עובד (דמות מקראית)

עוֹבֵד הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, הנזכרת במגילת רות כבנם של רות ובועז, אביו של ישי וסבו של דוד המלך.

רות ובועז ילדו את עובד, כאמור בסופה של מגילת רות: ”וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד”^[1].

עובד, הוא צאצא של שני מעשי גנבת זרע וגילוי עריות: האחד, המתייחס אל פרץ (מצד אביו) שנולד כתוצאה ממעשה יהודה ותמר, והשני, המתייחס אל מואב (מצד אמו), כתוצאה ממעשה לוט ובנותיו.

עובד במדרש

רבים מפרשים את השם עובד במובן של: עובד את האלוהים^[2]. ויש אומרים כי זהו שם לבן זקונים, הנשאר לטפל בהורה המזדקן^[3], וזאת בהסתמך על הפסוק במלאכי: ”כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ”^[4], וכן על מונחים מקבילים בשפות אחרות מהמזרח הקדום. זו הסיבה שבגללה אומרות השכנות לנעמי על עובד ”וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ”^[5].

בעז היה בן 80 כשנשא לאישה את רות. הפרש הגילאים ביניהם – ארבעים שנה – מנע ממנו להציע את עצמו לרות מלכתחילה. במדרש נאמר כי ביום בו הגיעה רות לבית לחם, מתה אשתו של בועז.

רש"י פתר את הסתירה המתוארת בפרק ד' במגילה:

וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ, כִּי כַלָּתֵךְ אֲ‍שֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים". וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי", וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד.

— מגילת רות, פרק ד', פסוקים י"ג–י"ז

השכנות אומרות כי "יולד בן לנעמי", אף על פי שרות היא שילדה אותו, זאת מאחר שנעמי, חמותהּ של רות, גידלה למעשה את עובד ושימשה לו כאומנת (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד ב'). הסנהדרין הסיקה מכך כי "כל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד א') ולצורך כך מפרש רש"י כי עובד היה יתום, מאחר שבועז נפטר בלילה שבו נשא לאישה את רות.