מטאל ג'אקט
מבוסס על | The Short-Timers |
---|---|
בימוי | סטנלי קובריק |
הופק בידי | סטנלי קובריק |
תסריט |
סטנלי קובריק מייקל הר גוסטב האספורד |
עריכה | מרטין האנטר |
שחקנים ראשיים |
מת'יו מודין אדם בולדווין ר.לי ארמי וינסנט ד'אונופריו |
מוזיקה | ויויאן קובריק |
צילום | דאגלס מילסם |
מדינה | הממלכה המאוחדת, ארצות הברית |
חברת הפקה | האחים וורנר, Hawk Films, Warner Bros. Pictures, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
חברה מפיצה | האחים וורנר, נטפליקס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 26 ביוני 1987 |
משך הקרנה | 116 דקות |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט מלחמה, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
תקציב | 30,000,000$ |
הכנסות | 46,300,000$ |
הכנסות באתר מוג'ו | fullmetaljacket |
פרסים | |
דף הסרט ב־IMDb | |
מטאל ג'אקט (באנגלית: Full Metal Jacket) הוא סרט בבימויו ובהפקתו של סטנלי קובריק המבוסס על ספר מאת הסופר גוסטב האספורד הנקרא "The Short-Timers"[1]. כותרת הסרט באנגלית מתייחסת לסוג התחמושת המקובלת במרבית צבאות העולם שבה השתמש חיל הרגלים במלחמה – קליע בעל מעטפת מתכת.
הסרט עוסק במלחמת וייטנאם מנקודת מבטם של חיילי המארינס האמריקאים, המוצגים כמכונות מלחמה מאומנות היטב בסדרת אימונים קשוחה, שנועדה להפוך נער צעיר ללוחם אימתני שלא ניתן לעוצרו בשום דרך. בחלקו הראשון עוסק הסרט בתקופת האימונים ובחלקו השני מתרחשת קפיצה בזמן אל לב המלחמה, שם מתמקדת העלילה בסיפורה של מחלקה אחת. קובריק מציג בסרטו את וייטנאם כעולם אחר עם חוקים משלו. הוא מתאר את המלחמה כמלאה בסתירות וממחיש את תחושת החיילים בשלילת שליטתם בסובב אותם, וביצריהם האפלים ביותר. החלק השני העוסק בהכשרת הלוחמים השפיע על צבאות רבים בעולם ואף הביא לשינויים בתקנות המותר והאסור החלים על מפקדי טירונים במארינס, המנועים מלהתייחס למשפחת החייל או להכותו[1].
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלקו הראשון של הסרט, העוסק בהכשרת הטירונים, מעביר לצופה את האווירה הקשוחה והיחסים בין המפקד הארטמן לבין חייליו. את המפקד מגלם מפקד מארינס אמיתי לשעבר, רונלד לי ארמי, שבמקור היה אמור להדריך שחקן אחר כיצד לנהוג ובסופו של דבר, בעקבות התלהבות קובריק, שיחק את התפקיד בעצמו. לחלק מהטירונים קשה יותר ולחלק פחות, אך חייל אחד, לאונרד "גומר פייל" לורנס (וינסנט ד'אונופריו), מוגבל התנהלות מתקשה יותר מכולם ואף חווה התעללויות. בסיום הטירונות, ממש לאחר הצבתו לשירות, הוא חווה משבר נפשי חמור ובלילה לפני העזיבה יורה במפקד הרטמן ומתאבד.[1]
חלקו השני של הסרט, הארוך מביניהם, מובא מנקודת מבטו של סמל, ג'יי.טי. "ג'וקר" דייוויס, אחד מחייליו לשעבר של הארטמן, אותו מגלם מת'יו מודין. ג'וקר, כתב בעיתון הצבאי, משכנע את מפקדיו לרדת לשטח עם חברו הצלם הצבאי ולהתלוות למחלקת מארינס, שם נמצא חבר נוסף מההכשרה, "קאובוי". הסרט עוקב אחר הרפתקאות המחלקה בשטח האויב, בעיקר בעיר הואה. העלילה מתארת חללים שסופגת המחלקה וראיונות שנערכים עם הלוחמים בהם נחשפת השקפת עולמם, הזוועות, הדילמות, האלימות, ההומניות, האכזריות ושגרת החיים במלחמה. בסרט משתתף גם אדם בולדווין כמאגיסט המטורף של המחלקה.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף למוזיקה המקורית שהולחנה עבור הסרט על ידי בתו של קובריק, ויויאן קובריק, הסרט מלווה במוזיקה משנות השישים ושנות השבעים. השיר המוכר ביותר המופיע בפס-קול הוא שירה של הזמרת ננסי סינטרה "These Boots Are Made For Walkin". בסיום הסרט, הצגת כתוביות הסיום מלווה בשירם של הרולינג סטונז "Paint It Black", שעם הזמן הפך להיות מזוהה עם מלחמת וייטנאם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מטאל ג'אקט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "מטאל ג'אקט", באתר נטפליקס
- "מטאל ג'אקט", באתר AllMovie (באנגלית)
- "מטאל ג'אקט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "מטאל ג'אקט", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "מטאל ג'אקט", באתר Metacritic (באנגלית)
- "מטאל ג'אקט", באתר אידיבי
- "מטאל ג'אקט", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "מטאל ג'אקט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- רחל נאמן, ביקורת קולנוע - בומרנג 'מטאל ג'אקט' - חן; תל־אביב, כותרת ראשית, 28 באוקטובר 1987
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 נועם ניב, סערה בהוליווד, חדשות, 12 באוגוסט 1987
סרטי סטנלי קובריק | ||
---|---|---|
סרטים באורך מלא | פחד ותשוקה (1953) • נשיקת הרוצח (1955) • ההרג (1956) • שבילי התהילה (1957) • ספרטקוס (1960) • לוליטה (1962) • דוקטור סטריינג'לאב (1964) • 2001: אודיסיאה בחלל (1968) • תפוז מכני (1971) • בארי לינדון (1975) • הניצוץ (1980) • מטאל ג'אקט (1987) • עיניים עצומות לרווחה (1999) | |
סרטים קצרים | יום הקרב (1951) • הכומר המעופף (1951) • יורדי הים (1953) |