כיכר אתרים
 | |
| מבנה הקולוסיאום בכיכר אתרים | |
| הקמה | |
|---|---|
| תקופת הבנייה | ?–1975 |
| מיקום | |
| עיר | תל אביב |
| רובע | 3 |
| שכונה | הצפון הישן |
| רחובות מסתעפים | רחוב אליעזר פרי, רחוב הירקון, שדרות בן-גוריון, טיילת שלמה להט |
| אתרים | מרינה תל אביב |
| קואורדינטות | 32°05′08″N 34°46′10″E / 32.08555556°N 34.76944444°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   כיכר אתרים   | |
  | |
כיכר אתרים (נקראה בעבר בשם: "כיכר מרדכי נמיר") בתל אביב היא מכלול של מבנים וכיכר ציבורית בתכנונם של האדריכלים יעקב רכטר וורנר יוסף ויטקובר ומשקפת את אחד משיאיו של סגנון הברוטליזם בישראל. כיכר אתרים סמוכה לשפת הים, בנויה מעל רחוב אליעזר פרי, ומקושרת לטיילת ולמרינה תל אביב ממערב, ואל שדרות בן-גוריון ורחוב הירקון ממזרח. ממערב לכיכר נמצאת בריכת גורדון. מלון קרלטון תל אביב ממוקם בצמוד לכיכר מצד צפון.
כיכר אתרים נבנתה כמבנה רב תכליתי בן מספר מפלסים, אשר ניצל את הפרשי הגבהים בין מצוק הכורכר שהיה במקום לבין חוף הים. המפלס התחתון כולל מגרש חניה ותחנת דלק. המפלס שמעליו כולל כביש ראשי מקורה (רחוב פרי). מעליו שני מפלסי חנויות מקורים, והמפלס העליון (גג המבנה) הוא רחבה, הכוללת מספר מבני מסעדות, אמפיתיאטרון ומבנה עגול מצופה זכוכית (המוכר כ"מבנה הקולוסאום") הידוע בתור סמלה של הכיכר. בחלקו הצפוני של הכיכר קיים מבנה נוסף הקרוי בית כלל על שם חברת כלל שבנתה אותו, המבנה כולל את מלון מרינה (כיום לאונרדו גורדון ביץ׳) ומספר מפלסים של חנויות.
תולדות המקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני בניית הכיכר שכנה במקום שכונת מחלול שכללה פחונים וצריפים. השכונה הוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך מאורעות תרפ"א ועבור עולים חדשים. תושבי השכונה סבלו מרוחות עזות ומהצפות מדי חורף כתוצאה ממיקומה על שפת הים.
בשנות ה-50 החלו לפנות את השכונה, ובשנות ה-60 הוחלט בעיריית תל אביב לפתח את החופים הצפוניים של העיר. לשם כך נשכרו שירותיו של האדריכל האיטלקי הנודע באותה עת לואיג'י פיצ'ינטו, שיצר פרוגרמה שכללה כיכר דמוית פיאצה איטלקית, מתחם מרינה ושדרת בתי מלון מודרניים. במסגרת פרויקט הפיתוח הוחלט לבנות בשטחה של שכונת מחלול מרכז תיירותי שיקשר בין בתי המלון, החופים ושדרות בן-גוריון, ויכלול גם כביש ראשי מקביל לחוף ומגרש חניה. לצורך בניית הפרויקטים הללו הוקמה החברה העירונית "אתרים", אשר על שמה נקרא לימים הכיכר. על תכנון המרכז התיירותי הופקדו האדריכלים ורנר יוסף ויטקובר ויעקב רכטר.
כיכר אתרים החלה להיבנות בשנת 1971[1] על ידי חברת אתרים בשיתוף עם חברת כלל, ונחנכה ביוני 1975. בשנים הראשונות הייתה הכיכר שוקקת חיים: במבנה הבטון המעוגל שבמפלס הרחבה פעל סניף של כלבו שלום. גם שני מפלסי החנויות והמסעדות שברחבה זכו להצלחה. במבנה הצפוני הוקמו חנויות ללא מכס לתיירים, ובאחד המפלסים התחתונים פעל בית הקולנוע שחף. בסך הכול כללה הכיכר כמאתיים בתי עסק.
לקראת סוף שנות ה-70 השתנתה המגמה: גורמים פליליים השתלטו על חנויות, ובמקום הוקמה אף נקודת משטרה, והחנויות שבמפלסים התחתונים נסגרו או הפכו למועדוני הימורים. הסניף של כלבו שלום נסגר, והמבנה המעוגל עמד נטוש מספר שנים. תושבי העיר ותיירים הדירו רגלם מהמקום, ואותות הזנחה ניכרו במקום. בשנת 1977 נפתח במפלס התחתון בית קולנוע בשם "קולנוע שחף" על ידי קבוצת "גולן-גלובוס" ונסגר בשנות ה-90. בשנות ה-2000 נעשה ניסיון להחיות את האולם בדמות "מוזיאון האימה". ב-1982 זכה המפלס העליון למעט עדנה, כשנפתח במבנה העגול "מועדון הקולוסיאום", שפעל עד סוף שנות ה-90. עם זאת, הצלחתו של הקולוסיאום, שהיה המועדון הגדול בארץ, לא הצליחה לגרום להתאוששות הכלכלית של הכיכר. בשנת 1988 עקב חילוקי דעות בין עיריית תל אביב-יפו שבבעלותה מרבית השטחים הציבוריים בכיכר לבין בעלי הנכסים הפרטיים בכיכר, החליט ראש העיר תל אביב דאז, שלמה להט, לפרק את חברת שרותר שהייתה אחראית על ניהול ותחזוקת הכיכר ומאותה עת אין למעשה תחזוקה שוטפת של הכיכר. בשנות התשעים נסגר גם קולנוע שחף. בימי מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 אף התבטא ראש העירייה, שלמה להט, כי הוא היה מעדיף שטיל סקאד יגרום להרס הכיכר.
בשנת 2010 שכרה עיריית תל אביב-יפו את שירותיה של האדריכלית פרופ' יעל מוריה וזו הכינה תוכנית לשיקום ושיפוץ הכיכר שעיקרה הארכת הרמפה המובילה לכיכר על מנת ליצור זווית המאפשרת נגישות לבעלי מוגבלויות, החלפת הריצוף, הריסת מבנה האפיתיאטרון המסתיר את הים ומעליות שיאפשרו נגישות בגישה לטיילת ולבריכת גורדון. תוכניתה של פרופ' מוריה אושרה בוועדה המקומית וגם על ידי ועדת הערר אולם לא הוצאה אל הפועל.
בשנת 2013 החלה בפעילותה שותפות יזמית בשם ג'יי.טי.אל.וי נכסי עדית שמטרתה ייזום פרויקט הכולל הריסת הכיכר ובניית שורת מגדלים במקומה. מאחורי השותפות היזמית עומדים אנשי עסקים רבים לרבות: דן גרטלר, שולם פישר, מתיו ברונפמן, יענקי פשקוס, עמיר בירם, אריאל רוטר, ג'ורג' חורש, צבי בירן ועוד. לשם קידום התוכנית שכרה השותפות את שירותיו של האדריכל הבריטי הנודע נורמן פוסטר ובשיתוף פעולה עם אדריכל אבנר ישר נוצרה תוכנית בה ייבנו במקום הכיכר שלושה מגדלים בגבהים שבין 25 ל-40 קומות המיועדים למגורים, מלונאות ומסחר ומגדל נוסף יבנה במקומו של מלון קרלטון צפונית למתחם. כחלק מהתוכנית יבוטל המפלס המוגבה משדרות בן-גוריון ומפלס הכביש יעלה לגובה השדרה. חשיפתה של התוכנית לציבור הציתה מחאה ציבורית רחבה, הוקמה קבוצת פייסבוק בשם "לא למגדלים בכיכר אתרים" שתוך שבועות ספורים הגיעה למעל 5000 חברים. במסגרת המחאה הוגשו מספר רב של עתירות וביניהן עתירה שהוגשה על ידי עמותת "לא למגדלים בכיכר אתרים" בגין אי אישור התוכנית המוצעת על ידי הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (הוולחוף). בעקבות העתירה הוגשה התוכנית לאישור הוולחוף וזו פסלה אותה תוך שהיא מצביעה על פגמים בהליך אישורה. על החלטת הוולחוף הוגש על ידי השותפות היזמית ועיריית תל אביב-יפו ערר שהתקבל בחלקו, אושרו 25 קומות ושימוש מגורים שלא יעלה על 70%.
בנובמבר 2024 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב-יפו את תוכנית כיכר אתרים החדשה, שהופקדה ב-2020. התוכנית כוללת הקמת שני מגדלי מגורים בני 25 קומות כל אחד מול הים. על פי התכנית שאושרה, חצי מהשטחים מיועדים לשימוש למגורים, וחצי לשימוש מלונאי.[2]
הכיכר כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמה של כיכר אתרים הוסב בשנות ה-70 לכיכר נמיר, על שמו של ראש עיריית תל אביב יפו מרדכי נמיר. עם המשך כישלונה של הכיכר, ביקשה אלמנתו, אורה נמיר, להחזיר את השם הקודם לכיכר ולקרוא על שם בעלה אתר אחר בעיר. ואכן, לאור בקשתה, שמה של דרך חיפה הוסב לדרך נמיר.
באפריל 2017 הוסרו, במבצע הנדסי שסוקר תקשורתית, הפטריות שעוצבו על ידי רכטר בטענה שהייתה בהם סכנה לציבור.
מלון מרינה הסמוך שופץ ב-2011, ועל גגו, הצופה לכיכר, החלו לערוך מסיבות בריכה בשבתות.[3] בפברואר 2012 חזר המבנה העגול לפעול, ונפתח בו מועדון חשפנות בשם "פוסיקט". במרץ 2017 נשלל ממנו רישיון העסק, בעקבות עתירה של המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות נגד עיריית תל אביב ומשטרת ישראל. כנגד בעלי המקום נפתחה חקירה משטרה בחשד שבמקום ניתנו שירותי מין, אך התיק נסגר מחוסר ראיות. יזמי פרויקט השיקום בכיכר אתרים הודיעו לבעלי המקום כי אין בכוונתם להאריך את חוזה השכירות שלהם. ביולי 2019 נסגר המקום לאחר סיום תקופת שכירות ואי חידושה.
בניגוד לפרויקט דיזנגוף סנטר שהוקם במקביל, כיכר אתרים נחשבת לאחד הפרויקטים הכושלים ביותר בתל אביב, יחד עם פרויקט התחנה המרכזית החדשה הדומה לו מבחינות רבות. היא מהווה סמל לכשלונה של תפיסת הבינוי המסיבי של חוף הים, הבאה על חשבון שמירת החוף הטבעי, ולניתוק העיר מהים.[4] הכיכר בנויה בסמיכות לחוף, באופן שלא היה מתאפשר לאחר חקיקת חוק שמירת הסביבה החופית. ביקורת על כך נשמעה כבר כשתוכננה הכיכר, בייחוד על ניתוקה של שדרות בן-גוריון מהים. התכנון המקורי של רכטר שאף דווקא לחבר את השדרה עם הכיכר כך שהים יראה ממנה, אך בשל אילוצים שנבעו מכך שהכביש התחתי לא יכול היה להיות נמוך מגובה פני הים, הוגבהה הכיכר מעט, והנוף לים נחסם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור
- יעקב שביט, גדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב: עיר מטרופולין 1974–1993, הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב
- אריאל חוברת מספר 48–49: תל אביב ואתריה (מרץ 1987)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מירית שם אור, חומת הבטון של רחוב הירקון, מעריב, 20 באפריל 1973
- נועם דביר, עכבר העיר אונליין, משיבים את כיכר אתרים לימי תפארתה, באתר הארץ, 28 במרץ 2010
- מיכאל יעקובסון, הקולוסיאום, מהדורת 2012: מועדון חשפנות, באתר Xnet, 2 בפברואר 2012
- שלי חפץ, הלקח מכיכר אתרים, באתר אורבנולוגיה, המעבדה לעיצוב עירוני, 11 בדצמבר 2013
- יונתן גת, "תהיה רכבת תחתית בתל אביב לפני שיהרסו את כיכר אתרים", באתר טיים אאוט תל אביב, 1 באפריל 2014
- הילה ציאון, כיכר אתרים: חיבור לים או מגדלים לעשירים?, באתר ynet, 8 באוקטובר 2015
אברהם בלבן, תחושת העזובה שכיכר אתרים משדרת, באתר הארץ, 24 ביולי 2016- עמית קוטלר וערן רחמני, בטון, מועדון וזיכרון: מתחת לכיכר אתרים, באתר ynet, 11 בנובמבר 2016
- מיכאל יעקובסון, מאבטחים חסמו המתנגדים למגדלים בכיכר אתרים. חולדאי: 'אינטרסנטים', באתר Xnet, 11 ביולי 2017
- עיריית תל אביב מכרה את רוב חלקה בכיכר אתרים, באתר TLV.AM, 11 ביולי 2017
יובל מלחי, פרק 214: סיור בתל אביב – חלק שני ואחרון, באתר "קטעים בהיסטוריה", 1 בספטמבר 2017- מירב מורן, "זו לא טעות אדריכלית, אבל מבחינה אורבנית כיכר אתרים היא כישלון מהדהד", באתר TheMarker, 7 בדצמבר 2017
- דור זומר, פחונים, קברים וצרכני זנות - מה מסתתר מתחת לכיכר אתרים?, באתר כלכליסט, 22 בפברואר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למעלה מ-40 מיליון ל"י יושקעו לפיתוח חוף ת"א כמרכז תיירות, מעריב, 28 ביוני 1971
- ^ ציאון, הילה (2024-11-14). "הוועדה המקומית ת"א אישרה סופית את תוכנית המגדלים החדשה בכיכר אתרים". Ynet. נבדק ב-2024-11-15.
- ^ על השיפוץ של מלון מרינה בתל אביב - אוסף האמנות של משפחת שיף וצילומי המקום (אתר אקסנט)
- ^ אילן ליאור, כיכר אתרים מחכה לשיפוץ, או לסקאד, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2012