ליברטאס
 | |
| תפקיד | אלת החירות |
|---|---|
| תרבות |
מיתולוגיה רומית  |
  | |
ליברטאס (בלטינית: Libertas) הייתה אלה במיתולוגיה הרומית והתגלמות רעיון החירות.
מקדשיה והשראתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 238 לפני הספירה, בטרם התחוללה המלחמה הפונית השנייה, עלתה ליברטאס למעלת אלה, לאחר שהייתה לאורך זמן במעמד קדושה לצד אלות אחרות המגלמות ערכים טובים. טיבריוס גרקכוס ציווה על בניית המקדש הראשון לכבודה על גבעת האוונטין ובתוכו נשמרו טבלאות מפקדי אוכלוסין. מקדש נוסף נבנה בשנים 58–57 לפנה"ס על גבעת הפאלאטיום, אף היא בין שבע גבעות רומא, על ידי פובליוס פולכר. הארמון נבנה על אתר ביתו של קיקרו שהיה אז בגלות, בכך שהאתר הוכרז קדוש פולכר הביא לכך שהאדמה לא תיושב. עם שובו לרומא טען קיקרו כי הכרזת האדמה כקדושה אינה תקפה ובכך קיבל בחזרה את הקרקע והרס את המקדש. בשנת 46 לפנה"ס הסנאט הרומי קיבל החלטה לבנות מקדש נוסף לכבודה ולהקדישו לכבוד יוליוס קיסר, אולם המקדש לא נבנה ותחת זאת הוצב פסל קטן של האלה בפורום רומאנום.
ליברטאס, לצד אלות רומיות אחרות, הייתה השראה לסמלים מודרניים רבים, כולל פסל החירות, קולומביה ומריאן.
מטבעות רבים לאורך ההיסטוריה נשאו את דמותה של ליברטאס, החל מעת כהונתו קצרת הימים של גלבה (68–69). דמותה של ליברטאס הוטבעה על מטבעות 5, 10, ו-20 ראפן שווייצרי.
ליברטאס כסמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחלק מן המטבעות שטבע אנטונינוס פיוס מופיעה ליברטאס ובידה הימנית פּילֶאוּס (אנ'), כובע לֶבֶד מחודד, הדומה למצנפת פריגית, הקרויה גם "מצנפת החירות". מצנפת זו חבשו עבדים משוחררים ביום בו הוענקה להם חירותם, והיא משמשת כסמל לליברטאס. כאשר עבד שוחרר לחופשי על ידי אדוניו ראשו גולח והוא חבש את המצנפת. הקריאה המסורתית servos ad pileum vocare עודדה עבדים להתגייס למלחמה אשר בסופה, אם ישרדו, יקבלו את חירותם.
דמותה של ליברטאס הייתה מוכרת ברומא העתיקה כמי שמחזיקה בידה מטה הקרוי "מטה החירות (אנ')" (בלטינית: (vindicta או festuca) אשר שימש אותה באופן טקסי במעמד שחרור עבדים (אנ') (Manumissio vindicta).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דר' אפי זיו, המיתולוגיה הרומית, כנרת זמורה-ביתן, 2024.