מיסיונס
| |||
 | |||
| מפלי האיגואסו | |||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | מסופוטמיה | ||
| מושל | מוריס קלוס | ||
| רשות מחוקקת |
Chamber of Deputies of Misiones  | ||
| נפות בפרובינציה | 17 | ||
| ערים בפרובינציה | 75 | ||
| בירת הפרובינציה | פוסאדאס | ||
| תאריך ייסוד | 10 בדצמבר 1953 | ||
| שטח | 29,801 קמ"ר | ||
| גובה | 190 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 1,278,873 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 32.4 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 26°55′S 54°31′W / 26.92°S 54.52°W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://www.misiones.gov.ar | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
  | |||
מיסיונס (בספרדית: Misiones; מילולית: "מיסיונים") היא פרובינציה באזור מסופוטמיה, בקצה הצפון-מזרחי של ארגנטינה. היא גובלת בצפון, במזרח ובדרום בברזיל, במערב בפרגוואי ובדרום-מערב בפרובינציית קוריינטס. שטחה של הפרובינציה 29,801 קמ"ר, והיא אחת מהקטנות במדינה: רק טוקומאן וטיירה דל פואגו קטנות ממנה. בשנת 2001 התגוררו בה כ-965 אלף תושבים.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב גבולותיה של הפרובינציה נקבעו על תוואיהם של נהרות גדולים: פרנה במערב, אורוגוואי בדרום ואיגואסו בצפון. בסמוך למפגש הנהרות פרנה ואיגואסו מצויים מפלי איגואסו, מהמפלים הגדולים והעוצמתיים בעולם, שרוחבם 5.8 ק"מ.
בניגוד לשכנותיה במסופוטמיה, קוריינטס ואנטרה ריוס המישוריות, במיסיונס אזורים הרריים, בצפון-מזרחה, הגם שאינם גבוהים במיוחד; הפסגה הגבוהה בפרובינציה היא סֶרוֹ רינקוֹן, שגובהה 843 מ' מעל פני הים.
האקלים בפרובינציה הוא סובטרופי גשום, וגשמים יורדים במשך כל ימות השנה, ללא עונה יבשה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התושבים הראשונים של האזור בו שוכנת כיום מיסיונס היו בני הקאינגנג והשוקלנג. לקראת המאה ה-15 הפכו בני הגוארני, שהגיעו מאמזוניה לעם הדומיננטי. האירופי הראשון שהגיע לאזור היה סבסטיאן קבוט, שהפליג לאורך נהר הפרנה ב-1527. ב-1541 הגיע קבסה דה ואקה למפלי האיגואסו. האזור היה אז בקצה התחום שהוקצה לאימפריה הפורטוגזית לפי חוזה טורדסיאס.
במהלך המאה ה-17 הגיעו לאזור מיסיונרים ישועים והקימו עשרות רדוקסיונים - יישובים שבהם השתכנו בני הגוארני, ושהתקיימה בהם פעילות מיסיונרית. כמה מהרדוקסיונים הוקמו בשטחיהן של ברזיל, פרגוואי וקוריינטס של ימינו, ואולם מרביתם התרכזו בשטחה של מיסיונס. עבור בני גוארני רבים סיפקו המיסיונים רווחה כלכלית וכן הגנה מפני סוחרי העבדים הספרדים והפורטוגלים. מיסיונים אלה הם שהעניקו לפרובינציה את שמה.
ב-1750 נחתם חוזה מדריד ששינה את הגבולות באזור, ונהר האורוגוואי נקבע כגבול בין האימפריה הפורטוגלית לבין האימפריה הספרדית. ממזרח לנהר, עתה בשטחה של ברזיל, נותרו שבעה רדוקסיונים ישועיים באזור המכונה מיסיונס אוריינטאלס ("המיסיונים המזרחיים"). ב-1756 התקוממו תושבי הרדוקסיונים נגד הסיפוח לברזיל, ופרצה מלחמת הגוארני. כוח משותף לספרד ולפורטוגל נשלח לאזור והביס את התושבים המקומיים.
ב-1759 הורתה ממשלת פורטוגל, בהשראתו של שר הממלכה סבשטיאאו דה מלו, על סגירתם של כל המיסיונים הישועיים שבשטח ברזיל. באותה העת חלק ניכר ממיסיונס היה חלק מברזיל, וגם מיסיונים אלה נסגרו. ב-1767 גורשו הישועים גם מהטריטוריות הספרדיות. רבים מבני הגוארני ששהו ברדוקסיונים היו עתה לעבדים העובדים במטעים.
במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית, הכריז מושל הפרובינציות המאוחדות של נהר לה פלטה (לימים ארגנטינה), חרוואסיו אנטוניו דה פוסאדאס ב-1814 על סיפוחה של מיסיונס לקוריינטס, ואולם רק ב-1830 הייתה להכרזה זו משמעות מעשית, כאשר כוח צבאי הגיע למיסיונס ומימש את הריבונות. שלטון זה לא נמשך זמן רב, שכן כבר ב-1834 נכבשה הפרובינציה בידי פרגוואי. ב-1841 חתם מושל קוריינטס פדרו פרה על הסכם המכיר בשליטתה של פרגוואי באזור, אך אף ממשלה ארגנטינאית לא הכירה בתקפותו של ההסכם. עם פרוץ מלחמת הברית המשולשת ב-1865 פלשה פרגוואי לקוריינטס וביססה את אחיזתה במיסיונס, אך לאחר תבוסתה במלחמה, נאלצה לוותר על שליטתה בפרובינציה לחלוטין, ובהסכם שקבע את הגבולות החדשים בין המדינות ב-1876 הועברה מיסיונס לשליטתה של ארגנטינה.
לאחר הסיפוח לארגנטינה, החלו להגיע למיסיונס מהגרים רבים, רובם מדרום ברזיל, אך חלקם גם מבואנוס איירס. בין המהגרים היו גם מזרח-אירופאים רבים, במיוחד פולנים ואוקראינים. מהגרים שוודים היו למזוהים במיוחד עם גידולי הז'רבה מאטה (העלים המשמשים את משקה המאטה).
ב-10 בדצמבר 1953 קיבלה מיסיונס מעמד של פרובינציה. חוקתה אושרה ב-21 באפריל 1958.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 התגוררו במיסיונס כ-965 אלף תושבים. צפיפות האוכלוסין בה באותה שנה הייתה 32.4 תושבים לקמ"ר. צפיפות בשיעור כזה אינה נחשבת גבוהה במיוחד, אבל ביחס לארגנטינה, מדובר באחת הפרובינציות הצפופות ביותר, רק טוקומאן ופרובינציית בואנוס איירס צפופות ממנה. מבחינה מינהלית, מחולקת מיסיונס ל-17 דפרטמנטוס. הערים הגדולות ביותר הן:
- פוסאדאס (כ-323 אלף תושבים)
- אוברה (כ-51 אלף תושבים)
- אלדוראדו (כ-47 אלף תושבים)
- סן ויסנטה (כ-38 אלף תושבים)
- פוארטו איגואסו (כ-31 אלף תושבים)
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לפרובינציות אחרות בצפון ארגנטינה, כלכלתה של מיסיונס אינה מפותחת במיוחד. בשנת 2006 נאמד התוצר בה על 4.8 מיליארד דולרים, שהם כ-4,940 דולר לנפש. שיעור זה נמוך בכ-40% מהממוצע הארצי.
החקלאות מהווה כ-10% מהתוצר במיסיונס. ענף הגידולים הבולט ביותר הוא עצים לתעשיית העץ. בין היתר, מגדלים במיסיונס עצי אורן הפרנה, ארז ואקליפטוס. גידולים נוספים כוללים ז'רבה מאטה (מדי שנה נקטפים במיסיונס כחצי מיליון טונות מעלי הצמח, הכמות הגדולה ביותר בארגנטינה), תה, הדרים, טבק, קני סוכר, אורז וקפה. מרבית התעשייה (שמהווה כ-13% מהתוצר) מבוססת על הגידולים החקלאיים, על תעשיית נייר ועל תעשייה זעירה.
תיירות מהווה 13% מהתוצר. מפלי האיגואסו מהווים את אחד ממוקדי התיירות העיקריים בארגנטינה כולה, ובשנת 2005 ביקרו בהם כמיליון תיירים (מתוך כ-1.3 מיליון תיירים שפקדו את הפרובינציה באותה שנה). מוקד משיכה נוסף הוא שרידיהם של המיסיונים הישועיים, ובמיוחד השמור שבהם, סן איגנסיו מיני, בו ביקרו כ-150 אלף תיירים בשנת 2005. הן המיסיונים הישועיים והן המפלים הוכרזו בידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית ב-1983 וב-1984, בהתאמה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מיסיונס (בספרדית)- מיסיונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| פרובינציות ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| פרובינציות | אנטרה ריוס • בואנוס איירס • חוחוי • טוקומאן • טיירה דל פואגו • לה פמפה • לה ריוחה • מיסיונס • מנדוסה • נאוקן • סלטה • סן חואן • סן לואיס • סנטה פה • סנטה קרוס • סנטיאגו דל אסטרו • פורמוסה • צ'אקו • צ'ובוט • קורדובה • קוריינטס • קטמרקה • ריו נגרו | 
|
| מחוז פדרלי | בואנוס איירס | |