ספרייה לאומית

ספרייה לאומית היא ספרייה המיועדת וממומנת על ידי הממשלה כדי לשרת את העם. מטרת הספרייה הלאומית היא שימור אוסף מקיף של התוצרים הספרותיים של האומה כולה, כולל פרסומים של הממשלה עצמה. מרבית הספריות הלאומיות אחראיות גם על בנייתה של ביבליוגרפיה לאומית וחלקן משמשות כמאגרים חוקיים של עבודות המוגנות בזכויות יוצרים, שנוצרו באותה מדינה^[1].

מטרות ספרייה לאומית

התפקידים והיעדים המדויקים של הספרייה הלאומית אינם אחידים ומשתנים ממדינה למדינה. בדרך כלל מופקדות ספריות אלו גם על יצירת ביבליוגרפיה לאומית, איסוף חומר שנוצר מחוץ למדינה ונוגע אליה, תיעוד ושימור אוצרות תרבות חשובים וכו'. מרבית הספריות הלאומיות אינן מאפשרות גישה לאוספים לציבור הרחב אלא רק לחוקרים מוכרים. במספר מדינות (כמו ניו זילנד וישראל) זכאי כל אדם לגישה לאוספים (למעט פריטים נדירים).

גופים משולבים

בחלק מהמדינות הספרייה הלאומית היא גוף עצמאי, אך במדינות שונות משולבת פעילותה כספרייה לאומית עם מטרות נוספות. לעיתים משולבת עם הספרייה הלאומית פעילות הארכיון הלאומי (כגון במצרים וקנדה), ספריית הפרלמנט (כגון ספריית הקונגרס בארצות הברית^[2] וספריית הדיאט הלאומית ביפן) או זו של אוניברסיטה (כמו בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בישראל). לעיתים נוצרת הפרדה בין גופים אלו לאחר זמן (לדוגמה, הספרייה הבריטית נפרדה מהמוזיאון הבריטי ב-1973).

חובת הפקדה

ערך מורחב – חובת הפקדה

על מנת לאפשר שימור ואיסוף כל המידע המפורסם במדינה, קיימת במדינות רבות "חובת הפקדה חוקית". במדינות רבות חייבות מכוח החוק כל הוצאות הספרים להפקיד עותק אחד מכל ספר שמפורסם בספרייה הלאומית. במדינות שונות, כדוגמת ארצות הברית, אין חובת הפקדה, אך ההפקדה מהווה תנאי לקבלת הגנה על זכויות יוצרים, כך שלמעשה גם במדינות אלו מרבית הספרים המודפסים מגיעים לספרייה הלאומית.

שיתוף פעולה בינלאומי

במסגרת מטרתן של הספריות הלאומיות לשמר את הידע והתרבות של אותה מדינה, פועלות הספריות הלאומיות ל"יצוא" אותו ידע למדינות אחרות באמצעות החלפה ומשלוח של ספרים בין ספריות.