לדלג לתוכן

ננדו הפונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןננדו הפונה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
על־סדרה: עופות קדומים חסרי שיניים
סדרה: ננדאים
תת־סדרה: תרופודה
משפחה: ראיים
סוג: ננדו
מין: ננדו הפונה
שם מדעי
Rhea pennata
ד'אורביני, 1834
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ננדו הפונה (שם מדעי: Rhea pennata; מכונה גם ננדו קטן וננדו דרווין) הוא מין של עוף בלתי־מעופף, הקטן מבין שני המינים בסוג ריאה. הוא מצוי באלטיפלנו ובפטגוניה שבדרום אמריקה, במדינות ארגנטינה, צ'ילה, בוליביה ופרו.

הננדו מכונה "ñandú petiso" (ננדו קטן) או "ñandú del norte" (ננדו צפוני) בארגנטינה, שם נמצאת רוב אוכלוסייתו. מקור שמו של הסוג, ננדו, הוא בגוארני; בה משמעותו עכביש. ייתכן כי הוא כונה כך בגלל הרגלו להנמיך ולפרוש את כנפיו בעת ריצה.

גובהו כ־90 עד 100 ס"מ, ואורכו הוא כ־92 עד 100 ס"מ; משקלו הוא כ־15 עד 28.6 ק"ג. ככל המינים בסדרה, לננדו ראש קטן ומקור קצר, בעוד רגליו וצווארו ארוכים. כנפיו ארוכות יותר משל שאר מיני העופות בעל־סדרת העופות המפותחים חסרי השיניים, ומאפשרות לו לרוץ מהר יחסית; הוא עשוי להגיע למהירות של 60 קמ"ש, מה שמאפשר לו לברוח בקלות מטורפים. על רגליו יש טפרים חדים, שמשמשים להגנה עצמית.

נוצותיו חומות ומנוקדות בלבן. צבעי גופה של הנקבה דהויים יותר, ויש לה פחות כתמים לבנים על גבה. נוצותיהם של ננדו צעירים חומות, ולא מוכתמות בלבן; נוצותיהם מתחלפות 3–4 שנים לאחר היוולדם.

ננדו הפונה הוא עוף חברתי, ומורכבות קבוצות שלו שכוללות 3–50 פרטים ממגדרים שונים ובגילאים שונים. למרות זאת, הננדו שומרים מרחק מסוים זה מזה, ואם ננדו אחד מתקרב לאחר יותר מדי, הננדו שהתקרבו אליו יפתח בתצוגת הרתעה, שכוללת הטלת הראש קדימה ושריקה.

תזונתו של ננדו הפונה מורכבת בעיקר מחומרים צמחיים, בין השאר שורשים, פירות, זרעים ועלים; אך הוא ניזון לעיתים גם מבעלי חיים קטנים, כמו לטאות, חיפושיות וחגבים. הננדו כמעט ולא שותה, מכיוון שאת רוב הנוזלים הדרושים לו הוא מקבל ממזונו.

עונת הרבייה של הננדו אינה קבועה. הזכרים פוליגמיים, ולכל זכר יכולות להיות 2–12 נקבות. הם מתחרים על טריטוריות בעזרת מעופים קצרים, ולאחר מכן הם מחזרים אחרי הנקבות, על ידי ריצה עם כנפיים פתוחות לכיוונן. כשהזכר הצליח לאסוף כמה נקבות, הוא מבצע איתן "טקס חיזוק הקשרים": הוא רץ סביבן ומשמיע קריאות שונות. בסופו של תהליך החיזור הנקבות מטילות 5–55 ביצים צהובות־ירקרקות ליד קינו של הזכר. הזכר מעביר את רובן לתוך הקן, אך משאיר חלק מהן מחוצה לו. הביצים שנשארו בחוץ נרקבות, ומושכות זבובים; אותם אוכלים זכר הננדו ולאחר מכן גם הגוזלים. תקופת הדגירה נמשכת 30–44 ימים.

ישנם שלושה תת־מינים:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ננדו הפונה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ננדו הפונה באתר הרשימה האדומה של IUCN