מוריץ דניאל אופנהיים
דיוקן עצמי, 1814–1816, שמן על בד | |
לידה |
7 בינואר 1800 הנאו, הסן-קאסל |
---|---|
פטירה |
26 בפברואר 1882 (בגיל 82) פרנקפורט, פרוסיה |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט |
מקום לימודים | האקדמיה לאמנות יפה, מינכן |
תחום יצירה | ציור |
הושפע על ידי | ז'אן-בטיסט רניו |
מוריץ דניאל אופנהיים (בגרמנית: Moritz Daniel Oppenheim; 7 בינואר 1800 – 26 בפברואר 1882) היה צייר יהודי-גרמני, שכונה "הצייר היהודי הראשון בעידן המודרני". עבודתו הושפעה משורשיו התרבותיים והדתיים, בניגוד לרבים מעמיתיו היהודים שבחרו להתנצר.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אופנהיים נולד בגטו בהנאו, "סמטת היהודים" (יודנגאסה), שבגרמניה ב-7 בינואר 1800. הוא למד בחדר ובתלמוד תורה, והיה הראשון שזכה להכשרה אקדמית בציור. בשנת 1811 בוטל הגטו במסגרת הליברליזציה שחלה עם הכיבוש הצרפתי של אזורים נרחבים בגרמניה בימי נפוליאון. כבר בגיל ארבע עשרה קיבל הזמנה ראשונה לציור מטעם שר האוצר של הדוכסות הגדולה של פרנקפורט. לאחר תקופת לימודים קצרה במכון שטדל לאומנות עבר אופנהיים למינכן להמשך לימודיו. במינכן התקבל לאקדמיה שבראשה עמדו יוהאן פטר לנגר ובנו רוברט. לאחר מכן עבר לפריז ושם למד בסטודיו של ז'אן באטיסט רינו. ולבסוף ברומא, שם הסתפח לתנועת הנצרתיים, שהייתה תנועה אמנותית-דתית שדגלה לשיבה לתמימות ולאמונה השלמה של האמונה הנוצרית המקורית. אופנהיים האמין באפשרות של דו-קיום בין יהודים ונוצרים לצד שמירה על הזהות היהודית.
ב-1828 נשא אופנהיים לאשה את אדלהייד קלבה מהנאו, חברתו מילדות. היא נפטרה כעבור 8 שנים והותירה שלושה ילדים קטנים. ב-1839 נשא לאישה את פאני גולדשמידט מפרנקפורט, ולזוג נולדו שלושה ילדים.
לפי עדות אופנהיים עצמו[דרוש מקור],[1] הוא קיבל הזמנות לציור מלקוחות יהודים ושאינם יהודים, ובעיקר רבה הייתה הדרישה לדיוקנאות שלו. כדי להתגורר בפרנקפורט היה עליו, כיהודי שלא נולד בפרנקפורט, לקבל רישיון שהייה. הוא הגיש עשר בקשות להארכת שהייה בשנים 1825–1839. בקשתו לאזרחות אושרה רק ב-1851.
עם שובו לפרנקפורט בשנת 1828 הפך אופנהיים לצייר הפורטרטים הבולט ביותר של בני המעמד הבינוני היהודים בגרמניה ושל עשיריה היהודים של גרמניה ואירופה, כמו משפחת רוטשילד, שהיו הדור הראשון שנהנה מן האמנציפציה במדינה. הוא נחשב כצייר היהודי המודרני הראשון. ביצירות אלו משולבים אלמנטים יהודיים וגרמניים, המשקפים את אווירת הסובלנות והשילוב שאליה שאפו בני דור זה. ציור מפורסם שלו מאותה תקופה, בשם "שובו של המתנדב היהודי ממלחמות השחרור" (1833–1834), מתאר את המתנדב ללחימה למען גרמניה, השב אל משפחתו היהודית, החיה עדיין על–פי המסורת.
משנת 1865 ואילך החל אופנהיים לעסוק בסדרה של תמונות מחייהם של היהודים במשפחה, בבתי הכנסת וברובע היהודים, ובטקסים כמו בר המצווה, הדרשה, החתונה, ברכת הרב, חנוכה וכדומה. ציורים אלו שיקפו את זכרונות נעוריו באספקלריה רומנטית וסנטימנטלית מאוד, שתיארה לא את המצב כפי שהיה אלא את העבר הדמיוני שאופנהיים ביקש לתאר, כשהוא מוחה את הסטריאוטיפים השליליים הרווחים ביחס ליהודי הגטו וחייהם. הציורים הופצו במהדורות שחור-לבן מיוחדות, זכו לתפוצה רחבה ושכנו בביתם של יהודים גרמנים רבים בסוף המאה התשע עשרה.
על אף קשריו הטובים של אופנהיים, בוודאי לא היה מצליח במידה כזאת, לולא חסותם של הרוטשילדים. בארון קארל מאיר מנאפולי, שעמו קשר את הקשר הראשון, חזר לבסוף עם משפחתו לפרנקפורט. קשרים חדשים והדוקים ביותר נוצרו עם ביתו של אנסלם פון רוטשילד, שאשתו שרלוטה הייתה לתלמידתו של אופנהיים ונשארה ידידתו הנאמנה עד ליום מותה ב-1859. במרוצת השנים מילא אופנהיים תפקידים שונים למען המשפחה כולה הוא לא רק צייר את דיוקנותיהם של שלושה דורות של רוטשילדים, הוא גם מצא ורכש עבורם יצירות אומנות, עיצב את פנים בתיהם ויעץ להם בכל בענייני אומנות. נוסף לכך היה גם כעין "צייר חצר" רשמי שלהם, שהעלה על הבד אירועים חשובים בתולדות המשפחה, כגון "מאיר אנשל רוטשילד והאלקטור מהסה" ו"חמשת האחים רוטשילד מחזירים לאלקטור את הנכסים שהפקיד בידי אביהם למשמרת".
בימי זקנתו דיבר אופנהיים בזלזול על ידידיו לשעבר הם בזו להופעה מהוגנת, התלבשו ברשלנות ולא סרקו את שערם. בבית ציירו על עץ תמונות קדושים נוקשות, מגושמות וחסרות חן, שאפילו היו רשומות באופן גרוע. כאילו חשבו להפגין רגש ולהביא לתחייה של האמנות. אלו היו בחורים שכונו 'נצרנים'.
למרות הביקורת הזו כשהיה צעיר הושפע מאוד מסגנון הציור הנצרני.
היה חבר במסדר הבונים החופשיים, והיה אח לשכת L'Aurore Naissante, פרנקפורט.
ארכיונו האישי של מוריץ דניאל אופנהיים מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.[2]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב- 17 ביוני 1975, הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולי דאר שנקראה אמנות הציור 1975, שבה נכלל בול של הציור של אופנהיים על חנוכה. השירות הבולאי מכר 1,066,000 בולים של בול זה עד להפסקת המכירה ב-24 באוקטובר 1975 .[3]
רחוב מוריץ דניאל בתל אביב, נקרא על שמו.
ציורו "ליל סדר" נכלל בהגדה של מלחמה שהודפסה בשנת 1915.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "אופנהיים, משה דניאל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 208, באתר היברובוקס
- "מוריץ דניאל אופנהיים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מוריץ דניאל אופנהיים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- מוריץ דניאל אופנהים (1800-1882), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מוריץ אופנהיים
- ^ ארכיון מוריץ דניאל אופנהיים, בספרייה הלאומית
- ^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשכ"ב, קטלוג מס' 12, רשות הדאר - השירות הבולאי, הוצאת כרטא, 1989, עמ' 163-164