סביבון

ערך זה עוסק בצעצוע שמסתובב סביב עצמו ונהוג לשחק בו בחג החנוכה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סביבון (פירושונים).

סביבון (כרכר) הוא צעצוע עם גוף עבה ונקודה חדה בתחתיתו, מיועד להסתובב על צירו האנכי, מתאזן על קצהו בשל האפקט הגירוסקופי. הסביבונים הנפוצים מופעלים על ידי סיבובם באמצעות אצבעות כף היד, אך יש גם המופעלים באמצעות חוט (פורפרה) או באמצעות מנגנון הפעלה מכני. לאחר הפעלתו הסביבון מסתובב זמן מה סביב צירו, לעיתים גם תוך התקדמות במישור, עד שהחיכוך מביא לעצירתו.

מקורו של הסביבון הוא במשחק מזל עתיק יומין, ככל הנראה רומאי. סביבונים מתקופת רומא העתיקה נמצאו בחפירות ארכאולוגיות באי סרדיניה. מרומא התפשט המשחק לגרמניה, שם אומץ על ידי יהודי אשכנז כמשחק לחנוכה.^[1] לעיתים שימש הסביבון ככלי מאגי.^[^{דרוש מקור]}

הסביבון היהודי (ביידיש: דריידל) בעל גוף ריבועי, משמש כמשחק מסורתי לחג החנוכה, מנהג שהתפתח ככל הנראה ממשחק מזל(אנ') שהיה מקובל בקרב עמים שונים באירופה. בקרב רבנים שונים, בעיקר בתנועת החסידות, יצקו למשחק תוכן רוחני.

בספר השיאים של גינס נכלל הסביבון היקר בעולם, שמחירו 70 אלף דולר.^[2]

פיזיקה

הסביבון מקבל תנע זוויתי התחלתי באמצעות סיבוב התחלתי, וממשיך להסתובב ("לרקד") בהתאם לחוק שימור התנע הזוויתי והודות למידת החיכוך הקטנה שיש לסביבון עם המשטח עליו הוא מסתובב, מכיוון שהוא רוקד על חוד דק. משך סיבובו של הסביבון תלוי במספר גורמים:

המהירות הזוויתית הראשונית הניתנת לו.
מידת החיכוך שלו עם המשטח עליו הוא מסתובב.
מומנט ההתמד שלו באופן יחסי למסתו - ככל שמומנט ההתמד שלו גדול יותר, כך תישמר מהירותו לאורך זמן רב יותר. סביבון גבוה יחסית יוכל להתמיד בסיבובו פחות מאשר סביבון שטוח יותר בו רוב המסה מפוזרת רחוק יחסית מציר הסיבוב.

תנועת הסביבון מתוארת מתמטית בקירוב בעזרת משוואות אוילר.

סביבון חנוכה

לסביבון ארבע דפנות, שעל כל אחת מהן מסומנת (מגולפת, חרוטה או צבועה) אות. האותיות מייצגות גורלות העולים במהלך המשחק. לסביבון המסורתי יש צורה של קובייה עם חוד מצד אחד, ובצד השני יש מקל קצר. על ארבע הפאות הנותרות של הקובייה, שנמצאות בין המקל לחוד, רשומות אותיות.

מקור המנהג לשחק בסביבון בחנוכה הוא ממשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16, שבו השתמשו בסביבון כתחליף לקוביית משחק. האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור. האותיות הלטיניות היו P–N–J–F או A–R–J–F. ביידיש, האותיות הן:

נ' = נִישט (נישטס) = כלום (הפסד)
ג' = גאנץ = הכל (זכייה)
ה' = האלבּ = חצי (חצי זכייה)
ש' = שטעל איין = העמד, הוסף [אחד] (המשתתף מוסיף מטבע לקופה)^[1]

המשחק בסביבון, שנפוץ גם באירופה (ונקרא ביידיש "דריידל"), אומץ שם על ידי היהודים. והיות שימי החנוכה היו "יומי דפגרא" שלא התקיימו בהם לימודים, נהגו לבלות את לילות החג במשחקי הימור כמשחקי קלפים וסביבונים. ולכן נכרך המשחק עם מסורת חג החנוכה וניסיו. והסברים שונים ניתנו לקשר בין המשחק לחג החנוכה. היו שנתנו רמזים שונים לאותיות שנחקקו על הסביבון, שהולידה בדיעבד את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בתחילת המאה ה-20 החלו המורים ובהמשך גם המשוררים של ארץ ישראל להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי, למשל בשיר "סביבון" שחיבר נחום דב קרפיבנר בשנות ה-20 של המאה ה-20,^[3]^[4] וכן בשיר הסיפורי של נתן אלתרמן "נס גדול היה פה" שפורסם בעיתון "דבר" בשנות ה-30 של המאה ה-20.

פירוש נוסף שניתן לאותיות נגה"ש הוא הערך המספרי (גימטריה) שלהם, העולה 358, כערך המילה משיח. גדולי החסידות, נתנו פירושים נוספים, כך למשל רבי נחמן מברסלב פירש בשיחות הר"ן את ראשי התיבות כ"נבדל", "גלגל", "היולי", "שפל" המרמזים לחלקי העולם. ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב שכתב בספרו "בני יששכר" שהמילים מרמזות על "גשנ"ה" שלשם שלח יעקב את יהודה,^[5] ומהוות את ראשי התיבות "נפשי" "גופני" "הכל" "שכלי" המרמזות לארבע הגלויות.

במשך הזמן התפתח המנהג של מתן דמי חנוכה לילדים. מעות אלו שימשו להימורים במשחק הסביבון, בדומה למשחקי הימורים באגוזים של פסח. ההתרחקות ממקור המשחק (ההימור) מתבטאת בין היתר בכך שבסביבונים מודרניים אין פאות ואותיות כלל, והם אינם מתאימים להימורים. הסביבון הפך לסמל, ובמקומות מסוימים נהוג למלא סביבונים חלולים בממתקים בתור "דמי חנוכה".

אטימולוגיה

קודם שנתקבע השם "סביבון" ניתנו לצעצוע שמות אחרים: חיים נחמן ביאליק קרא לו "כִּרְכָּר" (בשיר "לכבוד החנוכה", שפורסם ב-1916), ומנדלי מוכר ספרים – "חזרזר". מקור השם העברי "סביבון" לא הוברר עד תומו.^[4] במקומות אחדים מובא המקור מפי איתמר בן-אב"י,^[6] שטען כי הוא זוכר שהגה את המילה כבר בהיותו ילד בן חמש. הפרסום הראשון של המילה בכתובים מופיע בעיתון הצפירה, מיום 24 בדצמבר 1897 (כאשר בן אב"י היה כבר בן 15) במאמר של דוד ישעיהו זילברבוש הווינאי, המייחס דווקא לעצמו את החידוש הלשונאי:

"יש קונה עולמו במילה אחת או בהברה אחת ואפילו באות אחת שנזרקה לו מפי תומו [...] הנה מתנה טובה שיש לי בבית גנזי. הנה ואגיד: סביבון שמה. הוא הוא השם שאני קורא בעברית במשקל שפיפון לכלי צעצועים של הילדים בחנוכה שקורין דראֶדיל בלע"ז ['דְרֶיידל' ביידיש]".^[7]

בסופו של דבר, כאמור, התקבע השם "סביבון". במידה רבה תרם לכך שירו של לוין קיפניס "סביבון סוב סוב סוב", שפורסם בספרו "מחרוזת", בשנת 1923, והפך לשיר ילדים נפוץ. כמו כן, באותה תקופה תרגם אברהם אברונין מיידיש את השיר "ימי החנוכה" ובו השורה: "לילה ויום סביבוננו יסוב" (לאחר שבשנת 1918 כתב אברונין שיר על הסביבון וקרא לו "סבסב").^[8]

סביבוני משחק

לסביבוני משחק שלא נועדו דווקא לחנוכה הצורה היא לרוב דיסקה בעלת סימטריה גלילית, על מנת שהסביבון יסתובב טוב יותר ולזמן רב יותר. באמצעות מקל מסובבים את הסביבון על החוד והוא "מרקד" על המשטח סביב עצמו.

פורפרה

ישנם גם סביבונים המכונים "פורפרה" בעגת ילדי ישראל, או "פוררה" בעגה הירושלמית (ביפנית: 独楽, באנגלית: Trompo או Whipping Top). ישנם שני סוגים, ולשניהם חודי מתכת:

פורפרה עם שוט: סביבון עץ שחלקו העליון שטוח, ובמרכזו ידית שאורכה כחמישה סנטימטר. הסביבון מסובב ביד. השחקן מצליף בפורפרה באמצעות שוט, אשר נכרך סביב הסביבון. משיכת השוט מאיצה את הסביבון ושולחת אותו לשחקן נוסף, אשר מחזיר את הסביבון (מעין משחק מסירות).
פורפרה עם חוט: סביבון קוני, פלסטי או עשוי עץ, אשר על חלקו התחתון חרוט תבריג. השחקן כורך חוט סביב הסביבון, מעגן את קצהו לאצבעו בלולאה ומטיל את הסביבון בעוצמה לקרקע. החוט הנמשך מסובב את הסביבון. במשחק של מספר שחקנים בפורפרות כאלה מטרת השחקן המטיל את הפורפרה לפגוע בפורפרה נייחת כך שהפורפרה שהטיל תמשיך עדיין להסתובב. פורפרות הפלסטיק, שהיו עשויות שני חלקים בצבעים שונים (חלק תבריג תחתון וחלק כדורי עליון) נטו להישבר כתוצאה ממשחק זה, ששוחק משנות החמישים עד תחילת שנות התשעים.

בייגומה

ערך מורחב – בייגומה

בייגומה (ביפנית: ベーゴマ), הוא צעצוע מסורתי ביפן. לרוב קוטרם של סביבוני הבייגומה הוא 3 ס"מ לערך, הם עשויים ממתכת, ועל ראשיהם כתובה אות קנג'י. מקורם של הסביבונים האלו הוא ככל הנראה מסין, והם הובאו ליפן ואומצו בה כבר בתקופת שוגונות קאמאקורה, וצברו פופולריות במיוחד בתקופת אדו.

בדומה לפורפרות, לצורך סיבוב סביבון הבייגומה היה נדרש ללפף חוט סביבו, ולרוב הילדים היו מתחרים ביניהם בתחרויות בהן המנצח הוא מי שהסביבון שלו הסתובב הכי הרבה זמן, או מי שהעיף כמה שיותר סביבונים מתחרים.

הפופולריות של הבייגומות דעכה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. אך עם עלייתה של סדרת האנימה "בייבלייד" בתחילת שנות ה-2000, והשקת הצעצועים הקשורים לאנימה (עליהם יתואר להלן) שהושפעו רבות מהבייגומה, עלתה מחדש גם ההתעניינות בצעצוע המסורתי. למרות זאת נכון לשנת 2001 יש רק מפעל אחד ביפן כולה המייצר בייגומות.

בייבלייד

ערך מורחב – בייבלייד (צעצוע)

ביפן נוצרה סדרת אנימה בשם "בייבלייד" (Beyblade), שעסקה בילדים שברשותם סביבונים, שבכל אחד מהם נעולה "חיית כוח" על טבעית. המוצרים שיובאו לישראל בעקבות הסדרה זכו להצלחה רבה בישראל בשנות ה-2000 המוקדמות. הקונספט של הצעצועים האלו שאב השראה רבה מסביבוני ה"בייגומה" המסורתיים, אך גם מדגמים של "סביבוני קרב" שיוצרו באמריקה בשנות ה-90.

הסביבונים (או: "בליידים") הם צעצועים מכניים לכל דבר, שמותאמים לעריכת קרבות בין שני משתתפים על גבי זירה ייעודית (Bey-stadium). הם מורכבים לרוב מכמה חלקים: טבעת התקפה מפלסטיק, לרוב מעוצבת בצורת טורבינה או להב של מסור, טבעת משקולת ממתכת שיש לה השפעה על אופן הסיבוב ושיווי המשקל של הבלייד, ובסיס פלסטי שמכיל בתוכו מערכת ששולטת בצורת הסיבוב של הבלייד. לרוב סביבונים כאלו מתחילים את פעולתם בעזרת מכשיר ייעודי שנקרא "משגר" (ולא ידנית) והוא זה שנותן לבלייד את המומנט הנדרש כדי להתחיל סיבוב.

עם התקדמות האנימה הוצגו טכנולוגיות יותר מתקדמות שמשפרות את פעולתם של הבליידים, וחברות הצעצועים Takara (ביפן) והסברו (בארצות הברית) עבדו בשיתוף פעולה עם מפיצי האנימה ודאגו להוציא קווי מוצרים שתואמים למה שהוצג באנימה.

סביבוני רגל

סביבוני רגל הם סביבונים שייחודם הוא בכך שהם מופעלים בעזרת כף הרגל. צורת הסביבונים מזכירה צורת פעמון והפעלתם נעשית על ידי דריכה חזקה בסמוך לחלק הפתוח שלהם. ייחוד נוסף של סביבונים אלו קשור לעובדה שניתן לשמור אותם בתנועה סיבובית לפרקי זמן בלתי מוגבלים על ידי שבועטים בהם בעיטה סיבובית בטכניקה מיוחדת. תכונה זו מאפשרת לשחק בסביבונים אלו משחק הדומה מאוד באופיו למשחק הכדורגל. המשחק פותח על ידי ממציא המשחקים דוד הירש, ויצא לאור לראשונה בשנת 1989.