מועדון הכותנה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מועדון ג'אז  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| קואורדינטות | 40°49′07″N 73°56′14″W / 40.81850556°N 73.93736111°W |
 | |
|
cottonclub-newyork | |
  | |
מועדון הכותנה היה מועדון לילה מפורסם בהארלם, ניו יורק, אשר שימש בין השנים 1920–1940 מוקד בילוי בו מוזיקאי ג'אז וקומיקאים אפרו-אמריקאים הופיעו בפני קהל לבן. לאפרו-אמריקאים נאסרה הכניסה למועדון כקהל, במסגרת מדיניות ההפרדה הגזעית. אף על פי שהמועדון פעל במשך רוב שנותיו בתקופת היובש, הוגש בו אלכוהול לקהל.
בין האמנים שהופיעו במועדון ניתן למנות את דיוק אלינגטון, שתזמורתו הייתה תזמורת הבית של המועדון בין השנים 1927–1931 והנגנים פלטשר הנדרסון, קאונט בייסי, פאטס וולר, קולמן הוקינס, לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי, קאב קאלוויי ואחרים, הזמרות בסי סמית, אלה פיצג'רלד, בילי הולידיי ואחרות.
בלילות ימי ראשון בילו במועדון אישים מצמרת הבידור בניו יורק: ג'ורג' גרשווין, אל ג'ולסון, אירווינג ברלין, אדי קנטור ואחרים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1920 פתח המתאגרף ג'ק ג'ונסון מועדון בפינת שדרת לנוקס ורחוב 142 בהארלם וקרא לו "Club De Luxe".
בשנת 1923 השתלט על המועדון הגנגסטר אוני מאדן (Owney Madden), וזאת בשעה שהיה כלוא בכלא סינג סינג, ושינה את שמו ל"מועדון הכותנה", ברמז למטעי דרום ארצות הברית. בימת המועדון אף עוצבה כמרפסת בבית אחוזה דרומי טיפוסי. תחת ניהול חבורת הגנגסטרים של מאדן שגשג המועדון.
פלטשר הנדרסון גויס על מנת להשמיע "מוזיקה פראית" לקהל הלבן. במועדון נערכו שתי הופעות בלילה, אחת נפתחה ב-00:30 בלילה והשנייה ב-03:00 לפנות בוקר, דבר שאיפשר לבדרנים ואנשי עסקי השעשועים עצמם להגיע למועדון לאחר שסיימו הם-עצמם להופיע[1].
המשטרה לא התערבה במכירת האלכוהול במועדון למרות חוקי היובש באותן שנים.
מופעי הבידור, מוזיקת הג'אז והאלכוהול הזמין בשילוב עם סקרנותם של בני דור "שנות ה-20 הסוערות" לגבי אפרו-אמריקאים, הציבו את המועדון כאחד מאתרי החובה האופנתיים במנהטן.
באמצע שנות העשרים נפתחו שני סניפים למועדון, הראשון בשיקגו, בניהולו של ראלף קפונה והשני בלוס אנג'לס. הסניפים פעלו באופן עצמאי עם אמנים משלהם, אך אירחו סיבובי הופעות של להקות מועדון הכותנה. הסניפים נסגרו עקב המשבר הכלכלי בשנות השלושים.
לאחר 1927 התמתנה מעט התדמית ה"פרועה" של המועדון עם שכירת התזמורת של אלינגטון, שניגנה גם יצירות ארוכות ומורכבות. מן המועדון הונהגו שידורי רדיו שהביאו את המוזיקה לאוזני קהל בכל רחבי ארצות הברית ובעקבות בקשתו המפורשת של אלינגטון הותר גם לאפרו-אמריקאים להיכנס למועדון כקהל. ב-1931 החליף קאב קאלוויי ומופע ה"סוכר החום" שלו את התזמורת של אלינגטון.
ב-1935 פרצו בהארלם מהומות על רקע גזעי. הדבר הפך את השכונה לאזור פחות מסביר פנים ללבנים והמועדון נסגר. הוא נפתח מחדש באותו שם, בפינת ברודוויי ורחוב 48 ונסגר ב-1940 לצמיתות.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1984 ביים פרנסיס פורד קופולה את הסרט העלילתי "מועדון הכותנה". הסרט, שהפקתו ארכה ארבע שנים ומומנה בתקציב של כ-50 מיליון דולר ועם גלריית שחקנים שכללה את ריצ'רד גיר, ניקולס קייג', בוב הוסקינס, לורנס פישבורן, טום וייטס, סופיה קופולה ואחרים, מגולל את סיפור המועדון בשיא תפארתו במקביל לסיפור יריבות בין שתי קבוצות גנגסטרים מתחרות. הוא מעוטר בקטעי נגינה וריקוד סטפס רבים ותפאורות ענק אך לדברי הביקורות סובל מתסריט קלוש. הסרט היה לכישלון כלכלי ואמנותי שגרם לקופולה נזקים ואובדן חירות אמנותית למשך שנים[2].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפרק "Jungel Music" בתוך: Jazz: A History of America's Music / Geoffrey C. Ward (ISBN 0679765395) pp. 144–153
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מועדון הכותנה (באנגלית)- הקלטה של שידור רדיו גרמני מהמועדון שנערך בשנת 1931 כולל דברי הסבר (באנגלית)
- מועדון הכותנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי דברי ההסבר לשידור הרדיו הגרמני בקישורים החיצוניים
- ^ ביקורת באתר האוזן השלישית,
"The Cotton Club", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)