לדלג לתוכן

פרשת מוחמד א-דורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מוחמד א-דורה)
רגע הירי. צילומי מסך מסרט הווידאו של France 2.

מוחמד א-דורהערבית: محمد الدرة) היה פלסטיני בן 12 שתועד במספר קטעים מתוך סרט בן כמה דקות, המתאר את מותו מירי עם תחילתה של האינתיפאדה השנייה, והפך לסמלה של האינתיפאדה בעיני הפלסטינים.

בערב 30 בספטמבר 2000 שודר קטע וידאו שבו נראה מוחמד א-דורה כשהוא מפוחד ומסתתר מאחורי גבו של אביו הנמצא מאחורי מחסה. לאחר מכן נשמע צרור ירי, ענני אבק ובעקבותיו נראתה פגיעה לכאורה בילד ובאביו. האירוע צולם על ידי צלם פלסטיני של הטלוויזיה הצרפתית France 2 בשם טלאל אבו רחמה. בסמוך לאירוע דווח באמצעי תקשורת שונים שהילד נהרג מירי מכיוונם של חיילי צה"ל שהיו מוצבים במוצב מגן 3, במהלך קרב נגד מחבלי המשטרה העזתית.

הפצת התמונות בעולם ובפרט שידורן החוזר ונשנה על מרקעי הטלוויזיה הפלסטינית שלהבו את הרוחות. למחרת, בבוקר 1 באוקטובר, פרצו מהומות אוקטובר של ערביי ישראל, גל של הפגנות אלימות, חסימת עורקי תחבורה ראשיים, שריפת צמתים, והתנגשויות עם המשטרה, בהן נהרגו 13 ערבים ויהודי אחד. בעקבות אירועים אלו הוקמה ועדת אור, ועדת חקירה ממלכתית, שקבעה: "למותו של מוחמד אל-דורה, כפי שהשתקף בצילומי הטלוויזיה, הייתה השפעה ניכרת על הלך הרוח ברחוב הערבי ביום זה וביום למחרת. הדגישו זאת רבים מבין המנהיגים מן המגזר הערבי אשר הופיעו בפני הוועדה."[1] כך גם התבטא חבר הכנסת אחמד טיבי: "ראינו את הצילומים ויצאנו להפגין"[2].

יום לאחר האירוע נטל צה"ל אחריות למות הילד, וגורמים בכירים בו אמרו שקיימת סבירות גבוהה שהוא נהרג מאש כוחות צה"ל[3]. תחקיר פנימי ומאוחר של פיקוד הדרום בצה"ל קבע כי א-דורה לא נורה בידי חיילי צה"ל, אלא בידי פלסטינים. ב-2010 תמך במסקנות התחקיר גם משרד ראש הממשלה[4]. אחרים, ובהם נחום שחף ופיליפ קרסנטי, האשימו את הפלסטינים בביום או זיוף התקרית ואת France 2 בשיתוף פעולה. ב-2013 הצטרפה ממשלת ישראל להאשמות, כשדוח של צוות בדיקה בין-משרדי קבע כי "בסוף סרט הצילום, בקטע שלא שודר, הילד [מוחמד א-דורה] נראה חי" וכנראה כלל לא נפגע מכדורים, וודאי לא מכיוון צה"ל, וכי "הדיווח ברשת הצרפתית France 2 נערך, כך שהוא יוצר את הרושם לפיו קיימות הוכחות לכך שהילד א-דורה נפגע מאש צה"ל". אביו של א-דורה, בתגובה למסקנות צוות הבדיקה, קרא להקמת ועדת חקירה בינלאומית, והביע הסכמה לפתיחת הקבר על מנת להוכיח את מות בנו[5].

תיאור ראשוני של האירועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור ההתרחשות מבוסס על הצילומים והעדויות שסיפקו אנשי צוות France 2 ועל העדויות של אביו של מוחמד, ג'מאל[6]. מאוחר יותר, הועלו ספקות רבים בקשר לעדויות אלה ואמינותן. מטרת התיאור היא לתת את הרושם הראשוני של האירוע כפי שנתפש במצלמות ובדיווחים השונים בעיתונות.

על פי עדויות ג'מאל א-דורה, אביו של מוחמד א-דורה, הם עזבו את ביתם בבוקר, על מנת ללכת לקנות מכונית בשוק עזה. בדרכם חזרה לביתם במחנה הפליטים אל-בורייג' הם חצו את צומת נצרים בסביבות 11:00, כאשר חילופי אש כבדים התפרצו בין חמושים פלסטינים לעמדת צה"ל הנמצאת בפינת צומת נצרים. מוחמד וג'מאל מצאו מחסה מאחורי חבית בטון מלאה, שקוטרה הוערך בכ-70 ס"מ, ומאחוריה קיר לבנים. על פי עדות הצלם הפלסטיני טאלאל אבו רחמה ועדות האב, האירוע התנהל במשך 45 דקות, כאשר 27 מהן צולמו. במהלך האירוע פגעו כדורים והשאירו חורים בקיר.

ג'מאל א-דורה אומר: ”מוחמד נשאר קרוב אליי, נצמד אלי מגבי בשעה שניסיתי לשמור אותו הרחק מהכדורים. אבל כדור אחד פגע ברגלו. התחלתי לצרוח ולבכות, וקיוויתי שהירי יעצור, אך ללא הועיל.”

בסרט טלוויזיה נראה ג'מאל מנופף ביאוש בזרועותיו וצועק "אל תירו!", ולאחר מכן נראה מוחמד נפגע ומתמוטט בזרועות אביו. בעת הירי המצלמה יצאה מזום ואבק עשן נראה מלפניה. לאחר המקרה דווח שג'מאל, האב, נפגע קשה מהירי, ושרד הודות לניתוח חירום שנערך תחילה בבית החולים שיפא בעזה ואחר כך בביה"ח בירדן וכי הוא סובל משיתוק קבע בזרועו הימנית. גם טענה זו שנויה במחלוקת, לאור דברי ד"ר יהודה דוד, מבית החולים שיבא תל השומר, שניתח בעצמו את האב, שנים לפני האירוע וטען שפציעותיו של האב הן פציעות ישנות, שנגרמו לו בשעתו על ידי החמאס.

על פי דיווח הצלב האדום, האב ג'מאל והצלם הפלסטיני טאלאל, בסאם אל בלבוסי נהג אמבולנס נורה ונהרג בניסיונו לחלץ את הילד ואביו. נהג אמבולנס שני נפצע.

תגובות ראשוניות לסרטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב רשת France 2 בישראל, שארל אנדרלן, שסיפק קריינות לצילומים של אבו רחמה, טען שא-דורה נהרג מירי מעמדת צה"ל בצומת. טענה זו התקבלה בימים הראשונים כעובדה, ועוררה זעם גדול בעולם הערבי. ב-30 באוקטובר פרסם ארגון Palestinian Center For Human Rights ‏(PCHR) עדות בשבועה של אבו רחמה, שבה הוא טוען שא-דורה נורה למוות בכוונה ובדם קר על ידי החיילים הישראלים מעמדת צה"ל הסמוכה[7]. מאוחר יותר (2005) מסרה דוברת France 2 כריסטין דלוואן (Christine Delavennat) שאבו רחמה מכחיש שמסר הצהרה כזאת לארגון PCHR[8].

העדויות התומכות בכך שמותו של א-דורה נגרם מירי צה"ל מבוססות על צילומי אבו רחמה וכן על עדותו ועדות האב. החומר המצולם ששודר מכסה זמן קצר של 55 שניות מהתקרית ואינו מראה מי ירה במוחמד א-דורה. צה"ל הרס את המבנים הסמוכים לצומת כשבוע לאחר האירוע (ב-7 באוקטובר), כשהוא מנמק זאת באירועי ירי באזור - עובדה שהקשתה על החקירה.

בסמוך לאירוע מסר צה"ל הודעות סותרות על נסיבותיו, כפי שמתארת שרה ליבוביץ-דר:

ב-1 באוקטובר הוציא דובר צה"ל הודעה מעורפלת נוספת: "הפלסטינים עושים שימוש ציני בנשים ובילדים על ידי הבאתם למוקדי אלימות בשטחים. האירוע החל בירי חי ומכוון, השלכת חומרי נפץ ותבערה על ידי פלסטינים לעבר כוחות צה"ל והסתערות של מאות מתפרעים לעבר מאחזי צה"ל. במקום התפתחו חילופי אש כבדים והתמונה התמקדה רק בפגיעה בילד ובאביו שנקלעו לקו האש". בסוף ההודעה קובע דובר צה"ל ש"לא ניתן היה לזהות את מקור הירי.
ב-3 באוקטובר אמר האלוף משה יעלון, סגן הרמטכ"ל, שההערכה היא שהילד נהרג מאש כוחות צה"ל, "אולם הדבר נעשה בשוגג". למחרת חיזק האלוף גיורא איילנד, ראש אגף מבצעים במטכ"ל, את גרסת יעלון. "ככל שאנחנו מבינים הילד נפגע מאש שלנו", הוא אמר. דובר צה"ל אמר שדברי האלוף איילנד הם גרסת צה"ל, אבל ב-10 בנובמבר חזר לגרסתו המקורית ואמר ל"במחנה" שאי אפשר להוכיח מי פגע בילד. "כפי שיש כאלה שטוענים שהוא נהרג מאש כוחותינו", אמר כתרי, "יש כאלה שמוכנים להישבע שהוא נורה על ידי אש צולבת פלסטינית, פרועה, לא מכוונת".

שרה ליבוביץ-דר, דובר צה"ל? קשה להאמין, באתר הארץ, 22 בינואר 2002

תחקיר פיקוד הדרום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיזיקאי נחום שחף והמהנדס יוסף דוריאל פנו במשותף לאלוף פיקוד הדרום, יום טוב סמיה, בהצעה לערוך תחקיר בנושא[9]. לשם ביצוע התחקיר פיקחו השניים על שחזור אירוע, שבוצע על ידי צה"ל. בתחקיר בו השתתפו מומחים נוספים, נטען כי קיימת אפשרות סבירה לכך שהילד נפגע מירי של פלסטינים במהלך חילופי האש בצומת נצרים[10]. סגן-ניצב בדימוס ברני שכטר, מומחה לבליסטיקה ולשעבר ראש מעבדת נשק במעבדה לזיהוי פלילי שהשתתף בתחקיר, טען כי על אף שחשב שהיריות לא באו מכיוון צה"ל, לא כתב המלצה כיון שלדעתו לא ניתן להגיע למסקנה חותכת בשל הרס הקיר[11]. ראש המועצה לביטחון לאומי האלוף במיל' גיורא איילנד התייחס לטענות של שחף לפיהן האירוע כולו בוים, ואמר ש"אצלי הוא עורר מספיק ספק שאולי הוא צודק", אך לא שלל את האפשרויות שהוא נהרג על ידי הפלסטינים או על ידי חיילי צה"ל[12].

דוריאל עצמו הודח מהוועדה עוד קודם הגשת מסקנותיה הסופיות. ב-2006 במסגרת תביעת דיבה שהגיש דוריאל, כתבה השופטת שושנה אלמגור על חלקו של דוריאל בתחקיר: ”חקירת התובע [דוריאל] את האירוע הייתה חובבנית, לא השתמשה בכלים מדעיים נהוגים על מנת להגיע למסקנות וחמור מכך היא אף לא הייתה אובייקטיבית שכן קודם כל סומנה המטרה על ידו ואחר כך נורה החץ [כך במקור].”[13]

בהסתמך על התחקיר הפנימי שנעשה בפיקוד דרום ובמקביל לו התפרסם סרט של רשת הטלוויזיה הגרמנית, ARD, שידרה את הסרט "הילד המת והאמת", ששודר ב-2009 בערוץ הראשון במסגרת התוכנית מבט שני. הסרט שבוים על ידי העיתונאית הגרמניה אסתר שפירא, תמך בטענת צה"ל שא-דורה נורה שלא במכוון בידי פלסטינים[14][15]. בתחקיר נוסף שנערך בטלוויזיה הגרמנית (German TV) נטען כי "הראיות הרבות מעידות, בסבירות גבוהה, כי הישראלים לא הם שעשו זאת", וכי הוא נהרג מאש פלסטינית[16].

האשמות בביום התקרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענות נחום שחף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענת הביום מציגה גרסה שלישית להתרחשות של התקרית. נחום שחף, שעמד בראש הוועדה הצה"לית[17], מטעם אלוף פיקוד דרום, יום טוב סמיה, פרסם לאחר פעילותו בוועדה כי לפי הבדיקה שערך לא יכול להיות שהירי על א-דורה בוצע מהעמדה הצה"לית האלכסונית או מהעמדה הפלסטינית הנגדית מאחרי גבם של השניים. לטענתו של שחף כיוון הפיזור וגודלם של ענני האבק הנראים בכתבה המצולמת מוכיחים שהירי בוצע משטח הנמצא מול הקיר אליו נצמדו מוחמד א-דורה ואביו ובכיוון אנכי לו[18]. בנוסף, טוען שחף כי תנועת היד לצדדים עם שתי אצבעות זקורות שנקלטה במהלך הכתבה מסמלת את הסימן "טייק 2" המקובל בעולם הקולנוע כצילום שני של סצנה מבוימת.

בשנת 2005, השתתף שחף בתוכנית הרדיו של אבי יעקובוביץ' ברדיו קול חי, לאחר ראיונות עם אביו של מוחמד א-דורה וצלם פראנס 2. בתוכנית נטען כי מוחמד א-דורה כלל לא נורה משום שמדובר בסצנה מבוימת[17].

עוד קודם, ביוני 2003, ג'יימס פאלוז פרסם מאמר בירחון The Atlantic Monthly בשם "Who Shot Mohammed al-Dura?‎" ובו קבע, תוך הצגת ההוכחות הגאומטריות והבליסטיות, שמחקרו של שחף הוכיח שהחיילים הישראלים בעמדת נצרים לא ירו במוחמד א-דורה. פאלוז שימש בעבר כעוזרם של נשיאי ארצות הברית ג'ימי קרטר וביל קלינטון ואף זכה בפרס העיתונות האמריקאי ובפרס הספרים האמריקאי[19], ועל כן מאמרו בפרשת א-דורה זכה להתייחסות רצינית בעולם אך גם בישראל במאמר ב"הארץ"[20]. פאלוז מבקר במאמר את היחס למחקר הפיזיקאלי במילים קשות: "הספקולציות על מותו של מוחמד א-דורה החליפו את הגאומטריה והבליסטיקה, בפוליטיקה פרנויה פנטזיה ושנאה"[21]. פאלוז מציין שתוצאות המחקר זכו לתמיכה במחקרים נוספים ובתוכם מחקר חסוי שבוצע על ידי תלמידי האקדמיה לביטחון לאומי בהנחייתו של הפרופ' לתקשורת גבי וימן מאוניברסיטת חיפה. פאלוז הציג את התמיהות מהתחקיר של שחף בנוגע לאמינות הגרסה הפלסטינית-צרפתית, ואשר שחף ראה בצירופם יחד הוכחה שהאירוע בוים, ושמוחמד א-דורה לא נפגע[22].

טענות פיליפ קרסנטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה של אזור התקרית

לאחר שפיליפ קרסנטי, איש פיננסים יהודי צרפתי בעל אתר אינטרנט, האשים (24 בנובמבר 2004) את תחנת הטלוויזיה בביום הסרט, הגישה התחנה תביעת דיבה נגד קרסנטי. בית המשפט דחה את הטענות שהתמונות מזויפות וקרסנטי הפסיד במשפט, אך ערער עליו[23]. בספטמבר 2007, הורה בית המשפט לתחנה להעביר לידיו את התצלומים הלא ערוכים להקרנה בבית המשפט, ובכך פתח את התיק מחדש[23].

בפברואר 2008 הוגשה לבית המשפט הצרפתי, שדן בתביעת הדיבה, חוות דעת של ז'אן קלוד שלינגר, מומחה צרפתי לזיהוי פלילי, שקבעה שאין אפשרות טכנית שהילד נהרג מכדורי חייל צה"ל, וכמו כן אין הוכחות חד משמעיות שהוא נפצע או נהרג כלל, ושסביר שמדובר בביום[24][25].

ב-21 במאי 2008 קבע בית המשפט הצרפתי כי אין דיבה בטענה כי קלטת א-דורה מבוימת, ובכך קיבל את ערעורו של קרסנטי ואישר לו לפרסם את הטענה כי הקלטת מזויפת[26][27].

קביעתו זו של בית המשפט הצרפתי התבססה בין השאר גם על סירובה של פראנס 2 לחשוף את הסרט המלא והבלתי ערוך של האירוע, כפי שמצוי בידה.

בפברואר 2012 ביטל בית משפט עליון בצרפת את זיכויו של קרסנטי וחייב את בית המשפט שמתחתיו לערוך דיון מחדש, בטענה שהוא חרג מסמכותו כשהורה לערוץ פראנס 2 להציג את צילומי הווידאו המלאים והבלתי ערוכים מהאירוע וכשהסיק בפסק דינו מסקנות כנגד פראנס 2 בגין סירובה לעשות כן[28].

לאור הוראה זו של בית המשפט העליון, ולאור העובדה שנאסר עליה כעת להסיק מסקנות כנגד פראנס 2 בשל סירובה להראות את הסרט המלא והבלתי ערוך, הרשיעה הערכאה הנמוכה ביוני 2013 את קרסנטי בהוצאת דיבה בעקבות טענותיו, והוא חויב לפצות את ערוץ הטלוויזיה "פראנס 2" ב-7,000 אירו[29].

בדיקת עיתונאים צרפתים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2004 הקרינו אנשי France 2 את הסרט למספר עיתונאים צרפתיים בכירים, בהם: דניאל לקונט (Daniel Leconte), דני ז'מבר (Jeambar) ולוק רוזנצוויג (Luc Rosenzweig), שהיה מהעורכים הראשיים של "לה מונד". רוזצוויג אף הגיע לישראל לבחון את ממצאיו של שחף עליהם העיד בבית המשפט בצרפת במשפטו של פיליפ קרסנטי (שגופת הילד א-דורה הגיעה לפי עדות רופאים בבית החולים שיפא בשעה 11 בבוקר, בעוד הצילומים החלו לפי הטלוויזיה הצרפתית רק בשעה 3 אחה"צ). בעקבות הצפייה בסרט והצגת הממצאים פרסמו העיתונאים מאמרים בהם הם קובעים שמותו של א-דורה ככל הנראה בוים (לוק רוזנצוויג, שבחן את ממצאיו של שחף בישראל, היה ודאי בקביעותיו. שני העיתונאים האחרים היו פחות החלטיים), והאשימו את אנשי צוות France 2, בייחוד שארל אנדרלין והצלם הפלסטיני אבו רחמה, בנטילת חלק באירוע וברקימת מסכת שקרים[30]. צוות France 2 כתב מאמר נגד ובו הכחיש את הטענות, וחילופי המאמרים בהם אחד מאשים את השני נמשכו גם אל תוך 2005. ב-15 בפברואר 2005 הבהירו 2 מהמתווכחים את עמדותיהם: לקונט גרס שהילד אכן נורה למוות, אך טען שהירי נעשה בידי הפלסטינים ולא מעמדת צה"ל. כמו כן טען שהצלם הפלסטיני אבו רחמה חזר בו מהצהרתו שא-דורה נורה על ידי חיילי צה"ל בדם קר. מנגד, דובר של צוות France 2 מסר שאבו רחמה לא חזר בו מהצהרתו, אלא מעולם לא טען טענה כזאת ושארגון זכויות האדם הפלסטיני PCHR זייף הצהרה בשמו[8].

טענות דניאל סימן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוקטובר 2007 הכריז ראש לשכת העיתונות הממשלתית הישראלית, דניאל סימן, כי צה"ל לא יכול היה להרוג ולא הרג את הילד, ושהתקרית בוימה על ידי הצלם הערבי של France 2, טלאל אבו רחמה[31][32]. הרשת הצרפתית הכחישה את דבריו של סימן, והודיעה כי היא עומדת מאחורי הפרסום לגבי מותו של א-דורה מירי ישראלי. הכתב שארל אנדרלין אמר כי סימן "מנהל קמפיין" נגד הרשת[33]. ב-8 באוקטובר 2007, במסמך רשמי ראשון שהוציא דני סימן נטען כי הכתבה על מותו של הילד מוחמד א-דורה בצומת נצרים הייתה מבוימת. במשרד ראש הממשלה אמרו כי הם לא קיבלו את המכתב והוא לא אושר על ידם[34]. דוברת הממשלה, מירי אייזן, הבהירה שלישראל אין עמדה רשמית בעניין[35].

טענות יהודה דוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרופא הישראלי ד"ר יהודה דוד טען כי ג'מאל א-דורה, אביו של מוחמד, משקר בטענותיו כנגד צה"ל, לפחות בנקודה מסוימת אחת. א-דורה האב הראה פצעים שהיו לו על ידיו וטען כי אלה הם פצעי היריות שירה בו צה"ל, באותה תקרית בה נהרג לטענתו בנו. ד"ר דוד טען כי הפצעים על ידיו של ג'מאל א-דורה הם פצעים שהוא עצמו, ד"ר דוד טיפל בהם עוד בשנת 1994, וכי הם נגרמו לג'מאל א-דורה על ידי החמאס.

א-דורה הגיש תביעת דיבה בצרפת כנגד ד"ר דוד, ובמאי 2011 הערכאה הצרפתית הנמוכה יותר אף קיבלה את טענותיו והרשיעה את ד"ר דוד בהוצאת דיבה[36][37], אולם פסה"ד של הערכאה הנמוכה התהפך כעבור קצת פחות משנה, בערעור.

את הערעור, בניגוד להליכים שהתקיימו במשך מספר שנים עד אותה עת, מימנה כבר מדינת ישראל ולא ד"ד דוד אישית. באפריל 2011, סמוך מאוד להרשעתו של ד"ר דוד על ידי הערכאה הנמוכה בצרפת, החליטה מדינת ישראל לממן לד"ר דוד את הוצאות המשפט והערעור, כיוון ש"הוא לא נלחם מלחמה אישית ופרטית, אלא נלחם למען המדינה"[38].

בפברואר 2012 קיבל בית המשפט העליון בצרפת את ערעורו של ד"ר דוד וזיכה אותו מאשמת הוצאת דיבתו של ג'מאל א-דורה[39]. בית המשפט קבע כי ד"ר דוד אכן ניתח את ג'מאל בבית החולים תל השומר ב-1994 וכי הוא יכול היה להעיד לגבי אותם פצעים בהם טיפל בניתוח. בפסה"ד נקבע גם כי היו על גופו של ג'מאל פצעים נוספים, שעליהם ד"ר דוד לא היה רשאי להעיד, אבל התייחסותו אליהם בנוסף להתייחסותו לפצעים בהם טיפל, נעשתה בתום לב ולפיכך נהפך פסק הדין של הערכאה הנמוכה ובוטלה כאמור ההרשעה.

צוות הבדיקה מטעם ממשלת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2012 הקימו ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, והשר לעניינים אסטרטגיים, משה יעלון (סגן הרמטכ"ל בעת התקרית), צוות בדיקה בין־משרדי[40] לבדיקת נסיבות התקרית והפרסומים אודותיה. בראש הצוות עמד מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, יוסי קופרווסר (קצין המודיעין של פיקוד המרכז בעת התקרית). ב-19 במאי 2013 פרסם הצוות דו"ח שקבע:

  • "בניגוד לטענת הדיווח כי הילד נהרג, בדיקת סרט הצילום הגולמי על ידי הוועדה מלמדת כי בסוף סרט הצילום, בקטע שלא שודר, הילד נראה חי."
  • "לא קיימות הוכחות לכך שג'מאל או הילד נפגעו כפי שנטען בדיווח."
  • "ישנם סימנים רבים המראים כי השניים כלל לא נפגעו על ידי כדורים."
  • "הדיווח נערך וסופר באופן שיצר את הרושם המטעה כי קיימות הוכחות המאששות את הטענות שהוצגו בו."
  • "מאז פרסום הפרשה התגלו סתירות רבות וחוסר עקביות בדיווח על אירוע א-דורה, כפי שסופר על ידי פראנס 2, וסימני שאלה רבים קיימים לגבי כמעט כל היבט בדיווח זה."
  • "בהצהרותיו של טלאל אבו רחמה, הצלם המקומי בעזה של התחנה, שהוא המקור הראשי, ולמעשה הבלעדי, לדיווח של "פראנס 2", התגלו סתירות רבות ודברי כזב. חרף סתירות אלה וחוסר העקביות בסיפור, סירבו תחנת פראנס 2 ושארל אנדרלין, הכתב הראשי של התחנה בירושלים, שגם קריין את הסיפור, להכיר בטעויותיהם".
  • "קיים ספק רב באשר לאפשרות שחורי הקליעים בקרבת השניים נגרמו על ידי אש שהגיעה ממוצב צה"ל"[41].

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שקיבל את דו"ח הצוות, נימק את הצורך בבדיקה זו: "ההתמקדות במקרה הזה חשובה. זה הוציא את דיבתה של ישראל וזוהי דוגמה לדה-לגיטימציה שאנחנו חווים כל הזמן. יש רק דרך אחת להילחם עם השקר והיא דרך האמת"[42].

בתגובה לתחקיר קרא אביו של א-דורה, ג'מאל א-דורה, להקמת ועדת חקירה בינלאומית, והביע הסכמתו לפתיחת הקבר על מנת לוודא את מות בנו[5].

ערוץ הטלוויזיה הצרפתי "פראנס 2" והעיתונאי שארל אנדרלין טענו כי דוח ועדת הבדיקה הציג "תמונה חד צדדית ומעוותת", וקבלו על שלא פנו אליהם לבירור גרסתם לפני פרסום הדוח, ודרשו לקבל את המסמכים שנוגעים לעבודתה של ועדת הבדיקה הממשלתית[43].

סרטים תיעודיים על הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד לנדס, פרופסור באוניברסיטת בוסטון, הושפע מהפרשה, יצר סרט תיעודי בשם "פאליווד: על פי מקורות פלסטיניים" הטוען לביום של מות הילד, והמתאר אירועים נוספים של ביום וזיוף אירועים מול מצלמות התקשורת על ידי הרשות הפלסטינית והחזבאללה בלבנון.

העיתונאית הגרמניה אסתר שפירא הפיקה שני סרטים תיעודיים זוכי פרסים על הפרשה:

  • Drei Kugeln und ein totes Kind ("שלשה כדורים וילד מת"), 2002
  • Das Kind, der Tod und die Wahrheit ("הילד, המוות והאמת"), 2009

בסרטה הראשון היא קיבלה עדיין כעובדה את דבר מותו של מוחמד א-דורה, ופיקפקה רק בשאלה מי הרג אותו באמת, צה"ל או הפלסטינים. בסרטה השני היא כבר העלתה שורת שאלות נוקבות בדבר עצם עובדת מותו כביכול באותו אירוע.

בעקבות סרטה השני של שפירא כתב חנוך מרמרי, מי שהיה עורך "הארץ" כשאירעה הפרשה ב-2000, מאמר באתר "העין השביעית", בו התחרט על הדרך בה כיסה בשעתו עיתונו את הפרשה. מסתבר שהסרט שינה את דעתו של מרמרי על הפרשה[44]: "היום, כשאני יודע יותר על האופן שבו שיקפו הפלסטינים את אסונם, וממרחק השנים והניסיון שנצבר בהן, אני יכול לקבל בפתיחות גם את סרטה של העיתונאית הגרמנייה אסתר שפירא. היום ברור לי שקנינו את הסיפור ההוא (שצה"ל הרג כביכול את מוחמד א-דורה), מהר מדי, ובזול. היינו ספקנים כלפי תחקיר צה"ל. גילינו קוצר רוח כלפי בדיקות שערכו אלה שנתפסו כאובססיבים. תמונה, אפילו תמונת וידאו, עשויה להיות השקר המושלם. צריכים היינו לעשות כל מאמץ לרדת לחקר האמת בפרשה. הרי זה היה תפקידנו, לספר מה בדיוק קרה. ואם לא אנחנו, צריך היה לקבל בפתיחות את כל מי שמוכן לנעוץ סיכה במיתוס הזה."

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרשת מוחמד א-דורה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בסעיף 172 (שער שני) חסימת בקשה לא מורשת, באתר elyon1.court.gov.il
  2. ^ דבריו הובאו בסרטו של דני סיטון "חלום שבור", המבוסס על מחקרו של אנדרלין
  3. ^ פסק הדין במשפט הדיבה של אינג'ינר יוסף דוריאל נגד האופטמן אהרון
  4. ^ [1]
  5. ^ 1 2 ג'קי חורי, אביו של מוחמד א-דורה: "מוכן להוציא את גופת בני מהקבר כדי להגיע אל האמת", באתר הארץ, 20 במאי 2013
  6. ^ את סרט הווידאו ניתן לראות כאן, באדיבות אתר ה-BBC.
  7. ^ הודעה בשבועה של צלם ערוץ France 2, באתר PCHR, ‏3 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  8. ^ 1 2 Eva Cahen, French TV Sticks by Story That Fueled Palestinian Intifada, CNSnews, ‏7 ביולי 2008
  9. ^ נחום שחף, CV - נחום שחף - קורות חיים (המרכיב הלא מסווג), באתר Global-Report,‏29 בנובמבר 2007
  10. ^ פליקס פריש, התחקיר: מוחמד א-דורה לא נפגע כנראה מאש צה"ל, באתר ynet, 27 בנובמבר 2000
    עמיר רפפורט, "ייתכן שמוחמד א-דורה חי", באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2005
  11. ^ עדי שורץ, בואו נראה את זה שוב, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2007
  12. ^ עמיר רפפורט, "ייתכן שמוחמד א-דורה חי", באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2005
  13. ^ אינג'ינר יוסף דוריאל נ' האופטמן אהרון, באתר העין השביעית, 13 במאי 2006
  14. ^ Ellis Shuman‏, German TV: Mohammed a-Dura likely killed by Palestinian gunfire, באתר israelinsider, ‏20 במרץ 2002
  15. ^ יאיר אטינגר, אחיזת העיניים של הטלוויזיה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2009
  16. ^ Ellis Shuman, German TV, "Mohamed ADura Likely Killed by Palestinian Gunfire".
  17. ^ 1 2 עמיר רפפורט, "ייתכן שמוחמד א-דורה חי", באתר nrg מעריב, 8 בדצמבר 2005
  18. ^ מוצג בתוכניתה של אסתר שפירא, "הילד המת והאמת", ששודרה במבט שני, ערוץ 1.
  19. ^ ג'יימס פאלוז, בוויקיפדיה באנגלית
  20. ^ אמיר בן-דוד, בחזרה למוחמד א-דורה, באתר הארץ, 14 במאי 2003
  21. ^ המקור באנגלית: "the speculation about Mohammed al-Dura's death left the realm of geometry and ballistics and entered the world of politics, paranoia, fantasy, and hatred"
  22. ^ James Fallows, מי ירה במוחמד א-דורה?, באתר עיתון The Atlantic Monthly, יוני 2003 (באנגלית)
  23. ^ 1 2 צרפת: בית משפט דחה טענות שתמונות מותו של א-דורה מזויפות, באתר nana10‏, 19 באוקטובר 2006
  24. ^ עדי שורץ, מומחה צרפתי לבימ"ש: צה"ל לא הרג את מוחמד א-דורה, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
  25. ^ הדו"ח הבליסטי של המומחה שלינגר (67 עמודים) (בצרפתית)
  26. ^ עדי שורץ, בימ"ש בצרפת: אין דיבה בטענה כי קלטת א-דורה מבוימת, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
  27. ^ 1אורן פרסיקו, קצת קטשופ, באתר העין השביעית, 16 ביוני 2009
  28. ^ פרויקט אל-דורה
  29. ^ פרשת א-דורה: הצרפתי שטען שהסרט בויים הורשע בהוצאת דיבה, באתר הארץ, 26 ביוני 2013
  30. ^ Stéphane Juffa (תורגם על ידי Llewellyn Brown)‏, The Al-Dura case : a dramatic conclusion (info # 010311/4EV) ‎, באתר Metula News Agency, ‏3 בנובמבר
  31. ^ רותי אברהם, משרד רה"מ: מות א-דורה בוים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 באוקטובר 2007
  32. ^ רוני סופר, משרד רה"מ: כתבת מותו של א-דורה בוימה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2007
  33. ^ אמיר תיבון, מערכת וואלה!‏, "תיעוד מותו של א-דורה אינו מזויף", באתר וואלה, 2 באוקטובר 2007
  34. ^ הארון תחאוכו, ישראל טוענת: "הרג הילד הפלסטיני א-דורה - מבויים", באתר nana10‏, 2 באוקטובר 2007
  35. ^ Martin Patience‏, Dispute rages over al-Durrah footage, באתר הBBC, ‏8 בנובמבר 2007
  36. ^ אבי וינברג, במעמד צד אחד, באתר העין השביעית, 8 במאי 2011
  37. ^ פרשת א-דורה - ריאיון עם ד"ר דוד, באתר רשת
  38. ^ פנחס וולף‏, משפט א-דורה: המדינה תממן הוצאות ערעורו של ד"ר דוד, באתר וואלה, 29 באפריל 2011
  39. ^ גדעון קוץ ומיטל סולומון, ניצחון לרופא הישראלי: התקבל ערעורו בפרשת מוחמד א-דורה, באתר nrg‏, 15 בפברואר 2012
  40. ^ אתר למנויים בלבד חיים לוינסון, הרוח החיה בוועדת א-דורה: עובד לשעבר עבור ארגון ימין, באתר הארץ, 22 במאי 2013
  41. ^ דו"ח ועדת הבדיקה הממשלתית, באתר משרד ראש הממשלה
    ברק רביד, ועדת בדיקה ממשלתית: מוחמד א-דורה כלל לא נפגע מהירי בצומת נצרים, באתר הארץ, 19 במאי 2013, כולל הדו"ח המלא של הוועדה
  42. ^ אטילה שומפלבי, ועדה ישראלית: מוחמד א-דורה נראה חי לאחר הירי, באתר ynet, 19 במאי 2013
  43. ^ אחרי דו"ח ועדת מוחמד א-דורה: "פראנס 2" ושארל אנדרלין משיבים מלחמה - בבלוג של ברק רביד באתר הארץ
  44. ^ חנוך מרמרי, טוהר הבושה, באתר העין השביעית, 10 בדצמבר 2009