לדלג לתוכן

סניף (דמות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סניף ב"פארק המומינים" בפינלנד

סְנִיףשוודית: Sniff, בפינית: Nipsu) הוא דמות ספרותית ואחת מהדמויות המרכזיות בסדרת ספרי "המומינים" מאת המאיירת והסופרת השוודית-פינית טובה ינסן.

סניף מצטרף לראשונה למומינים ולהרפתקאותיהם בספר המומינים הראשון, "משפחת המומינים והשיטפון הגדול" (1945) ונמצא ברוב ספרי המומינים.

בספר הראשון לא צוין שמו והוא תואר רק בתור יצור קטן. הוא כונה לראשונה סניף בספר "כוכב השביט מגיע לעמק המומינים (1946). סניף מתגורר בבית המומינים כאורח, בדומה למאי הקטנה. סניף חומרני ופחדן, אך נעשה נועז יותר במידה ועולה הסיכוי שהוא יתעשר או יהפוך ומפורסם.

בגרסה העברית של סדרת האנימציה "המומינים", אשר זכתה לפופולריות רבה בישראל, אסף כחולי דיבב את קולו של סניף.

סניף צעיר משאר הדמויות המרכזיות בסדרה, והדבר בולט במיוחד בספרים המוקדמים בסדרה. רבים מן המאפיינים השליליים שלו דומים לאלה של ילד חסר התחשבות - הוא אנוכי, קמצן ובקלות יתרה תולה את האשם באחרים, אך איננו מרושע. כמו כן, סניף נוטה לפחד ביתר קלות ולעיתים רחוקות נוהג לקחת סיכונים. סניף אוהב לחקור דברים חדשים, אך מתעייף במהרה והוא תמיד הראשון בקבוצה לעזוב. הוא אגואיסט, עצלן, משתעמם בקלות ולא טורח להתמיד בדברים לאורך זמן.

סניף הוא אחת הדמויות היחידות בספרי המומינים שמתעניינות בכסף. הוא אוהב דברים יקרי ערך, ומתלהב כאשר נתקל בכאלה. חפצים נוצצים ומבריקים מלהיבים אותו במיוחד. סניף עסוק לעיתים קרובות בתכנון דרכים להתעשרות מהירה, אך בדרך כלל לא מצליח. מאוד חשובה לו בעלות על דברים – בניגוד גמור לסנופקין. הוא מאוד אנין טעם ואוהב לאכול.

אף על פי שהוא נלהב להצטרף לכל דבר שהמומינים עושים, חששו התמידי מונע ממנו לעשות כל דבר מסוכן. הוא בעל אופי נוח ולעיתים קצת פחדן.

בניגוד לרוב התושבים של עמק המומינים, סניף אינו יודע לשחות ומבועת רק מהמחשבה על מים. בשל כך נוהג להתנגד לעלות על סירתם של המומינים.

ניתן לזהות את סניף על פי אוזניו הגדולות והמחודדות, חוטמו המוארך וזנבו הארוך. הוא מזכיר עכברוש חום, קנגורו קטן או אופוסום.

משפחת מוצא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סניף הוא יצור קטן מגזע לא ידוע. לפני שסניף אומץ על ידי משפחת מומין הוא חי במערה. בספר "ספר הזכרונות של מומינאבא" (1950) מסופר בהרחבה על עברו ועל הוריו של סניף - הוריו, פאדלר ופאזי, איבדו אותו בילדותו. בספר הראשון בסדרת המומינים, "משפחת המומינים והשיטפון הגדול" (1945), מסופר כיצד המומינים מצאו את סניף תוך כדי חיפושים אחר מומינאבא שנעלם באותה עת. לאחר המפגש עם סניף המומינים אימצו את סניף.