מיכאל טאובה

מיכאל טאובה
	מיכאל טאובה בשנות ה-40
לידה	13 במרץ 1890; לודז', האימפריה הרוסית
פטירה	23 בפברואר 1972 (בגיל 81); תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג
עיסוק	פסנתרן, מוזיקאי, מנצח, מורה למוזיקה
כלי נגינה	פסנתר

מיכאל טַאוּבֶּה (Michael Taube;‏ 13 במרץ 1890, לודז' – 24 בפברואר 1972, תל אביב) היה פסנתרן, מוזיקאי, מנצח ומורה ישראלי.

ביוגרפיה

מיכאל טאובה נולד בשנת 1890 לאליהו ולאידה בת יהודה קריש בלודז' שבפולין הרוסית למשפחה מוזיקלית. אביו היה מוזיקאי, סבו מצד אביו היה כנר וסבו מצד אמו היה פסנתרן ומנצח נודע. בגיל שבע לימד אותו אביו נגינה בכינור, ולכלי זה הוסיף בהמשך גם פסנתר, חצוצרה, צ'לו, ויולה וקונטרבס. הוא הצטרף לתזמורת של אביו, החל להופיע כפסנתרן בגיל 15 וזמן קצר לאחר מכן החל ללמד נגינה בפסנתר. לאחר שסיים בית ספר עממי וגימנסיה בעירו, יצא עם אחיו הבכור לאון בשנת 1910 לגרמניה, שם החל בשנת 1911 ללמוד בקונסרבטוריון של לייפציג. שם למד פסנתר, הרמוניה ותאוריה של המוזיקה. בשנה לאחר מכן שהה תקופות קצרות בפרנקפורט, באנגליה, בהאגן ובדויסבורג והגיע בתחילת 1914 לקלן. שם למד פסנתר, הלחנה ותזמור. בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ להפסיק את לימודיו כיוון שהיה נתין פולני וככזה נאסר עליו להתגורר בעיר קלן, שנחשבה כיעד אסטרטגי. הוא עבר לבאד גודסברג הסמוכה ומצא משרה כמנצח. במקביל הופיע כפסנתרן וכצ'לן ובהמשך זכה במשרת מנצח בתזמורת העירונית של בון. ב-1917 החל ללמד פסנתר בקונסרבטוריון של בון.

בתום המלחמה חידש את לימודיו בקלן ולמד ניצוח אצל הרמן אבנדרות. בשנת 1923, בעקבות המלצתו של לאו בלך, התקבל באופרה של ברלין כקורפטיטור. שם הכיר את המנצח ברונו ולטר ושיתף פעולה עמו בשנים 1925-1929. בשנת 1926 הקים תזמורת קאמרית מודרנית ומקהלה בברלין. כמו כן, ארגן קונצרטים, הופיע כמנצח אורח בבתי אופרה ובאולמות קונצרטים ברחבי גרמניה וארגן אירועי מוזיקה לטובת מפעלים יהודיים וציוניים. טאובה אף חיבר מוזיקה לכינור, פסנתר, מקהלה ותזמורת. בשנת 1929 נישא לזמרת הסופרן אלזה יוליך (Juelich).

עם עליית הנאצים לשלטון ייסד את תזמורת האגודה היהודית לתרבות בברלין ושימש כמנצחה. בשנת 1934 הגיע לראשונה לארץ ישראל לסדרה של עשרה קונצרטים, הראשון שבהם ב-16 בדצמבר 1934, וזכה להצלחה רבה. בעקבותיה חזר לגרמניה במאי 1935, חיסל עסקיו שם ועלה לארץ והתיישב בתל אביב.

בעונת 1936-37 ניצח על התזמורת הארץ-ישראלית ובתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהתזמורת לא יכלה להביא מנצחים מארצות חוץ, חלקו הוא וגאורג זינגר ביניהם את הניצוח על כל הקונצרטים.^[1] בין השאר ניצח טאובה על קונצרטים לפני חיילי בנות הברית במצרים. בשנים שלאחר המלחמה ניצח על תזמורות באירופה, אך דחה הזמנות לנצח על תזמורת בחו"ל באופן קבוע. ב-1957 שב לראשונה לנצח בגרמניה, על הפילהרמונית של ברלין.^[2] בקונצרט נוגנה הסימפוניה מס' 1 של יוסף טל.

בשנת 1936 הקים עם אשתו אלזה יוליך-טאובה את "קונסרבטוריון מיכאל טאובה" בתל אביב.^[3] רוב מורי הקונסרבטוריון היו נגני התזמורת. טאובה לימד מקצועות רבים, בהם פסנתר, הרמוניה, תולדות המוזיקה, מוזיקה קאמרית וניצוח, וכן ניהל סטודיו לאופרה, תזמורת ומקהלת תלמידים. אלזה יוליך-טאובה לימדה זמרה.

בשנת 1955 הקים מיכאל טאובה את התזמורת הקאמרית רמת גן וניצח עליה במשך שנים אחדות. בשנת 1962 הזמין טאובה אצל מנחם אבידום את היצירה "סוויטה על שם באך" בשביל "חברת באך הישראלית" שניהל. היצירה בוצעה בניצוחו על ידי תזמורת קול ישראל.^[4] יוסף טל חיבר לטאובה ותזמורת רמת גן את "שאול בעין דור" (1955), שנועדה לביצוע קונצרטנטי בלבד.^[5] כן הזמין בשביל תזמורת רמת גן אצל יצחק סדאי את היצירה "ריצ'רקאר סימפוני" (1957).^[6]

בקיץ 1964 התאלמן מאשתו אלזה. לאחר מכן נישא בשנית, לרחל.^[7]

טאובה נפטר בשנת 1972 מהתקף לב, בסמוך למלאת לו 82. הותיר את אשתו רחל. נקבר בבית העלמין קריית שאול, לצד אשתו הראשונה.^[8]

עזבונו של טאובה נמסר לידי הארכיון למוזיקה ישראלית של אוניברסיטת תל אביב.

לקריאה נוספת

'Taube Michael,' in: Who's Who in Israel, 1961, p. 164.
'Taube Michael,' in: Who's Who in World Jewry, vol. 2, 1965, p. 982.

קישורים חיצוניים

מיכאל טאובה, באתר AllMusic (באנגלית)
מיכאל טאובה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מיכאל טאובה, באתר Discogs (באנגלית)
מיכאל טאובה, דף שער בספרייה הלאומית
דוד תדהר (עורך), "מיכאל טאובה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2457

William Y. Elias, Taube, Michael, Grove Music Online in Oxford Music Online
Sophie Fetthauer, Michael Taube, Lexikon verfolgter Musiker und Musikerinnen der NS-Zeit, Musikwissenschaftliches Institut - Universität Hamburg

א. ד., אישים דיומא: מיכאל טאובה, דואר היום, 16 בדצמבר 1934
י. אדל, בעולם הנגינה: מיכאל טאובה, דואר היום, 21 בדצמבר 1934
אמת., מיכאל טאובה שוב על דוכן המנצחים, דבר, 17 בינואר 1936
מנשה רבינא, תוים: לקונצרט הסימפוני, דבר, 6 בספטמבר 1938
יפעת נבו, תמיד ליצור יש מאין: הערב עם מיכאל טאובה, בן 80, מעריב, 23 במרץ 1970
מת מיכאל טאובה, דבר, 24 בפברואר 1972
מת המנצח מיכאל טאובה, מעריב, 24 בפברואר 1972
מרים בר, מיכאל טאובה, דבר, טורים 3–4, 25 בפברואר 1972
דן ארקין, אדם עושה מוסיקה: לזכרו של המנצח מיכאל טאובה, מעריב, 27 בפברואר 1972
מיכאל טאובה מנצח על הפילהרמונית בסרט "בית אבי", 1946
קטע מתוך נרות מספרים לחנוכה שהוצג בקונסבטוריון של מיכאל טאובה https://youtu.be/5JjvIcqCCDQ ,1938, מדקה 05:12

הערות שוליים

^ מיכאל אוהד, הפילהרמונית: התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ירושלים: כתר, 1986, עמ' 44; יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל: מוסיקה ומוסיקאים בישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ן 1990, עמ' 107.
^ טאובה ינצח בברלין, דבר, 17 באפריל 1957.
^ מיכאל טאובה; אלזה יוליך-טאובה, דבר, 21 בספטמבר 1936.
^ כהן, נעימי זמירות (1990), עמ' 126.
^ כהן, נעימי זמירות (1990), עמ' 160.
^ כהן, נעימי זמירות (1990), עמ' 312.
^ מיכאל טאובה, דבר, מודעת אבל, 24 בפברואר 1972.
^ מיכאל טאובה באתר חברה קדישא ת"א–יפו; מיכאל טאובה – למנוחות, דבר, 25 בפברואר 1972; המנצח טאובה הובא למנוחות, מעריב, 25 בפברואר 1972.

[1] מיכאל אוהד, הפילהרמונית: התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ירושלים: כתר, 1986, עמ' 44; יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל: מוסיקה ומוסיקאים בישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ן 1990, עמ' 107.

[2] טאובה ינצח בברלין, דבר, 17 באפריל 1957.

[3] מיכאל טאובה; אלזה יוליך-טאובה, דבר, 21 בספטמבר 1936.

[4] כהן, נעימי זמירות (1990), עמ' 126.

[5] כהן, נעימי זמירות (1990), עמ' 160.

[6] כהן, נעימי זמירות (1990), עמ' 312.

[7] מיכאל טאובה, דבר, מודעת אבל, 24 בפברואר 1972.

[8] מיכאל טאובה באתר חברה קדישא ת"א–יפו; מיכאל טאובה – למנוחות, דבר, 25 בפברואר 1972; המנצח טאובה הובא למנוחות, מעריב, 25 בפברואר 1972.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]