סוזן שלבי מגופין
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תרגום.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תרגום. | |
 | |
| לידה |
30 ביולי 1827 דנוויל, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוקטובר 1855 (בגיל 28) סנט לואיס, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
  | |
סוזן שלבי מגופין (באנגלית: Susan Shelby Magoffin; 30 ביולי 1827 – 26 באוקטובר 1855) הייתה אשה אמריקאית אשר נישאה לסוחר וליוותה אותו במסע בשביל סנטה פה (אנ') בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-19. ביומנה, בו תיעדה את המסע, נעשה שימוש נרחב כמקור היסטורי על אודות אותה תקופה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלבי נולדה ב-30 ביולי 1827 למשפחה עשירה במטע המשפחה ליד דנוויל, קנטקי. סבה היה אייזק שלבי, גיבור מלחמת העצמאות האמריקאית והמושל הראשון של קנטקי. ב-25 בנובמבר 1845, בהיותה בת 18, נישאה לסמואל מגופין. סמואל היה בנו של מהגר אירי שזכה להצלחה כלכלית בקנטאקי. סמואל ואחיו ג'יימס ווילי מגופין סחרו בסנטה פה החל משנות ה-20 של המאה ה-19, נסעו ברחבי ארצות הברית ומקסיקו וזכו לעושר ניכר.
סמואל מגופין יצא עם כלתו למסע מסחר בתנאים נוחים ככל האפשר ועזב את אינדיפנדנס שבמיזורי ב-10 ביוני 1846. לפי סוזן מגופין, השיירה שלהם ”כללה ארבע עשרה עגלות גדולות, על כל אחת מהן שישה עולים, עגלת מטען אחת עם שני עולים, עגלת מטען אחת עם שתי פרדות (הנושאת את המשרתת שלי) כרכרה משלנו עם עוד שתי פרדות, ושני גברים על פרדות שמסיעים מלאי נוסף”. הם הביאו עימם למסע משרתת, טבח ולול של תרנגולות חיות סוזן חשבה שהיא ה"גברת האמריקאית" הראשונה שעברה את המסע הזה.
ב-31 ביולי 1846 חוותה סוזן מגופין הפלה ב-Bent's Fort, ממש לאחר יום הולדתה התשע-עשרה. בני הזוג הגיעו לסנטה פה, ניו מקסיקו ב-31 באוגוסט 1846. משם פנו דרומה לאל פאסו דל נורטה, צ'יוואווה וסלטיו. בריאותה של סוזן התדרדרה בעקבות תלאות המסע. בזמן שהייתה חולה בקדחת צהובה במטאמורוס, צ'יוואווה ילדה בן, שלא שרד. בני הזוג מגופין חזרו לקנטקי בשנת 1848, שם נולדה להם ב־1851. בשנת 1852 הם עברו לתחנת בארט, ליד קירקווד, מיזורי, שם קנה סמואל אחוזה גדולה. בריאותה של סוזן נפגעה באופן בלתי הפיך מהמסע. היא ילדה בת שנייה בשנת 1855 ונפטרה זמן קצר לאחר מכן, ב-26 באוקטובר 1855. סוזן מגופין נקברה בסנט לואיס, מיזורי .
סוזן מגופין החזיקה בדעות הקדומות שהיו נפוצות באותה תקופה לגבי אינדיאנים ומקסיקנים ושיערה שהם פרימיטיביים ואכזריים, אך שינתה את דעותיה לאחר שהכירה אותם יותר. לדוגמה, היא נדהמה מכך שאישה הודית אשר ילדה ילד בריא הלכה לנהר כעבור חצי שעה לרחוץ את עצמה ואת תינוקה, וחזרה על מנהג זה בכל יום. כך כתבה: ”ללא ספק נשים רבות בחברה המתורבתת נפגעות מטיפול זהיר מדי במהלך הלידה. המנהג הזה של ההית'ן אינו מסוכן אלא נחשב 'מנהג הטני '”. היא כתבה ”סברתי שהמקסיקנים חסרי עידון ושיקול דעת, כמו חיות לא חכמות, עד ששמעתי אחת מהן אומרת 'בוניטה מוצ'יטה' (ילדה קטנה ויפה) והדבר שינה את דעתי - הם בהחלט עם מהיר ונבון מאוד”. כשהגיעה לאל פאסו דל נורטה, סוזן התרשמה מאוד מהנימוסים המתורבתים ומהלמידה של המארחים המקסיקנים שלה.
יומנה של סוזן מגופין
[עריכת קוד מקור | עריכה]יומן המסע של סוזן מגופין מתאר את המסע מתחילתו ועד 8 בספטמבר 1847. בני הזוג מגופין נסעו לאורך שביל סנטה פה לכיוון מקסיקו בעקבות הפלישה של צבא ארצות הברית במהלך מלחמת מקסיקו-אמריקאית (1846-1848). היומן מהווה מקור חשוב למידע על תנאי התקופה, האנשים והאירועים, ולעיתים קרובות מספק נקודת מבט נשית.
מעבר למישורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסע הוביל את בני הזוג מגופין מערבה מאינדפנדנס, מיזורי, על פני הערבות של מה שהיא כיום קנזס, שם צפתה סוזן בתאואים נודדים רבים. היא רשמה ”מרק כזה שהכנו מצלעות הדבשת, אחד החלקים המובחרים ביותר של התאו. לא אוכל כמותו במלונות הטובים ביותר בניו יורק ובפילאד. והחמאה הכי מתוקה והשמן הכי עדין שאי פעם טעמתי, אינם משתווים למח העצם שנלקח מעצמות הירכיים של התאו”. עם הזמן דעכה ההתרגשות וב- 13 ביולי סוזן כתבה:”חלפו על פנינו הרבה מאוד תאואים (כמה אלפים) הם חצו את הכביש שלנו מדי מאתיים או שלוש מאות מטרים. הם מכוערים מאוד, עם השיער הארוך והמדובלל מעל ראשיהם, והגבנון הגדול על גבם. והם נראים כל כך מגוחכים כשהם רצים” . סוזן צפתה בהליכי קבורה והתרשמה מהמאמצים הרבים שננקטו כדי להגן על הגופות מפני זאבים על כריית קבר עמוק, כיסוי שלו באבנים ודחיסת האדמה בעזרת בקר. הכרכרה של בני הזוג מגופין התהפכה ב-4 ביולי, וב-21 האוהל שלהם קרס בסערה עזה.
מבצר בנט וסנטה פה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוזן חלתה, וכשהגיעו למבצר בנט ב-27 ביולי, הלכה לישון בחדרים הפרטיים המרווחים שהוזמנו עבורה. "צבא המערב" היה במבצר כאשר בני הזוג מגופין הגיעו, והתכונן לפלישה דרומה לניו מקסיקו. זמן קצר לאחר יום הולדתה התשעה עשר סוזן חוותה מהפלה טבעית אשר אילצה אותה, מה שאילץ לדחות את המשך המסע. בני הזוג עזבו את מבצר בנט ב-14 באוגוסט 1846, ומשם הגיעו ליישוב המקסיקני ב-Mora Creek ב-25 באוגוסט, אשר בו סוזן נדהמה מהדיור הפרימיטיבי, ולמחרת הגיעה ללאס וגאס, ניו מקסיקו . הם המשיכו דרומה לסנטה פה, אליה הגיעו ב-31 באוגוסט.
הצבא בפיקודו של הגנרל סטיבן וו. קירני נכנס לסנטה פה ב-15 באוגוסט 1846 ללא התנגדות, משום שהמושל המקסיקני מנואל ארמיג'ו הורה לחייליו לא להילחם. ייתכן שגיסה של סוזן, ג'יימס מגופין, אשר נשלח לפגישה עם ארמיג'ו, שיחד את ארמיג'ו כדי למנוע התנגדות. בסנטה פה הפכו בני הזוג מגופין לחלק מה"חברה הגבוהה" של העיירה, והכירו סוחרים עשירים, קציני צבא ובני אליטה של החברה ההיספאנית. סוזן תיארה את דוניה גרטרודס ברצלו כ" מנהלת מונטה בנק בסנטה פה, אישה מהודרת ובוגרת, ממולחת ובעלת אישיות מרתקת הדרושה כדי לפתות נוער סורר וחסר ניסיון".
המבקרים כיום במצודת בנט יכולים להיכנס אל חדרה של סוזן, במפלס העליון בפינה הצפון מזרחית של הבניין. החדר מכיל שחזור של ריהוט שתואם לאותה תקופה.
דרומה אל מקסיקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני הזוג מגופין יצאו לדרום ב-7 באוקטובר 1846, עשרה ימים לאחר הצבא. בנסיעה לאורך El Camino Real de Tierra Adentro, המסלול הראשי דרומה, הם נתקלו באינדיאנים של פואבלו, אנשי החקלאות העיקריים של ניו מקסיקו. סוזן גילתה שניתן למכור להם בקבוקי זכוכית ריקים במחיר כפול מהמחיר בו נמכרים בקבוקים מלאים בארצות הברית. בני הזוג בילו זמן מה בסן גבריאל, שם סוזן לקתה במחלה עם חום. אחת הנשים במקום לימדה אותה להכין טורטיות, שלדעתה דרשו הרבה יותר מדי עבודה, וגם לימדה אותה טכניקות סריגה. כשעזבו את המקום בסוף ינואר 1847 נסעו בני הזוג דרומה דרך ה־Jornada del Muerto ל־Doña Ana . מרד הטאוס פרץ, ולכן הם חששו מהתקפה מצד מקסיקנים בנוסף לסכנות המסע במדבר.
באל פאסו דל נורטה ב-17 בפברואר 1847 הם התארחו בביתו של הכומר Ramón Ortiz y Miera, בית רחב ידיים מוקף פרדסים וכרמים. האב אורטיז היה לאומן אשר נלקח בשבי על ידי קולונל דוניפן בשל קריאתו להתנגדות חמושה כנגד הצבא האמריקני. למרות זאת, הוא היה ידוע בהיותו מארח אדיב למבקרים. סוזן נדהמה מהאווירה המתורבתת בבית, ובמיוחד התרשמה מילדה קטנה ש"...רק בת שש, נושאת איתה את הכבוד של בנותינו בנות השמונה-עשרה. זה משך את תשומת ליבי במיוחד בערב שבו באתי, בארשת של גברת שהתרגלה לחברה, היא נכנסה לחדר, עם קידה מנומסת ו'בונוס טארדס', לחצה את ידי והתיישבה."
בני הזוג מגופין המשיכו דרומה בעקבות צבאו של קולונל דוניפן, ובריאותה של סוזן התדרדרה עקב תנאי הנסיעה. היומן שלה מסתיים ב-8 בספטמבר 1847.
ייצוג בטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השחקנית לינדה מארש גילמה את דמותה של סוזן שלבי מגופין בפרק 1965, "No Place for a Lady" בסדרת האנתולוגיה Death Valley Days . השחקן סיימון סקוט גילם את סמואל מגופין, ורונלד וו. רייגן גילם את איש הגבול ויליאם בנט .
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Magoffin, Susan Shelby; Drumm, Stella Madeleine (1982-08-01). Down the Santa Fe Trail and Into Mexico: The Diary of Susan Shelby Magoffin, 1846–1847. U of Nebraska Press. ISBN 978-0-8032-8116-5. נבדק ב-2012-07-14.