מוזיקה פופולרית ברזילאית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| מקורות סגנוניים | בוסה נובה, סמבה, סמבה-קנסאו, באיאו, ג'אז, מוזיקת רוק |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | אמצע – סוף שנות ה-1960, ברזיל |
  | |
"מוזיקה פופולרית ברזילאית" (בפורטוגזית: Música Popular Brasileira; בראשי תיבות: MPB) הוא ז'אנר מוזיקלי המשלב סגנונות מוזיקליים עירוניים מקומיים מסורתיים כמו סמבה, סמבה-קנסאו ושוֹרוֹ, עם השפעות מוזיקליות עכשוויות יותר כמו מוזיקת פופ ורוק (ראו רוק ברזילאי). מהות הז'אנר רחבה אפוא יותר מסך שלוש המילים המרכיבות את שמו.
ה-MPB, כסגנון מוזיקלי, נוצר בשנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר דעיכתה של הבוסה נובה. יוצרי ה-MPB וקהלו היו ברובם סטודנטים או קשורים לחוגי האינטלקטואלים, וכך קיבל הזרם את הכינוי "מוזיקה של אוניברסיטה". הסגנון החדש נולד מתוך ניסיון ליצור מוזיקה ברזילאית "לאומית", ולפיכך נטה להחיות סגנונות מסורתיים יותר. הוא זכה להצלחה לא מבוטלת באותה עת, גם בזכות כמה פסטיבלי מוזיקה טלוויזיוניים. ה-MPB המוקדם שאל יסודות מן הבוסה נובה ולעיתים קרובות ביטא ביקורת מוסווית על אי-הצדק החברתי והדיכוי מצד הדיקטטורה, שכן הוא התבסס על קבוצות שהתנגדו למשטר הצבאי, לבעלי הקרקעות הגדולים ולאימפריאליזם. באותו שלב מוקדם התקיימה זיקה הדוקה בין ה-MPB לבין התנועה האמנותית קצרת הימים הידועה בשם טרופיקליה.
האקלים הפוליטי אשר יצר את ה-MPB חדל להתקיים אחרי שנת 1969, אך ראשי התיבות שרדו, על אף שכבר לא הייתה להם משמעות מוגדרת במיוחד. מתנועה מוזיקלית שמאלנית התגלגל ה-MPB היישר ללב העשייה המוזיקלית בברזיל. לדעת אחדים, המונח מאפיין עדיין איכות מסוימת, גם אם חמקמקה, במוזיקה המודרנית של ברזיל. לדעת אחרים, ה-MPB הוא עתה סוגים שונים של מוזיקת אמצע הדרך, שאין ביניהם כל מכנה משותף מוזיקלי לבד מכך שהקהל שלהם הוא ממעמד הביניים.
מוזיקאים בולטים בסוגה:
- שיקו בוארקי
- קייטנו ולוזו
- מריה בתניה
- ויניסיוס דה מוראיס
- ז'ילברטו ז'יל
- גל קוסטה
- אנטוניו קרלוס ז'ובים
- ז'ואאו ז'ילברטו
- אסטרוד ז'ילברטו
- אליס רז'ינה
- באדן פאוול
