום הייתה קריטית להקמת קוריולינק ב-2008, ויצרה את רשת הטלפון היחידה של קוריאה הצפונית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צפון־קוריאה - לימין נאצר, נגד ישראל, על המשמר, 27 בנובמבר 1964
