מנזר הילריון הקדוש
 | |||||||||||||
| שמות נוספים | תל אום-עאמר | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
| |||||||||||||
| מידות | |||||||||||||
| שטח | 7.32 דונם | ||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 21 מטר | ||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||
| בונה | הילריון | ||||||||||||
| נבנה | 340 לספירה | ||||||||||||
| ננטש | 614 | ||||||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||||||
| התגלה | 1999 | ||||||||||||
| חפירות | 1995-2005 | ||||||||||||
| מצב | הרוס, יסודות | ||||||||||||
| מיקום | |||||||||||||
| מדינה | הרשות הפלסטינית | ||||||||||||
| מיקום | נוסייראת | ||||||||||||
| קואורדינטות | 31°26′50″N 34°22′00″E / 31.44722°N 34.36667°E | ||||||||||||
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   מנזר הילריון הקדוש | |||||||||||||
מנזר הילריון הקדוש (בערבית: دير القديس هيلاريون) הוא אתר ארכאולוגי ברצועת עזה, השוכן בתל אום-עאמר בנוסייראת שבנפת דיר אל-בלח, כ-10 ק"מ דרומית-מערבית לעיר עזה. המקום קרוי על שם הנזיר הנוצרי הילריון, אשר לפי המסורת נולד בקרבת מקום בשנת 291 והמנזר שהקים שכן באתר. בהיותו המנזר הראשון שהוקם בארץ ישראל, המקום הוצע כאתר מורשת עולמית על ידי הרשות הפלסטינית, ומועמדותו התקבלה בוועדת המורשת העולמית שהתקיימה בחודש יולי 2024 בניו דלהי שבהודו, בהליך חירום על רקע השלכות מלחמת חרבות ברזל, ובנוסף הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בסיכון[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב הראשון באתר קם בתקופה הרומית סמוך לנחל הבשור ולחוף הים התיכון[2], והוא מופיע במפת מידבא בשם תבאתא (ΘΑΥΑΘΑ). המנזר הוקם בשנת 340 לערך[3], 500 מטרים מחוף הים. לפי המסורת פקדו את האתר מבקרים כה רבים, ובמיוחד נשים, עד שהילריון ביכר לברוח מן המקום. המקום שימש כתחנה עבור סוחרים ועולי רגל החוצים את ארץ ישראל לאורכה של דרך הים, כפי שמעידים המבנים שבו. האתר חרב בפלישת הסאסאנים לארץ ישראל בשנת 614. החפירות במקום נערכו בשנים 1995–2005 על ידי הארכאולוג הצרפתי ז'אן-בטיסט אומבר (אנ')[4]. המנזר עצמו התגלה ב-1999.
האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנזר המשתרע על פני שטח של 7.2 דונם, כמחצית משטח האתר כולו, נתגלו שרידים של כנסייה, קפלה, אתר קבורה, אולם טבילה, בית קברות ציבורי, אולם שימוע, בית מרחץ שבו פריג'ידריום, טפידריום (חדר הביניים, בריכה פושרת) וקלדריום, בית הארחה וחדרי אוכל ששימשו את עולי הרגל. עוד מצויים במקום בורות מים, תנורים ותעלות ניקוז. רצפת המבנה עשויה אבן גיר, שיש ופסיפסים המתארים מוטיבים מעולם הצומח והחי. עוד נראית בפסיפס כתובת ביוונית מעוטרת במוטיבים מעגליים. תאי הנזירים היו עשויים מחומרים מתכלים כגון לבנות בוץ וכפות תמרים ולא השתמרו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תל אום-עאמר, באתר אונסק"ו (באנגלית)
- דניאלה ברטה ואיברהים ברזק, AP, מי יציל את החפירות של עזה?, באתר ynet, 20 באוגוסט 2013
אי־פי, ארכיאולוגיה בעזה: לא רק מנהרות, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|