נטלי ביי
נטלי ביי, 2008 | |
לידה |
6 ביולי 1948 (בת 76) מנוויל, צרפת |
---|---|
מדינה | צרפת |
תקופת הפעילות | מ-1970 |
מקום לימודים |
|
בן או בת זוג |
|
צאצאים | לורה סמט |
פרסים והוקרה | |
פרופיל ב-IMDb | |
נטלי מארי אנדרי ביי (בצרפתית: Nathalie Marie Andrée Baye; נולדה ב-6 ביולי 1948) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון צרפתייה. לאחר שרכשה השכלה בדרמה ובריקוד, החלה ביי להופיע ב-1970. היא שיחקה בלמעלה משבעים סרטים וזכתה בארבעה פרסי סזאר על תפקידיה בסרטים: הילוך איטי (Sauve qui peut (la vie (1980), Une étrange affaire (1981), זעם בסמטאות (La Balance) (1982), ו-Le Petit Lieutenant (2005). היא הייתה מועמדת לפרס חמש פעמים נוספות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נטלי ביי נולדה במנוויל, אר, נורמנדי לזוג הציירים קלוד ביי ודניז קוסטה[1].
בגיל 14 היא הצטרפה לבית הספר לריקוד במונקו. שלוש שנים אחרי כן עברה לארצות הברית. עם שובה לצרפת היא המשיכה לרקוד אבל נרשמה גם לבית הספר למשחק Cours Simon והתקבלה לקונסרבטוריון הלאומי הגבוה לאמנויות הדרמה, אותו היא סיימה ב-1972 כשהיא קטפה את הפרס השני בקומדיה, קומדיה דרמטית ובתיאטרון זר.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופעתה השנייה בקולנוע הייתה בסרט Two People (1973), בבימויו של רוברט וייז. היא זכתה לפרסום בשל תפקידה כנערת התסריט בסרט לילה אמריקאי בבימויו של פרנסואה טריפו. במהלך שנות השבעים היא שיחקה בקולנוע ובטלוויזיה בתפקידי בת הזוג הטובה או הנערה הכפרית החביבה.
ב-1981 היא זכתה בפרס סזאר הראשון שלה, לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט הילוך איטי (Sauve qui peut (la vie של ז'אן-לוק גודאר. אחריהם הגיעו שובו של מרטין גר וזעם בסמטאות (La Balance).
היא זכתה בשני פרסי סזאר נוספים כשחקנית הטובה ביותר בסרט Une étrange affaire, וכשחקנית הטובה ביותר בסרט זעם בסמטאות (La Balance) מ-1982. מערכת יחסים בת ארבע שנים עם ג'וני האלידיי הפכה את השניים לזוג ידוענים. בתם לורה היא השחקנית לורה סמט.
אחרי שעברה לתפקיד מסוג חדש כשגילמה את דמותה של יצאנית בסרט זעם בסמטאות (La Balance), היא הרחיבה את מגוון התפקידים שלה לדמויות פחות ברורות, כמו בסרטים J'ai épousé une ombre ו-En toute innocence. ב-1986 היא שבה לתיאטרון והופיעה בתפקיד אדריאנה מונטי.
ב-1999 היא נבחרה לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה עבור תפקידה בסרט יחסים פורנוגרפיים (Une liaison pornographique), על אשה המחליטה לממש פנטזיה מינית, ומפרסמת מודעה בעיתון. היא נענית ומיפגש אחד בבית המלון מוליד מיפגשים נוספים. בין שני הזרים מתפתחת מערכת יחסים[2].
בשנות ה-2000
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000 כיכבה בסרט זוכה הפרסים "ונוס ביוטי" (Venus beauté) שביימה טוני מרשל. בה כיכבה לצד, סמואל לבהיאן, בול אוז'ייה, מתילד סינייה ואודרי טאטו. הסרט, שזכה בארבעה פרסי סזאר, עוקב אחר הרפתקאות רומנטיות ומיניות של שלוש עובדות במכון קוסמטיקה, ודרכן סיפורים על התבגרות ואהבה[3].
בשנת 2002 שיחקה בסרט "תפוס אותי אם תוכל" דרמת מתח בבימויו של סטיבן ספילברג, בכיכובם של לאונרדו דיקפריו, טום הנקס וכריסטופר ווקן[4].
בשנת 2003, כיכובה בסרט "פרח הרוע", סרטו של קלוד שברול[5].
בשנת 2004, שיחקה בסרט "מחכה לך", דרמה רומנטית שהייתה סרטו הראשון של תיירי כליפה, עיתונאי ומבקר קולנוע ותיק שהחליט לעבור לעבוד מאחורי המצלמה[6].
בשנת 2006 שיחקה במותחן "אל תגלה", המבוסס על רומן מאת הרלן קובן[7].
בשנת 2007 כיכבה בסרט "לאהוב את מישו", דרמה היסטורית על מלחמת העצמאות של אלג'יריה[8].
בשנת 2009, שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "ג'יגולו צרפתי", על אשה מבוגרת ומצליחה שנוהגת לשכב עם זונות ממין זכר, ומתאהבת באחד מהם[9]
בשנת 2016 שיחקה לצד מריון קוטיאר בסרט "זה רק סוף העולם" של הבמאי הקנדי קסבייה דולן[10].
בשנת 2017 שיחקה בסרט "אליבי. קום", ובסרט התקופתי "השומרות".
בשנת 2022 תשחק בסרט הבריטי "אחוזת דאונטון 2: עידן חדש"; אשר מבוססת על הדרמה התקופתית אחוזת דאונטון.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1972, בגיל 24, ביי שיחקה בהופעת הבכורה שלה בקולנוע ופגשה את אהבתה הגדולה הראשונה, פיליפ ליוטארד, שעזב את אשתו וילדיו עבורה. בני הזוג נפרדו בשנת 1982.
בתוכנית טלוויזיה באפריל 1982 פגשה את ג'וני האלידיי, הרומן שלהם הפתיע את הסובבים אותם. בנובמבר 1983 נולדה בתם לורה סמט, שהייתה בת שנתיים כשהוריה נפרדו[11].
בשנות התשעים היא הייתה בת זוגו של ז'אן לואי בורלו, שהיה אז ראש עיריית ולנסיין.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1981: מועמדת לפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט Une semaine de vacances
- 1981: זוכת פרס הסזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט הילוך איטי (Sauve qui peut (la vie
- 1982: זוכת פרס הסזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט Une étrange affaire
- 1983: זוכת פרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט זעם בסמטאות (La Balance)
- 1984: מועמדת לפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט J'ai épousé une ombre
- 1991: מועמדת לפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט Un week-end sur deux
- 1999: פסטיבל ונציה - גביע וולפי - השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט יחסים פורנוגרפיים Une liaison pornographique
- 2000: מועמדת לפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט ונוס ביוטי (Venus Beauté (institut
- 2004: מועמדת לפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט Les sentiments
- 2006: זוכת פרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט Le petit Lieutenant
- 2006: פסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן - פרס צדף הכסף - השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט Mon fils à moi
- 2009: אבירת פרס לגיון הכבוד[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נטלי ביי, ברשת החברתית אינסטגרם
- נטלי ביי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- נטלי ביי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- נטלי ביי, באתר AllMovie (באנגלית)
- נטלי ביי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- נטלי ביי, באתר Metacritic (באנגלית)
- נטלי ביי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- נטלי ביי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- נטלי ביי, באתר Discogs (באנגלית)
- נטלי ביי ב-Yahoo! Movies
- נטלי ביי ב-AlloCiné (בצרפתית)
- גואל פינטו, תשוקה שהוליווד לא תדע לעולם, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2001 - כתבת פרופיל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "bio de Nathalie Baye" Gala.fr.
- ^ נילי ברקן, עדין ומינימליסטי, או ברברת מיותרת, באתר גלובס, 1 במאי 2000
- ^ נילי ברקן, סטוץ קטן וזהו זה, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2001
נסים דיין, היא לא רוצה נסיך, רק סתם גבר נורמלי, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2001 - ^ אורי קליין, מאחורי מסך השאננות, באתר הארץ, 16 בפברואר 2003
נילי ברקן, רמה אותי, אם תוכל, באתר גלובס, 18 בפברואר 2003 - ^ ניסים דיין, ניתוח ללא הרדמה, באתר גלובס, 27 בנובמבר 2003
- ^ אבנר שביט, עכבר העיר תל-אביב, יש לחכות, ויש לחקות, באתר הארץ, 17 ביוני 2006
- ^ דניאל פאיקוב, עכבר העיר, אשתי חיה מתה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2007
גורדון מור, זה הסוד שלו, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007 - ^ אורון שמיר, עכבר העיר, כל אחד צריך מישו לאהוב, באתר הארץ, 20 במאי 2007
- ^ גיתית גינת, עכבר העיר, ג'יגולו צרפתי: האשה היא הלקוחה, הגבר נער ליווי, באתר הארץ, 12 ביוני 2009
אורי קליין, אשה יפה, הגרסה הגברית, באתר הארץ, 4 ביוני 2009 - ^ אורי קליין, גם הסרט החדש של קסאווייה דולאן מעורר עניין, אבל מאכזב, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
- ^ שלמה פפירבלט, ג'וני האלידיי הוריש את כל המיליונים לאלמנתו - עכשיו הילדים מערערים, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018
- ^ "Décret du 31 décembre 2008 portant promotion et nomination". JORF 2009 (1): 15. 2009-01-01. PREX0828237D.