יציאה מהארון
יציאה מהארון (במקור מאנגלית: Coming out of the closet; ובקיצור: Coming out) הוא ביטוי המתייחס לאנשים מהקהילה הגאה החושפים את זהותם המינית או המגדרית בפני אנשים אחרים. ה"ארון" במקרה זה, הוא מונח מתחום הלהט"ב, שמשמעו שמירת הנטייה המינית בסוד. מכיוון שמדובר בנושא פרטי, יציאה מהארון מתוארת לרוב כתהליך פסיכולוגי[2] או כמסע[3] – היות שבתהליך משולבים אלמנטים של קבלת החלטות ולקיחת סיכונים; ביטוי אישי; תחושות טקס מעבר; זהות אישית; מעבר מדיכוי לאמנציפציה; ומבושה ותחושות סטיגמה לגאווה אישית. תהליך היציאה מהארון הוא תהליך מורכב של השלמה וקבלה עצמית, כמו גם יצירת הזדהות קהילתית קולקטיבית.[דרוש מקור: לגבי החלק הקהילתי]
במובן הרחב יותר, מתייחס ביטוי זה לנכונות של אנשים לחשוף חלקים מסוימים בזהותם שבעבר היה פחות מקובל לדבר עליהם ולהודות בקיומם, דוגמת השתייכות דתית ופולחנית. הביטוי "יציאה מהארון" הוליד ביטויים דומים לתיאור תופעות באותו התחום: אדם ש"נמצא בארון" מכונה ארוניסט, ו"הוצאה של אדם מהארון" מכונה אאוטינג. הארון משמש כמטפורה למקום מסתור אפל, בו נאלצים "הארוניסטים" לשהות (ברוב המוחלט של המקרים) מחוסר ברירה, מבושה או מחשש מפני תגובת הסביבה. בעוד הביטוי "יציאה מהארון" מתייחס לחשיפה מרצון של האדם (שמחליט "לצאת מהארון"); הביטוי "אאוטינג" (מאנגלית: Outing) או "הוצאה מהארון" מתייחס לחשיפתו בניגוד לרצונו, על ידי אדם אחר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – זכויות להט"ב בישראל, זכויות להט"ב באירופה, זכויות להט"ב באמריקה, זכויות להט"ב באפריקה, אל תשאל, אל תספר
בשנת 1869, כמאה שנים לפני מהומות סטונוול, הציע קרל היינריך אולריכס, הוגה דעות ולוחם זכויות אדם גרמני, את רעיון החשיפה העצמית כאמצעי לאמנציפציה. בטוענו כי חוסר הנראות הוא אחד המכשולים הגדולים של הומואים ולסביות בשינוי דעת הקהל, דחק היינריך אולריכס בהומואים ובלסביות לחשוף בפומבי את נטייתם המינית.
איוואן בלוך (Iwan Bloch), רופא יהודי-גרמני נודע, קרא בשנת 1906 להומוסקסואלים מבוגרים לחשוף את נטיותיהם המיניות בפני משפחותיהם ומכריהם. את קריאתו פרסם בספר "חיי המין של תקופתנו והקשר לחברה המודרנית".[4]
כמה שנים לאחר מכן חזר מגנוס הירשפלד לעסוק שוב בנושא ההומוסקסואליות, בספרו משנת 1914 "הומוסקסואליות בנשים וגברים". בספרו דן הירשפלד בפוטנציאל החוקי והחברתי שיהיה ליציאה המונית מהארון של אלפי גברים ונשים אשר יחשפו את נטיותיהם המיניות בפני המשטרה מתוך מטרה להשפיע על שינוי החקיקה ודעת הקהל.[5]
היציאה מהארון הבולטת ביותר בארצות הברית הייתה זו של המשורר רוברט דאנקן. בשנת 1944 הוא פרסם תחת שמו האמיתי מאמר במגזין האנרכיסטי "Politics", ובו טען כי הומואים ולסביות הם מיעוט חברתי אשר סובל מדיכוי קשה.[6]
החשאיות המוחלטת של אגודת מאטאשין, הקבוצה המבוססת הראשונה של הומוסקסואלים בארצות הברית אשר הוקמה בלוס אנג'לס בשנת 1950, התפוגגה בשנת 1953 ופעילותה הפכה פומבית לאחר שהאקטיביסט הול קול[7] החל לעמוד בראשה בסן פרנסיסקו – שינוי שעודד רבים לצאת מהארון.
בשנת 1957 פוטר פרנק קמני ממשרתו בוושינגטון די. סי. כאסטרונום בצבא ארצות הברית מכיוון שהיה הומוסקסואל.[8] הפיטורים דחפו אותו "להוביל מאבק ענקים נגד המוסדות האמריקאיים, ולעמוד בראש החנית של מאבקים כוחניים של התנועה למען זכויות הומוסקסואלים בתחילת שנות ה-60 בארצות הברית".[9] את מאבקיו ברשויות הוביל קמני במקביל לשכנוע הציבורי כי "אנו חייבים להחדיר בקהילת ההומוסקסואלים תחושת שווי-ערך להומו האינדיבידואל. את זה נוכל להשיג רק דרך הפגנות ציבוריות אשר יובילו אותן בפתיחות ההומואים בעצמם".
בשנת 1961 פרסם הפרופסור לסוציולוגיה וקרימינולוגיה והסופר אדוארד סאגרין תחת שם העט דונלד ובסטר קורי (Donald Webster Cory)[10] את הספר הנחשב לציון דרך בחקר הנושא: "The Homosexual in America", אשר התיאורים הכנים והאישיים שתוארו בו היוו תמריץ משמעותי בהתפתחות המודעות-העצמית של הקהילה הגאה, ובהמשך להתפתחות תנועת ההומופיל. בספר כתב:
החברה הגישה לי מסכה ללבוש. לאן שלא אלך, ובפני כל חלקיה של החברה, אני מעמיד פנים.
בשנת 1978 נדונה בקליפורניה יוזמת בריגס, שמטרתה הייתה למנוע מהומואים, לסביות, וכל מי שתומך בזכויות להט"ב מלעסוק בהוראה בבתי הספר הציבוריים במדינה. זה היה הניסיון הראשון מסוגו להגביל זכויות הומואים ולסביות בארצות הברית. הפעילים החברתיים קרייג גוון, ביל קראוזה,[11] הארווי מילק,[12] האנק וילסון וטום אימאנו פעלו על מנת להביא לביטול היוזמה. הם תמכו בסלוגן "!Come out! Come out! Wherever you are" (בתרגום חופשי: "צאו! צאו! איפה שתהיו!") הלקוח משיר של פרנק סינטרה ומהווה פרפרזה ליציאה מהארון. במסגרת הקמפיין שזכה לשם "קמפיין מס' 6", עברו פעילים חברתיים הומואים ולסביות מדלת לדלת במחוזות מגוריהם ועסקו בהסברה אודות הנזק החברתי שיוזמה זו עלולה לגרום.
במצעדי הגאווה בקיץ 1978 בלוס אנג'לס ובסן פרנסיסקו, השתתפו מאות אלפי אנשים. המארגנים ביקשו מהמשתתפים לשאת שלטים ובהם עיירות המוצא שלהם, ולהציגן למצלמות, כדי להראות כמה רחוק אנשים נדדו כדי להגיע למחוז קסטרו שהיה "מקום מפלט" לאנשי הקהילה הגאה. הארווי מילק נשא במצעד את אחד הנאומים המפורסמים ביותר שלו:
ביום זכרון זה למהומות סטונוול, אני מבקש מאחי ומאחיותי הגאים להתחייב למאבק. עבור עצמם, עבור חירותם ועבור ארצם...לא נזכה בזכויות שלנו אם נשב בשקט בארונות שלנו.. אנחנו יוצאים החוצה כדי להילחם בשקרים, במיתוסים, בעיוותים. אנחנו יוצאים החוצה כדי לספר את האמיתות על הגאים, בגלל שאני עייף מהקונספירציה של השתיקה, ולכן אני הולך לדבר על זה. ואני רוצה שאתם תדברו על זה. אתם חייבים לצאת. צאו החוצה אל הוריכם, אל קרובי המשפחה שלכם
.
הקמפיין הביא ליציאה מהארון של להט"בים רבים, אשר סיפרו על נטייתם המינים למשפחותיהם, חבריהם וקולגות שלהם. רבים יזמו נאומים במרכזים חברתיים והכנסיות אליהן הם משתייכים ופנו בכתב לעורכי העיתונים המקומיים. מטרת הקמפיין הייתה להראות לציבור כי הומואים ולסביות הם חלק אינטגרלי מהחברה, וכי באוכלוסייה זו נכללים גם מכרים שלהם שעלולים להיפגע מהיוזמה.
בצבא ארצות הברית, חוק הממשל הפדרלי של ארצות הברית,[13] שנודע בכינויו העממי "אל תשאל, אל תספר" (באנגלית: "Don’t ask, don’t tell") ושהיה תקף בין 1993 לשנת 2011, אסר שירות צבאי של הומוסקסואלים ולסביות רק אם יצאו מהארון "על ידי הצהרה שחייל הוא הומוסקסואל או ביסקסואל". החוק אסר לשאול חיילים לגבי נטייתם המינית.
מניעים ומשמעויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לעדויות המחקריות המציינות כי להומואים, לסביות וביסקסואלים שיצאו מהארון יש רווחה נפשית גבוהה יותר, דימוי עצמי גבוה יותר ובריאות נפשית רבה יותר, ישנם מחקרים המצביעים על כך שיציאה מהארון בפני ההורים ובני המשפחה היא המשימה הקשה ביותר הטומנת בחובה סיכונים וסכנות בריאותיות ורגשיות – בעיקר לבני נוער.[2]
ממחקר שערך ד"ר גיא שילה, רכז מחקר בארגון הנוער הגאה ומחבר הספר 'החיים בוורוד', במסגרת עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב, עולה כי גיל היציאה מהארון הממוצע של להט"בים צעירים בישראל נמצא במגמת ירידה: בתוך עשור, מסוף שנות ה-90, ירד הגיל הממוצע מ-22 ל-16 וחצי.[14] תרומה נכבדה ליכולת לצאת מהארון תרם האינטרנט, המאפשר לערוך שיחות, בעיקר אנונימיות, במגוון נושאים ועקב כך, לתת לאנשים תחושה שהם "לא לבד". גם העובדה שרבים מ"היוצאים מהארון" (במובן הרחב של הביטוי), הם אנשים מפורסמים ובעלי תדמית של "מצליחנים", כמו גם "הוצאה מהארון" שעושים לדמויות מהעבר, יכולה לעזור לאנשים רבים להתמודד יותר טוב עם בעיותיהם ולבטיהם ואולי אף להתגבר עליהן, תוך גיבוש תחושת גאווה והשלמה.
במדינות בהן הומוסקסואליות נחשבת לעבירה פלילית, להט"בים עלולים לסבול מהשלכות חוקיות בעקבות יציאה מהארון וחשיפת נטייתם המינית בפומבי. על כן, ישנן מדינות בהן יציאה מהארון מהווה למעשה הפללה עצמית.
גיבוש זהות ויציאה מהארון אצל בני נוער
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – המודל של קאס
גיל ההתבגרות מאופיין בעוררות מינית, פנטזיות ומשיכה לשני המינים אצל חלק מהמתבגרים, ולעיתים עד סוף גיל ההתבגרות קשה לדעת בביטחון מהי הנטייה המינית. תקופת ההתבגרות של הומוסקסואלים ולסביות עלולה להיות תקופה המאופיינת בבלבול ובכאב רב. עם ההתנסויות ההומוסקסואליות הראשונות – המחשבות, הרגשות, הפנטזיות, או המגע המיני – חשים מתבגרים רבים, הומוסקסואליים או לסביות, שמשהו "לא נורמלי" קורה להם. רבים פוחדים לחשוף את נטייתם ההומוסקסואלית ומעדיפים להימנע מפעילויות חברתיות, כדי לא לחלוק את רגשותיהם עם חבריהם.[15]
בגיל ההתבגרות, מתחזק הדחף "להיות כמו כולם", ולכן צעירים הומוסקסואלים ולסביות רבים ינסו לקשור מערכות יחסים עם בני המין האחר. מעט מן הצעירים הללו מוצאים להם מסגרת התייחסות שעם חבריה הם יכולים לחלוק את חוויותיהם וקשייהם. מחקרים שנעשו בארצות הברית מצאו ששיעור ההתאבדות בקרב בני נוער הומוסקסואלי גבוה בצורה משמעותית מזה של בני נוער שאינם הומוסקסואלים.[15]
יציאה מהארון בפני ההורים מעלה בפני בני הנוער דילמות עמוקות: מחד גיסא, קיים הרצון לשתף את ההורים בחלק חשוב זה של חייהם כך שלא יצטרכו לחיות בשקר; מאידך גיסא, קיים הפחד המתמיד שההורים לא יקבלו את נטייתם המינית ויגיבו באופן קשה. ההתלבטות בשאלה זו כרוכה בהערכת המחיר שהצעיר או הצעירה עלולים לשלם בעקבות הגילוי. חשוב להדגיש כי כל מקרה הוא ייחודי. הנער ההומוסקסואל או הנערה הלסבית צריכים לשקול ולהעריך את היתרונות והחסרונות היכולים להתלוות לחשיפה, עוד לפני החשיפה להורים או לכל אדם אחר. ייתכן בהחלט, במקרים מסוימים, שחשיפת הנטייה ההומוסקסואלית תתבע מחיר כבד מדי שעלול להקשות על ההתמודדות, כגון המשפחה המביעה התנגדות ודחייה, הרחקת הצעיר או הצעירה מן הבית או הקהילה וכדומה.[15]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
- מרום, א. (2001). השפעת היציאה מהארון של בן הומוסקסואל על זוגיותם של הוריו: תהליכים, שינויים ומשמעויות במערכת היחסים. עבודה לשם קבלת תואר מאסטר. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
- גלי סמבירא, שלושים חודשי אהבה, הוצאת חרגול, 2005. רומן אוטוביוגרפי העוסק ביציאה מהארון
- חן מייק, "פחד, אהבה." (הוצאת מפגשים), 2009, הומוסקסואלים, לסביות והוריהם מספרים על גילוי הנטייה המינית ותהליך ההתמודדות עמה
- רביץ, ג. (1981). הקשר בין חשיפה של אוריינטציה מינית הומוסקסואלית לבין קשר אינטימי ומגורים יחד עם בן זוג. עבודה לשם קבלת תואר מאסטר. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב
- עמית קמה (2001). היציאה מהארון כהארה. אצל ו. סקל ונ. דפני (עורכות). וציוונו להדליק נר. ירושלים: היברו יוניון קולג', מכון למדעי היהדות.
- אפרת, ר. (1999). תהליך היציאה מהארון – Coming Out של מתבגרות לסביות ישראליות: מאפיינים ודפוסי התמודדות. עבודה לשם קבלת תואר מאסטר. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
- לוז, ד., ואבני, ש. (2000). אמא, יש לי משהו לספר לך: הורים וילדיהם על היציאה מהארון. תל אביב: שופרא.
- מרום, א. (2001). השפעת היציאה מהארון של בן הומוסקסואל על זוגיותם של הוריו : תהליכים, שינויים ומשמעויות במערכת היחסים. עבודה לשם קבלת תואר מאסטר. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליאור קרן, יציאה מהארון – קשיים והשלכות, האייל הקורא: חלק א' וחלק ב'
- קרן צוריאל-הררי, "הון בארון", באתר כלכליסט, 6 במאי 2010
- גיי ביז, "החלטת לצאת מהארון? עשה את זה נכון", באתר ynet, 8 ביוני 2010
- ערן סויסה, לצאת או לצאת (מהארון), באתר ישראל היום, 15 בפברואר 2013
- אבנר שפירא, ההומו הראשון שיצא מהארון ותרומתו למאבק הגאה, באתר הארץ, 1 במרץ 2015
- אבי מרציאנו, תפקיד הפורומים הווירטואליים בהתמודדותם של נערים הומואים עם תהליך היציאה מהארון, מסגרות מדיה 4, דצמבר 2009, עמ' 1–28
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "History of National Coming Out Day". Human Rights Campaign. Retrieved 2008-10-17.
- ^ 1 2 גיא שילה, "החיים בורוד", הוצאת רסלינג. תל אביב 2007
- ^ "Coming Out: A Journey". Utahpridecenter.org. Retrieved 2009-06-24.
- ^ Bloch, Ivan. Das Sexualleben unserer Zeit in seinen Beziehungen zur modernen Kultur, 1906. English translation: The Sexual Life of Our Time in Its Relations to Modern Civilization, 1910.
- ^ Johansson&Percy, p.24
- ^ "Robert Duncan and Romantic Synthesis: A Few Notes". This article also republished as "On Robert Duncan" at Modern American Poetry website
- ^ Bullough, Vern L. (2002). Before Stonewall: Activists for Gay and Lesbian Rights in Historical Context. Routledge. ISBN 1560231939.
- ^ Chibbaro Jr., Lou (2006-10-04). "Kameny's work finds new home". Washington Blade. Retrieved 2008-03-28.
- ^ Johnson, David K. (2002), "Franklin E. Kameny (1925-)", in Bullough, Vern L., Before Stonewall: Activists for Gay and Lesbian Rights in Historical Context, New York: The Haworth Press, pp. 209–218, ISBN 1560231939
- ^ "Sagarin bio", Glbtq.com. 1913-09-18. Retrieved 2009-06-24.
- ^ Milk Memorial March Brings Out Hundreds
- ^ McKinley, Jesse (1 בנובמבר 2008). "Back to the Ramparts in California". NYT. נבדק ב-2008-12-07.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Pub.L. 103-160 (10 U.S.C. § 654)
- ^ עפרי אילני, מצעד הגאווה בתל אביב | הגיל הממוצע בישראל ליציאה מהארון: 16 וחצי, באתר הארץ, 12 ביוני 2009
- ^ 1 2 3 חוה ברנע, "על זהות מינית ונטייה מינית", אתר משרד החינוך
