כונתילה
כּוּנְתִּילֶה (ערבית: كونتيلة) היא תחנת דרכים קדומה הנמצאת בצומת דרכים במזרח סיני, באגנו העילי של נחל פארן, כחמישה קילומטרים ממערב לגבול ישראל-מצרים. הצומת מחבר את דרב אל-ע'זה (הדרך מאילת לעזה ולאל עריש) עם דרב אל-חג'[1]. ליד התחנה באר שופעת מים[1]. באזור נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית[1]. בתקופת המנדט הבריטי הוקמה במקום תחנת משטרה ובעת השלטון המצרי היה במקום בסיס צבאי. בשנות הסכסוך הצבאי בין ישראל ומצרים אירעו בכונתילה מספר התנגשויות בין צה"ל והצבא המצרי.
לא רחוק משם נמצאת כונתילת עג'רוד. כדי להבדיל בין השתיים מכנים המקומיים את כונתילה בשמה המלא - "כונתילת ג'ראפי" (ג'ראפי הוא נחל פארן)[2].
ליד משטרת כונתילה זיהה הגאולוג הבריטי שו (Shaw), במהלך המיפוי הגאולוגי של הנגב בשנות ה-40 של המאה ה-20, משקעים אגמיים. זהו "פרט כונתילה" המורכב מחומרי סחף דקי גרגר המשולבים בתלכידי נחלים שבהם נסחפו ושקעו חלוקים עד לגודל של 50-40 ס"מ. בחתך זה משולבים גם משקעים אגמיים שהתפתחו במספר אתרים בנגב הדרומי ובערבה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר חוקרים מזהים את כונתילה עם "גֶרָסָה", יישוב הנזכר אצל תלמי, גאוגרף בן המאה ה-2, ואף במפת פויטינגר מן התקופה הרומית.[1]
בגלל החיץ הטופוגרפי שיוצר הר הנגב המרכזי, המקום נמצא על הדרך מעזה, דרך קוסיימה, לעקבה. וכן על דרב אל חג', דרך עולי הרגל ממצרים למכה. ובנוסף לכך, היה על גבולה הדרומי של ארץ ישראל המנדטורית. על כן הוקמה בו תחנת משטרה.
כונתילה במלחמות ישראל-מצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העצמאות הקימו המצרים מספר מחנות צבא ומוצבים סביב בניין משטרת כונתילה כחלק ממערך ההגנה שלהם על גבול ישראל-מצרים.
ב-27 באוקטובר 1955 יצא צה"ל למבצע "אגד". גדוד 890 בפיקוד אריאל שרון פשט על משטרת ומוצבי כונתילה. לאחר מסע רגלי לילי וקרב קצר, כבש הכוח הישראלי את המשטרה, פוצץ אותה ושב לשטח ישראל. למצרים היו 17 הרוגים, שישה פצועים ו-29 שבויים. לצה"ל היו שני הרוגים ושני פצועים.
ב-29 באוקטובר 1956, כחלק מפתיחת מלחמת סיני, כבשה חטיבה 202 את מתחמי כונתילה. הכוח הישראלי המשיך במסע רכוב על גבי זחל"מים מערבה, כבש את ת'מד ואת נח'ל וחבר אל גדוד 890 שהוצנח בפתחו המזרחי של מעבר המיתלה.
במהלך תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים נערכה חטיבה 8 הישראלית, בפיקודו של אלברט מנדלר מול גיזרת כונתילה והיוותה כח הטעיה צה"לי כנגד הצבא המצרי בחזית סיני. ההטעיה הובילה לריכוז כוחות שריון מצרים רבים מול חטיבה 8 ובכך אפשרה למעשה את ההבקעה הצה"לית בצפון חצי האי ובמיוחד בקרב אום-כתף.
בלילה שבין ה-5 ל-6 ביוני חצה גדוד 129 של חטיבה 8 את הגבול והתקדם לעבר מערכי הדיוויזיה ה-6, בפיקודו של סעד א-שאזלי. בקרב שריון שהתפתח הושמדו טנקים מצרים רבים, בעוד לגדוד 129 נפגעו 2 טנקים בלבד. לאחר הקרב חזר גדוד 129 לתחומי הקו הירוק.
בהמשך הלחימה הועברה עיקר כוח חטיבה 8 לפיקוד צפון ואילו בסיני נשאר כח מוקטן של החטיבה (גדוד 89 ושתי פלוגות טנקים של גדוד 129), בפיקודו של סגן מפקד החטיבה מרדכי (מוטקה) בן-פורת. ב-7 ביוני כבש הכוח הישראלי את כונתילה והמשיך להתקדם עד לאזור נח'ל שם ניהל מארב שריון יחד עם כוחות אוגדה 38, בפיקודו של אריאל שרון, מול שריון מצרי נסוג[1].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדריך ישראל, סיני וחבל עזה, הוצאת כתר ומשרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1979, עמ' 74-73
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יואב אבני, מדרשת שדה בוקר, סלע, נוף ואדם בהר הנגב בשני מיליוני השנים האחרונות
, ינואר 2005
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 מדריך ישראל, סיני וחבל עזה, הוצאת כתר ומשרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1979, עמ' 74-73
- ^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969, עמ' 159