משק החשמל ברצועת עזה
משק החשמל ברצועת עזה הוא משק החשמל בשטח רצועת עזה. בשל השינויים במעמד הגאופוליטי של רצועת עזה, משק החשמל בה עבר שינויים רבים מראשית כינונו.
ביקוש ואספקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לראשית שנת 2023, היקף הביקוש להספק חשמלי ברצועת עזה היה[דרוש מקור] כ־350 מגוואט. הביקוש סופק ממקורות שונים:
- 30 מגה-וואט סופקו ממצרים (לאזור רפיח)
- 140 מגה-וואט סיפקה תחנת הכוח עזה
- 120 מגה-וואט סיפקה ישראל, באמצעות 10 קווי מתח גבוה
- כ-25% מהביקוש מסופק[1] על ידי גנרטורים פרטיים ופאנלים סולאריים שמומנו על ידי תוכניות של האיחוד האירופי והאו"ם
בשל הפער בין הביקוש לכמות המסופקת בוצעו הפסקות חשמל מחזוריות יזומות לפרקי זמן ארוכים של כמה שעות, באזורים שונים ברצועה. בנוסף, הובילו תקלות, פעולות תחזוקה בתחנת הכוח ותשתית רעועה להפסקות חשמל אקראיות נוספות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מלחמת ששת הימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 1934 רכשה עיריית עזה גנרטור בהספק של 65 כוח סוס (כ-50 קילוואט), לטובת מערכות המים שלה, מתוך כוונה להשתמש בעודפי החשמל להארת העיר. צעד זה נועד לעקוף את החובה על פי הזיכיון של חברת החשמל לישראל (חח"י) של מאיר רוטנברג לרכוש חשמל מהחברה, מכיוון שהחברה הייתה בבעלות יהודית, וסוכל על ידי ממשלת המנדט[2]. במהלך שנת 1935 קיימה עיריית עזה משא ומתן עם חח"י על חיבור העיר לרשת החשמל[3]. במרץ 1936 דווח שעמודי החשמל לצורך חיבור עזה לחשמל היו לקראת סיום ההקמה[4]. ב-10 במרץ 1938 נחתם חוזה בין העירייה לחח"י על אספקת חשמל לעיר. כדי למנוע חבלות ברשת הולכת החשמל, הוחלט להשתמש בעמודי בטון[5]. ב-5 באפריל 1938 החלו עובדי חח"י להתקין עמודים למערכת חשמל בעזה[6] וב-25 במאי הוארו רחובות עזה בחשמל. בנוסף, חוברו העירייה, תחנת המשטרה ובית ראש העיר לרשת החשמל. בקרב הערבים היו קריאות להחרים את חח"י[7], וקיצונים חיבלו ברשת החשמל[8], עד שהופסקה אספקת החשמל לעיר[9][10]. בפברואר 1940 נחתם חוזה לחידוש אספקת החשמל לעיר[11]. במרץ 1940 חודשה אספקת החשמל בעיר[12].
בשנת 1950 רק בתי העשירים היו מחוברים לרשת החשמל[13]. בשנת 1952 הלאימו שלטונות הכיבוש המצרי את נכסי חח"י ברצועת עזה ובשנת 1955 הועברה האחריות על אספקת חשמל בעיר עזה לידי העירייה[14]. לאחר כיבוש רצועת עזה במלחמת סיני, חודשה אספקת החשמל על ידי עיריית עזה[15]. בחאן יונס התעכב חידוש אספקת החשמל[16]. בינואר 1957, במסגרת הכנת תוכניות פיתוח לרצועת עזה תוכנן להקים תחנות כוח בחאן יונס ובדיר אל בלח[17].
בשנות ה-60 הורחבה רשת החשמל ברצועת עזה והקיפה את ארבעת היישובים הגדולים - עזה, דיר אל בלח, חאן יונס ורפיח, אך בשנת 1967 רשת החשמל לא כיסתה את המרחב הכפרי ברצועה[18]. בכל יישוב יוצר החשמל על ידי גנרטור מקומי, ולא הייתה רשת הולכה למרחקים ארוכים[19]. בתחילת 1967 סיפקה עיריית עזה לתושבים חשמל מ-5 גנרטורים. אז הוחל גם בהקמת תחנת כוח[20].
לאחר מלחמת ששת הימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים דאג הממשל הצבאי לחדש את אספקת החשמל. הגנרטורים של עיריית עזה יכלו לספק 900–1200 קילוואט. רק כשליש מהבתים בעזה היו מחוברים לרשת החשמל וחלק מהשכונות כלל לא היו מחוברות לרשת החשמל[21]. הביקוש לחשמל באותה עת עמד על לפחות פי שניים, ועל כן החשמל סופק לסירוגין עם הפסקות. בשל עלות הייצור הגבוהה, מחיר החשמל היה יותר מכפול ממחיר האספקה של חח"י[14]. בסקר שנעשה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסוף 1967 נמצא של-25.9% מהאוכלוסייה בעיר עזה, ול-1.2% מהאוכלוסייה במחנה הפלטים של העיר, יש חשמל[22].
בהתאם למדיניות של שר הביטחון משה דיין לשילובם של תושבי השטחים במדינת ישראל, החליטה ממשלת ישראל לחבר את רצועת עזה לרשת החשמל של מדינת ישראל[23]. מושל הרצועה, מוטה גור, הוציא באוגוסט 1967 צו המחזיר את האחריות על אספקת חשמל בעיר עזה לחח"י, וזו החלה בבניית קו חשמל מנחל עוז אל תוך העיר עזה ואל חאן יונס. החברה הודיעה שחיבור לרשת החשמל שלה יוזיל את החשמל בכמחצית[24]. בעקבות הצו התפטר ראש עיריית עזה שטען שאינו יכול להשלים עם הזרמת חשמל ישראלי לרצועת עזה, צעד המהווה סיפוח העיר עזה למדינת ישראל. המושל הצבאי של עזה הסכים לאפשר לעיריית עזה להמשיך לספק חשמל בכוחות עצמה בעיר, תוך שהודיע שהממשל לא יסכים לכסות גירעונות במשק החשמל. נקבע ששאר הרשויות המקומיות ברצועת עזה יחוברו לחשמל על ידי חח"י לישראל[14]. ראשי ערים אחרות ברצועה, דוגמת ראש עיריית דיר אל בלח, ראו בברכה חיבור של עירם לרשת החשמל הישראלית[25].
בשנים 1969–1970, חיבלו ארגוני חבלה שוב ושוב בעמודי חשמל ברצועת עזה[26], כולל בקוי חשמל ששירתו אך ורק את התושבים המקומיים[27].
לאחר עיכובים[28], דווח בתחילת אפריל 1968 שקו ההולכה של רשת החשמל הישראלית כבר הגיע לכיכר השוק בעזה[29] ועוד באותה שנה חוברו מספר מפעלים ברצועת עזה לרשת החשמל של ישראל[30]. בדצמבר 1969 חוברה העיר עזה לרשת החשמל הישראלית[31][22]. בינואר 1970 שילמה עיריית עזה לחח"י מקדמה על חשבון אספקת החשמל לעיר[32]. החשמל סופק לתושבי העיר עזה על ידי העירייה, ברשת הישנה שלה, במתח של 80/120 וולט[33]. בעקבות החיבור לרשת החשמל הישראלית עלתה צריכת החשמל בעיר עזה בכפי 4[34].
במחצית הראשונה של 1970 חוברו מחנות הפליטים של דיר אל בלח וחאן יונס לרשת החשמל של הערים לצורך תאורת רחוב[35]. ראשון המחנות לקבל אספקת חשמל היה מע'אזי שכבר באפריל 1970 זכה לאספקת חשמל[36][37][38]. בשנת 1971 השקיעה עיריית עזה בשדרוג רשת החשמל העירונית ובמקביל פעלה נגד חיבורים פיראטיים לרשת החשמל[39].
תשתיות חשמל נבנו במחנות הפליטים ג'בליה ושאטי בעת שנפרצו דרכים במחנות, במחצית השנייה של 1971[40][41]. דיר אל בלח ורפיח חוברו לרשת הישראלית בתחילת 1972[42] וחאן יונס חוברה לרשת החשמל הישראלית במאי 1972. באותה עת הגיעה תצרוכת החשמל בשיאה ל-3.5 מגהוואט, מתוכם 3 מגהוואט בעיר עזה[43][44]. בסוף 1972 הוחל בפריצת דרכים בתוך מחנה הפליטים ברפיח ובמסגרת זאת נבנו במחנה תשתיות חשמל[45]. ביולי 1973 חוברו ג'באליה ונזלה לרשת החשמל הישראלית[46]. באוגוסט 1974 חוברה עבסאן א-סע'ירה לרשת החשמל הישראלית[47] ובדצמבר 1974 חוברה בית לאהיא לרשת[48][49]. בכך הושלם חיבור כל רצועת עזה לרשת החשמל הישראלית. בשנת 1974 היו 34% ממשקי הבית ברצועה מחוברים לרשת החשמל בכל שעות היממה[50].
שנות השמונים עד עליית החמאס לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 1981 הגיעה צריכת החשמל ברצועת עזה ל-14 מגהוואט[51]. באותה שנה היו כ-89% ממשקי הבית מחוברים לחשמל בכל שעות היממה[52]. שיעור זה עלה בשנת 1985 ל-93% ובשנת 1992 הגיע ל-97%[50].
בהסכמי אוסלו נקבע שחברת החשמל הישראלית תמשיך לספק חשמל לשטחי הרשות הפלסטינית על פי הסכם מסחרי ובמחירים הדומים לאלה החלים על צרכנים ישראלים גדולים[53].
בשנת 1995 הוקמה רשות החשמל הפלסטינית שתפקידה היה להוביל לפיתוח מערכת החשמל ברצועת עזה ולהקטין את התלות בחשמל של חברת החשמל הישראלית[54]. בשנת 1998 הוחל בבניית תחנת הכוח בעזה שהייתה אמורה לספק כמחצית תצרוכת החשמל של הרצועה. במקביל להקמת תחנת הכוח, תוכננה הקמת קו מתח עליון (161 קילו-וולט) חדש, בין ישראל לעזה, כדי להגדיל ולשפר את אספקת החשמל שהתבססה על קו מיושן[55]. לאחר תחילת האינתיפאדה השנייה הפסיקה חברת הפצת החשמל של רצועת עזה לשלם לחח"י על החשמל אותו היא מפיצה בעזה, בטענה לקושי לגבות את עלותו מהתושבים הנמצאים במצב כלכלי קשה[56]. תחנת הכוח בעזה נכנסה לפעילות במרץ 2003[54], בייצור של כ-140 מגהוואט.
מיוני 2006
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 2006, בעקבות חטיפת גלעד שליט, הפציצה ישראל את השנאים של תחנת הכוח בעזה והיא חזרה לפעילות חלקית, ברמה של כ-65 מגהוואט כ-5 חודשים מאוחר יותר. הסולר התעשייתי ששימש את התחנה סובסד על ידי האיחוד האירופי. הייצור הנמוך של חשמל בתחנת הכוח, עם הגידול בדרישה לחשמל הביאו להפסקות באספקת החשמל של 6-8 שעות ביממה[57].
במחצית השנייה של 2007 עמד שיא צריכת החשמל ברצועת עזה על מעט יותר מ-200 מגהוואט. כ-120 מגהוואט סופקו בידי ישראל, כ-17 מגהוואט סופקו על-ידי מצרים לאזור רפיח וכ-65 מגהוואט סופק על ידי תחנת הכוח בעזה[58].
בספטמבר 2007 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על צמצום אספקת הדלק והחשמל לרצועת עזה, תוך התחשבות בהיבטים ההומניטריים השוררים ברצועת עזה, במסגרת מכלול צעדים נגד ארגון הטרור חמאס שהשתלט על רצועת עזה וניהל ממנה לחימה נגד ישראל[59]. בהתאם, הוחלט על צמצום של 5% באספקת החשמל לסירוגין באחד מתוך ארבעה (לאחר מכן ההחלטה צומצמה לשלושה) קווי חשמל שהוחלט שישתתפו במדיניות הצמצום, מתוך עשרה קווים דרכם הועבר חשמל מישראל לרצועת עזה, וכי תנתן התראה מראש על הצמצום. בישראל קיוו שצמצום זה יגרום לצמצום החשמל לבתי מלאכה לייצור רקטות קסאם[60]. כן צומצמה כמות הסולר התעשייתי שסופקה לרצועת עזה מ-2.2 ל-1.75 מיליון ליטר[61], דבר שגרם, לטענת הפלסטינים, להפחתה של כ-30% בכמות החשמל שיוצרה על-ידי תחנת הכוח בעזה, והובילה להפסקות חשמל ארוכות ברצועת עזה, של 8 שעות בכל יממה או יומיים. בינואר 2008 הופסקה אספקת הסולר התעשייתי לרצועת עזה באופן מוחלט למשך מספר ימים עם סגירת מעבר קרני, בגלל ירי מרגמות נרחב על ישראל. עם זאת, לאור הטענה שסולר תעשייתי משמש ברצועת עזה אך ורק לתפעול תחנת הכוח הוחלט לחדש את רמת אספקת הסולר התעשייתי לזו שנהגה לפני החלטת הקבינט, 2.2 מיליון ליטרים לשבוע[62]. באותה עת אישרה ישראל להעביר שנאי נוסף לרצועת עזה כדי להגדיל את ייצור החשמל ברצועה ולאפשר ניתוק מהחשמל הישראלי[61].
בינואר 2010, בעקבות סיום סבסוד הסולר התעשייתי על ידי האיחוד האירופי, ירדה רמת ייצור החשמל בתחנת הכוח בעזה לכ-30 מגהוואט, ומספר השעות ביממה שבהן אין חשמל עלה ל-8-12, למעט ברפיח שבה קיבלו חשמל סדיר ממצרים[57]. בשנים 2012 - 2014 שילמה הרשות הפלסטינית רק על חלק מהחשמל שרכשה מחח"י. בעקבות זאת, נוצר חוב של הרשות הפלסטינית על חשמל, שהגיע בשנת 2014 למעל 1.5 מיליארד שקלים[63]. יו"ר דירקטוריון חברת החשמל טען שהחשמל לרצועת עזה מסופק על ידי חברת החשמל הישראלית ללא תמורה. באותה עת, צריכת החשמל בלילה ברצועת עזה הייתה גבוהה מאשר הצריכה ביום, דבר שנחשב לחריג[64]. לעומת זאת, בארגון גישה טענו שהחוב נובע מחשמל המסופק ליהודה ושומרון, והתשלום עבור החשמל לרצועת עזה מקוזז אוטומטית מכספי המיסים של הרשות הפלסטינית[65]. בהסכם הסדר חוב שנחתם בין ישראל והרשות בספטמבר 2016 נקבע שישראל תמשיך לקזז את עלות החשמל לרצועת עזה מכספי המיסים, בהתאם לסטטוס קוו[66]. תשלום זה הגיע בשנת 2017 לכ-40 מיליון שקלים בחודש. באוקטובר 2016 החליטה ישראל להקים קו נוסף לאספקת חשמל לרצועת עזה שיגדיל ב-35% את החשמל ישראל מספקת לרצועה. בנוסף, בהסכם בין ישראל לטורקיה נקבע שטורקיה תקים תחנת כוח מבוססת גז בצועת עזה[67]. פרויקטים אלו לא יצאו אל הפועל בהיעדר מימון, שכן רבים מתושבי עזה לא שילמו על החשמל שהם צרכו.
במהלך מבצע צוק איתן נפגע מאגר דלק של תחנת הכוח בעזה ונגרמה שריפה שהשביתה את תחנת הכוח. בנוסף, נפגעו בלחימה קווי הולכת חשמל מישראל לרצועת עזה. במהלך המבצע לא תוקנו קווי ההולכה כדי לא לסכן את העובדים[68]. בעקבות זאת ירדה תדירות אספקת החשמל ברצועת עזה לכ-4 שעות ביממה. עד ינואר 2015 עלה משך אספקת החשמל לכ-12 שעות ביממה ובאזורים מסוימים גם 16 שעות ביממה[69]. בינואר 2016 אספקת החשמל הייתה במתכונת של 3-4 שעות אספקה שלאחריהם 8 שעות ניתוק. רשת החשמל הפנימית של רצועת עזה הייתה רעועה ועל כן כ־5,000 משפחות בצפון הרצועה, כ־20 אלף בעיר עזה ובמחנות המרכז, וכ־20 אלף נוספים באזור חאן יונס ורפיח, היו מנותקים כליל מחשמל[70].
בתחילת ינואר 2017, בעקבות דרישת הרשות הפלסטינית מהחמאס לשלם מחיר כולל מס על הסולר התעשייתי, וסירוב החמאס לתשלום זה, ירד היקף הסולר התעשייתי שנרכש ופעילות תחנת הכוח בעזה צומצמה. בעקבות זאת, הפגינו תושבים ברצועת עזה נגד החמאס והרשות[71][72]. בעקבות זאת, הסכימו קטאר וטורקיה לממן את המס הסולר, מימון שנמשך כשלושה חודשים. ב-16 באפריל 2017 הופסקה פעילות תחנת הכוח בעזה משאזל הדלק[73]. באפריל 2017, בשל מתיחות בין הרשות הפלסטינית לחמאס, הורתה הרשות לישראל להפסיק לקזז את עלויות החשמל מכספי המיסים[74]. ישראל נענתה חלקית לבקשה ואספקת החשמל צומצמה מ-120 מגהוואט לכ-70 מגהוואט. במקום החשמל הישראלי, מצרים הגבירה את אספקת הדלק לרצועת עזה כדי להגביר את ייצור החשמל בתחנת הכוח בעזה[75].
בינואר 2018, לבקשת הרשות הפלסטינית, חודש האספקה בהיקף של 120 מגהוואט. ישראל הסכימה עקרונית להגדיל את אספקת החשמל לרצועת עזה בתוספת של עוד 100 מגהוואט, אם החמאס ישחרר את גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין[76]. בפברואר 2018 הפסיקה התחנה בעזה לייצר חשמל בגלל סגירת מעבר רפיח[77].
בשנת 2021 הוכנס לעזה מעל 2.5 מיליון ליטר סולר תעשייתי לשבוע ובשנת 2022 הוכנסו לעזה כ-2.8 מיליון ליטר סולר תעשייתי לשבוע. בעקבות זאת עלה זמן האספקה ברצועת עזה לכ-12 שעות ביממה[78].
על פי דו"ח של הבנק העולמי, במהלך מלחמת חרבות ברזל, עד אמצע ינואר 2024, ניזוקו או נהרסו 57% מקווי החשמל ברצועת עזה[79].
חשמל ממצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2012 הודיעה מצרים על הגדלת אספקת החשמל לרצועת עזה מ-17 ל-22 מגהוואט[80]. בשנת 2015 הגיעה אספקת החשמל ממצרים לכ-30 מהוואט. מצרים פעלה להעלות את מחירי החשמל כדי לצמצום את הסבסוד[81]. הגם שבשנים 2017-2018 שיא החשמל ממצרים יכל להגיע ל-24 מגהוואט, ממוצע אספקת החשמל ממצרים בשנת 2017 עמד על 7 מגהוואט, בגלל תקלות ואירועים ביטחוניים בסיני[82][83][84].
השקעה במערכות חשמל סולארי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל הבעיות באספקת החשמל, אזרחים ומוסדות ברצועת עזה השקיעו בגנרטורים לייצור חשמל. החל משנת 2012 הוחל בהתקנה של מערכות סולאריות לאספקת חשמל[85]. בשנים 2012-2014 סופקו מערכות לייצור חשמל לעזה על ידי תורמים בינלאומיים, בהיקף של כ-300 קילוואט[86]. במרץ 2016 דווח על אלפי אנשים ומוסדות שהתקינו מערכות חשמל סולארי מיובאות מסין, שעלותן בין $1,500-$30,000 בהתאם להספק[87]. באמצע 2016 הוערך היקף ייצור החשמל במערכות סולריות בכ-3 מגהוואט[88]. ב-27 במאי 2017 ביטלה ממשלת החמאס בעזה את כל המיסים על ייבוא מערכות לייצור חשמל[89] ובאוגוסט 2017 יצא הבנק העולמי למבצע להתקנת מערכות סולאריות לייצור חשמל ברצועת עזה[90]. בשנת 2021 כרבע מהחשמל ברצועת עזה יוצר באמצעות לוחות סולאריים[91].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צוות המשרוקית של גלובס, האם עד למלחמה ישראל סיפקה לרצועת עזה 30% מתצרוכת החשמל?, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2023
- ^ חשמל לעזה, דואר היום, 12 ביוני 1934
לענין החשמל בעזה, דבר, 15 ביוני 1934
על הארת עזה בחשמל, הארץ, 22 ביוני 1934 - ^ חשמל בעזה, הארץ, 9 באוקטובר 1935
- ^ עזה תואר בחשמל, הארץ, 22 במרץ 1936
- ^ החוזה בין עזה לחברת החשמל, הַבֹּקֶר, 11 במרץ 1938
- ^ פועלי רוטנברג עובדים תחת משמר בעזה, הַבֹּקֶר, 6 באפריל 1938
- ^ עזה הוארה בחשמל, הַבֹּקֶר, 26 במאי 1938
- ^ בעזה הפרועה ובסביבותיה, הארץ, 25 בספטמבר 1938
- ^ בעזה, דבר, 20 בינואר 1939
- ^ יוסף ברסלבי, רצועת עזה, האוכלוסייה של עזה והתפתחותה, מחניים, 1 בפברואר 1968
- ^ שוב חשמל בעזה, הַבֹּקֶר, 7 בפברואר 1940
- ^ חשמל בעזה, דבר, 20 במרץ 1940
- ^ יהודה הגדרתי, מעבר למתרסים ברצועת עזה, הַבֹּקֶר, 7 באפריל 1950
- ^ 1 2 3 עזרא ינוב, "מתח גבוה" בגלל צו בענייני אספקת חשמל לרצועת עזה, מעריב, 2 בנובמבר 1967
- ^ הרצועה, הפליטים והעזה מדינית, למרחב, 7 בדצמבר 1956
ניו יורק טימס: ישראל מתכוננת להחזיק בעזה זמן רב, הצופה, 12 בדצמבר 1956
עזה אימצה את תקציב העירייה הקודמת, על המשמר, 17 בדצמבר 1956 - ^ החיים המוניצפליים ברצועת עזה-למסלולם, הארץ, 20 בדצמבר 1956
- ^ ועדת שרים תעבד תכנית הפיתוח לרצועת עזה, הארץ, 28 בינואר 1957
שבע תכניות פיתוח לאזור עזה אושרו בועדת השרים, דבר, 31 בינואר 1957 - ^ רצועת עזה - בין אתמול ומחר, למרחב, 17 ביולי 1967
- ^ מאיר הראובני, צריכת חשמל נמוכה בגדה, למרחב, 10 באוגוסט 1967
- ^ ראש עיריית עזה מודה לצה"ל על יחסו לאוכלוסיה האזרחית, הצופה, 19 ביוני 1967
- ^ עזה תחובר לרשת החשמל הארצית, למרחב, 2 בנובמבר 1967
- ^ 1 2 עזרא ינוב, תושבי עזה מבינים: חשמל יביא פיתוח, מעריב, 10 בדצמבר 1969
- ^ קוו דיין ניצח את קוו ספיר, הצופה, 19 בנובמבר 1968
- ^ עזה תחובר לרשת החשמל הארצית ב־15 באוקטובר, דבר, 14 בספטמבר 1967
- ^ ראש עירית דיר אל־באלח מבקש הלוואות, מעריב, 23 ביוני 1969
- ^ חובל עמוד חשמל בעזה, הצופה, 9 באוקטובר 1969
2 נפצעו בעזה מפיצוץ עמוד חשמל, על המשמר, 10 בדצמבר 1969
עזה נותרה ללא חשמל לאחר חבלה בקו מתח גבוה, למרחב, 4 בינואר 1970
חובל עמוד חשמל לעזה - לא היתה הפסקת חשמל, על המשמר, 18 במרץ 1970
עמוד חשמל חובל ברצועה, על המשמר, 12 באפריל 1970חובל עמוד חשמל ברצועת עזה, מעריב, 22 ביולי 1970
עמוד חשמל ניזוק בפיצוץ בעזה, למרחב, 13 במאי 1971 - ^ נרצחו עוד 3 אנשים ברצועה; ארבעה נפצעו מרימוני יד, על המשמר, 2 באוגוסט 1970
- ^ מיבני הממשל בעזה יחוברו לרשת החשמל, מעריב, 27 בנובמבר 1967
הופסקה העבודה לחיבור עזה לרשת החשמל, הצופה, 15 בינואר 1968 - ^ מסתיים השלב הראשון בחיבור עזה לרשת החשמל הישראלית, דבר, 9 באפריל 1968
- ^ השתפר מצב התעסוקה ברצועת עזה, מעריב, 13 בנובמבר 1968
- ^ עזה חוברה לרשת החשמל הארצית, על המשמר, 27 בנובמבר 1969
עזה תחובר היום לרשת החשמל הארצית, מעריב, 3 בדצמבר 1969 - ^ עיריית עזה שילמה ע״ח אספקת חשמל, על המשמר, 18 בינואר 1970
- ^ דני צדקוני, אוכלוסיית עזה 120 אלף נפש, דבר, 9 במאי 1972
- ^ צריכת החשמל בעזה עלתה פי 4, דבר, 23 בספטמבר 1971
- ^ היחידה הראשונה של תחנת רדינג ד' תופעל באוגוסט, דבר, 22 ביוני 1970
- ^ נחבל עמוד חשמל ליד מחנה הפליטים מועזי בעזה, מעריב, 13 באפריל 1970
- ^ עמוד חשמל של קו מתח גבוה, מעריב, 16 באפריל 1970
- ^ כבישים רחבים וחשמל - למחנות הפליטים ברצועה, מעריב, 15 במאי 1970
- ^ עזרא ינוב, עירית עזה תרחיב הפיקוח על גונבי חשמל, מעריב, 23 בספטמבר 1971
- ^ מיכה לינדנשטראוס, חשבון נפש בקרן הנאמנות, דבר, 4 באוגוסט 1971
- ^ סיכום ביניים ברצועת עזה, דבר, 11 בנובמבר 1971
- ^ עובדי חברת החשמל, מעריב, 24 בינואר 1972
- ^ היום יושלם חיבור הרצועה לרשת החשמל, על המשמר, 24 במאי 1972
- ^ על קבלת החשמל על ידי התושבים, ראו: עזרא ינוב, מדריכים ישראליים מקנים את תורת הקייטנות לרצועת־עזה, מעריב, 15 במאי 1972
- ^ דני צדקוני, החל השלב השני בדילול מחנות הפליטים ברצועה, דבר, 24 בדצמבר 1972
- ^ נחנך קו חשמל לשני ישובים ברצועה, על המשמר, 31 ביולי 1973
- ^ הושלם חיבור כל רצועת עזה אל רשת החשמל הישראלית, מעריב, 13 באוגוסט 1974
- ^ חשמל לבית לחיה, על המשמר, 9 בדצמבר 1974
- ^ עזרא ינוב, חג אורות - גם ברצועה, מעריב, 9 בדצמבר 1974
- ^ 1 2 עתי"ם, רמת החיים בשטחים - נתונים חדשים - יותר חשמל, יותר מים זורמים, פחות צפיפות, חדשות, 4 באוגוסט 1992
- ^ עזרא ינוב, הוכפלה צריכת החשמל בחבל עזה, מעריב, 3 בפברואר 1981
- ^ ב־84 אחוז ממישקי־הבית של מחנות הפליטים בעזה יש חשמל כל היממה, דבר, 11 בינואר 1982
- ^ אל"ם (מיל') ד"ר לירון ליבמן, זכות לחשמל? על משבר החשמל ברצועת עזה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 21 ביוני 2017
- ^ 1 2 DATA COLLECTION SURVEY ON GAZA RECONSTRUCTION IN WATER AND ENERGY SECTOR IN PALESTINE, Japan International Cooperation Agency (JICA), September 2017, page xv
- ^ דוד חיון, מו"מ בין חברת החשמל לפדטקו והרשות הפלשתינית לחיבורה לקו מתח עליון, באתר גלובס, 16 בדצמבר 1999
- ^ מאת ליאור גרינבאום, משק החשמל בעזה קורס: מיזם תחנת הכוח הופסק והחוב לחברת החשמל הולך וגדל, באתר גלובס, 16 בינואר 2001
- ^ 1 2 GAZA'S ELECTRICITY CRISIS: THE IMPACT OF ELECTRICITY CUTS ON THE HUMANITARIAN SITUATION, May 2010
- ^ בג"ץ 9132/07 גבר אלבסיוני אחמד ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־30 בינואר 2008, סעיף 6
- ^ בג"ץ 9132/07 גבר אלבסיוני אחמד ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־30 בינואר 2008, סעיף 2
- ^ בג"ץ 9132/07 גבר אלבסיוני אחמד ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־29 בנובמבר 2007
- ^ 1 2 אמיר בוחבוט, עזה: הסולר חזר כדי לייצר חשמל, באתר nrg, 14 בינואר 2008
- ^ בג"ץ 9132/07 גבר אלבסיוני אחמד ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־30 בינואר 2008, סעיפים 9-10
- ^ תקציב הרשות הפלסטינית וחובותיה לישראל, 9 ביולי 2014
- ^ עוזי ברוך, "בעזה לא משלמים אגורה", באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2014
- ^ איתמר שאלתיאל, לא, ישראל לא נותנת חשמל חינם לעזה, באתר "שיחה מקומית", 9 במרץ 2016
- ^
אבי בר-אלי, כך קטן חוב החשמל הפלסטיני: תספורת של 560 מיליון שקל - ומתנה מישראל, באתר TheMarker, 14 בפברואר 2017
- ^ הדר חורש, ישראל מתכוונת להקים קו חשמל חדש לרצועת עזה, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2016
- ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: תחנת הכוח של עזה הופצצה והושבתה, באתר כלכליסט, 30 ביולי 2014
- ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: עזה מתקשה לצאת מהבוץ הכלכלי, באתר כלכליסט, 19 בינואר 2015
- ^ נועם אמיר, קולקציית החורף: עזה מורעבת וללא חשמל וחמאס מתכונן למלחמה, באתר מעריב אונליין, 16 בינואר 2016
- ^ ג'קי חורי, משבר החשמל בעזה מחריף: הביקוש עולה, האספקה מצטמצמת והזעם מתפרץ, באתר הארץ, 7 בינואר 2017
- ^ אליאור לוי, משבר חשמל בעזה: אלפים הפגינו נגד חמאס, באתר ynet, 13 בינואר 2017
- ^ אמיר בוחבוט, אזל הדלק בתחנת החשמל היחידה בעזה ולא ברור מתי תשוב לפעילות, באתר וואלה, 16 באפריל 2017
- ^ הרשות הפלשתינית: "מפסיקים לשלם את החשמל של עזה", באתר ישראל היום, 27 באפריל 2017 ברק רביד, ג'קי חורי, גילי כהן, הרשות הפלסטינית לישראל: מפסיקים לממן את אספקת החשמל הישראלי לעזה, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
- ^ סוכנויות הידיעות, בניסיון להקל על משבר החשמל: מצרים החלה להעביר דלק לעזה, באתר וואלה, 21 ביוני 2017
אבי יששכרוף, משבר החשמל: בזכות הדלק המצרי תחנת הכוח בעזה מגבירה פעילות, באתר וואלה, 1 ביולי 2017 - ^ ליאל קייזר גילי כהן ואסף פוזיילוב ליאל קייזר, משבר החשמל: ישראל תחדש את האספקה לעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 בינואר 2018
- ^ ג'קי חורי, תחנת הכוח היחידה הושבתה: ברצועת עזה ירדו ל-4 שעות חשמל ביום, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018
- ^ תנועה מעזה ואליה בשנת 2022, אתר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, 22 בפברואר 2023
- ^ תני גולדשטיין, 45% מהבתים בעזה אינם ראויים למגורים, באתר זמן ישראל, 21 בינואר 2024
- ^ Reuters, Egypt to boost Gaza power supply to ease crisis, 21 בפברואר 2012
- ^ Waad Ahmed, Egypt to raise electricity prices for Gaza, Al Ahram, july 16, 2015
- ^ אבי יששכרוף, הדילמה של ישראל: חשמל לראשי חמאס - או סכנת מלחמה בדרום, באתר וואלה, 5 במאי 2017
- ^ Karim Nashashibi, Yitzhak Gal, Gaza Electricity Reform & Restoration, January 2019, page 18
- ^ Egyptian power lines to Gaza shut down since Friday, October 26, 2017
- ^ By DANIEL K. EISENBUD, World Bank to help fund solar panels project in Gaza, The Jerusalem Post, 2 באוגוסט 2017
- ^ הבנק העולמי החל להתקין פאנלים סולאריים שיספקו חשמל בעזה, תשתיות, 1 באוגוסט 2017
- ^ Seeing no end to power crisis, Gazans turn to the sun, Thomson Reuters Foundation News, March 9, 2016
- ^ Sakher Abou El Oun, Electricity-starved Gazans turn to sun for help, Phys.org, 7 ביולי 2016
- ^ Private solar power systems catch on in Gaza, Al-Moniro, June 20, 2017
- ^ By DANIEL K. EISENBUD, World Bank to help fund solar panels project in Gaza, The Jerusalem Post, 2 באוגוסט 2017
- ^ צפריר רינת, יש מה ללמוד מעזה. רבע מהחשמל ברצועה מיוצר באמצעות לוחות סולריים, באתר הארץ, 28 באפריל 2021