מיכאל כספי
לידה |
1914 ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה | 13 ביוני 2006 (בגיל 92 בערך) |
מדינה | ישראל |
תקופת כהונה | ? – 13 ביוני 2006 |
תקופת הפעילות | ? – 13 ביוני 2006 |
מיכאל כספי (1914 - 13 ביוני 2006) היה עורך דין ישראלי, מייסד משרד עורכי הדין כספי ושות'[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כספי נולד בירושלים לרבקה ומרדכי כספי ולמד משפטים בלונדון. הוא התמחה בעריכת דין במשרדו של דב יוסף. פעמים רבות הופיע במשפטים בעלי פרופיל ציבורי גבוה: הוא ייצג את עמוס בן-גוריון בתביעת הדיבה שהגיש כנגד שורת המתנדבים[2], כמו גם את אביו, דוד בן-גוריון ב"משפט החברים" שנערך לו במפא"י[3]. כמו כן ייצג את ישראל קסטנר.
כספי לא היה רק עורך דינו של בן-גוריון, אלא גם שותפו לדרך הפוליטית. ב-1965 פרש יחד עמו לרפ"י ובשנים שלאחר מכן כיהן מטעם רפ"י כסגן ראש עיריית תל אביב, אולם נאלץ לפרוש מהתפקיד בינואר 1969, בעקבות הנחיה של לשכת עורכי הדין, שעורכי דין לא יוכלו לייצג מוסדות ציבור אם הם ממלאים תפקיד ציבורי[4].
בשנת 1973 עמד בראש ועדת חקירה, מטעם ההתאחדות לכדורגל, שבדקה חשד לשוחד במשחק בין הקבוצות בני-יהודה והפועל חדרה[5][6].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכאל היה אב לשלושה ילדים עורך הדין רם כספי, עורך הדין אסף כספי ועורכת הדין רנה איזמן כספי. מיכאל כספי ייצג את בנו בפרשת הפגישה הלילית, בה הורשע על ידי בית משפט בהטרדת עד בנסיבות מחמירות, ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר על תנאי[7][8].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נועם שרביט, עו"ד מיכאל כספי, מבכירי עורכי הדין בישראל, הלך לעולמו, באתר גלובס, 13 ביוני 2006
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עו"ד מיכאל כספי מייסד משרד כספי ושות' הלך לעולמו, באתר הארץ, 14 ביוני 2006
- ^ 30 שאלות ל"שורה" ע"י עמוס בן-גוריון, הארץ, 13 במרץ 1956
בפברואר יתחדש המשפט ע. בן גורין - השורה, קול העם, 10 בדצמבר 1956 - ^ עודד ארבל, מבן גוריון לאלי לנדאו, באתר הארץ, 2 בפברואר 2006
- ^ עו"ד כספי התפטר, על המשמר, 26 בינואר 1969
- ^ ערד מ.כספי יעיד בועדת החקירה בפרשת בני־יהודה והפועל חדרה, מעריב, 16 ביולי 1971
- ^ ההתאחדות מינתה ועדה שתבדוק פרשת שוחד, דבר, 8 במרץ 1971
- ^ עתי"ם, "לא מתקבל הל הדעת ששני עורכי דין חכמים יטרידו עד", מעריב, 19 בנובמבר 1990
- ^ ברוך המאירי, "בפגישה הלילת לא יכולה בלל להיות הטרדה", מעריב, 16 בנובמבר 1990