עיונים שלא בעיתם

עיונים שלא בעיתם
Unzeitgemässe Betrachtungen

מידע כללי
מאת	פרידריך ניטשה
שפת המקור	גרמנית
סוגה	אוסופת מאמרים
הוצאה
תאריך הוצאה	1873–1876
סדרה
ספר קודם	הולדת הטרגדיה
הספר הבא	אנושי, אנושי מדי

עיונים שלא בעיתם או עיונים שלא בזמנם (במקור בגרמנית: Unzeitgemässe Betrachtungen; מתורגם לאנגלית: Untimely Meditations או Unfashionable Observations או Thoughts Out of Season) הוא חיבור פילוסופי המורכב מארבעה מאמרים של הפילוסוף פרידריך ניטשה, שנכתבו בין השנים 1873–1876. ארבעת המאמרים נוגעים למצבה המודרני של התרבות המערבית, ובייחוד לתרבות הגרמנית. מאמר חמישי, שפורסם לאחר מותו, זכה לכותרת "אנו הפילולוגים" (Wir Philologen). במאמרים המופיעים בקובץ ניטשה החל לדון במגבלות הידע האנושי, ומשלב את תובנתיו המוקדמות שעלו בספרו הראשון הולדת הטרגדיה עם סגנונו הפולמוסי הבוגר יותר.

תולדות הפרסום

במחברותיו של ניטשה נמצאות תוכניות רבות ושונות לסדרת המאמרים, רובן מציגות בסך הכל שלוש עשרה מאמרים. הכותרות והנושאים משתנים עם כל ערך, ופרויקט אמור היה להימשך כשש שנים (חיבור אחד בכל חצי שנה). מתווה שכתב בסתיו 1873 כלל את הנושאים הבאים:

1. הפיליסטר התרבותי
2. היסטוריה
3. הפילוסוף
4. המלומד
5. אמנות
6. הסקולאר
7. דת
8. אומת מלחמת המדינה
9. העיתונות
10. מדעי הטבע
11. חברה עממית
12. מסחר
13. שפה

ניטשה נטש את הפרויקט לאחר שסיים ארבעה מאמרים בלבד, ונראה כי הוא מאבד עניין לאחר פרסום השלישי.

המאמרים

דוד שטראוס: המתוודה והסופר

דוד שטראוס

"דוד שטראוס: המתוודה והסופר" (David Strauss: der Bekenner und der Schriftsteller) משנת 1873 מבקר בחריפות את ספרו האחרון של התאולוג וההגליאן השמאלי, דוד שטראוס, שפורסם בשנת 1872 "האמונה הישנה והחדשה: וידוי" (Der alte und der neue Glaube: Ein Bekenntniss). ניטשה רואה בחיבור דוגמה למחשבה הגרמנית האופיינית לתקופתו. הוא מצייר את "האמונה החדשה" שמציג שטראוס - מנגנון אוניברסלי שנקבע מדעית המבוסס על התקדמות ההיסטוריה - כקריאה וולגרית של ההיסטוריה בשירות תרבות מנוונת (דקדנסית). הפולמוס של ניטשה מופנה כנגד מה שנראה עבורו כמקרה מיצג של פליסטיניזם ושל פסודו-תרבות.

כיצד מועילה ומזיקה ההסיטוריה לחיים

ערך מורחב – כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים

טיוטת הפרק הראשון למאמר

"כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים" (Vom Nutzen und Nachteil der Historie für das Leben) משנת 1874 מציע חלופה להשקפה הרווחת של צבירת הידע ההיסטורי כמטרה כשלעצמה. ניטשה מציע דרך חלופית לקריאת ההיסטוריה, כזו שבה החיים הופכים למוקד העיניים, וגורס כי גישה זו עשויה לשפר את "בריאותה" של החברה. החיבור גם תוקף את המימרות הבסיסיות של ההומניזם הקלאסי. במאמר זה ניטשה תוקף הן את ההיסטוריציזם של האדם (הרעיון שהאדם נוצר באמצעות ההיסטוריה) והן את הרעיון שאפשר לקבל מושג אובייקטיבי של האדם, שכן היבט מרכזי של האדם שוכן בסובייקטיביות שלו.

בפתח־הדבר של המסה ניטשה מתייחס לכותרת "עיונים שלא בעיתם" ולמטרת החיבור הנוכחי:

גם עיון זה הוא בגדר שלא־בעיתו, כי משהו, שזמננו בצד מתגאה בו, אני מנסה הפעם לראותו כהיזק, כמומו וליקויו של הזמן, כי אני אף סבור שכולנו חולים בקדחת היסטורית מאַכלת, ולפחות חובה עלינו להכיר בכך שזו מחלה בנו. [...] ואם כידוע לכל, כל גידול־יתר של מידה־טובה – והחוש ההיסטורי של זמננו נראה לי כהיפרטרופיה כזאת – עלול ליהפך לו, לכל עם, לרועץ לא פחות מאשר גידול־יתר של מום: אנא, יניחו לי הפעם בעשייתי זו. ולמען הצדקתי, אין לעבור בשתיקה גם על כך, שהניסיונות ההם, שעוררו בי את ההרגשות המענות האלו, ברובם לא נטלתי אותם אלא מתוך עצמי, ואם מבחוץ, הרי רק לשם השוואה, ואם כבן תקופתנו זו הגעתי לנסיונות שהם במידה רבה כל כך "שלא־בעיתם", הרי זה בעטייה של העובדה שאני חניכם של עידנים עתיקם יותר ובראש וראשונה של העידן היווני. אולם את זאת לכל הפחות רשאי אני לומר בזכותי ולו רק מצד מלאכתי, כבלשן קלאסי: כי לא אדע ידוֹע מה טעם בכלל יהא כיום הזה לכל בלשנות קלאסית אם לא שתפעל בו שלא בעיתה, משמע נגד העת שלנו, ומתוך כך על העת שלנו, וכמקווה, לטובת עת שתבוא.

המקור בגרמנית

Unzeitgemäß ist auch diese Betrachtung, weil ich etwas, worauf die Zeit mit Recht stolz ist, ihre historische Bildung, hier einmal als Schaden, Gebreste und Mangel der Zeit zu verstehen versuche, weil ich sogar glaube, daß wir alle an einem verzehrenden historischen Fieber leiden und mindestens erkennen sollten, daß wir daran leiden. Wenn aber Goethe mit gutem Rechte gesagt hat, daß wir mit unseren Tugenden zugleich auch unsere Fehler anbauen, und wenn, wie jedermann weiß, eine hypertrophische Tugend – wie sie mir der historische Sinn unserer Zeit zu sein scheint – so gut zum Verderben eines Volkes werden kann wie ein hypertrophisches Laster: so mag man mich nur einmal gewähren lassen. Auch soll zu meiner Entlastung nicht verschwiegen werden, daß ich die Erfahrungen, die mir jene quälenden Empfindungen erregten, meistens aus mir selbst und nur zur Vergleichung aus anderen entnommen habe, und daß ich nur, sofern ich Zögling älterer Zeiten, zumal der griechischen bin, über mich als ein Kind dieser jetzigen Zeit zu so unzeitgemäßen Erfahrungen komme. So viel muß ich mir aber selbst von Berufs wegen als klassischer Philologe zugestehen dürfen: denn ich wüßte nicht, was die klassische Philologie in unserer Zeit für einen Sinn hätte, wenn nicht den, in ihr unzeitgemäß – das heißt gegen die Zeit und dadurch auf die Zeit und hoffentlich zugunsten einer kommenden Zeit – zu wirken.

— כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים, עמ' 14–15 (מגרמנית: ישראל אלדד)

שופנהאואר כמחנך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שופנהאואר מאת וילהלם בוש

"שופנהאואר כמחנך" (Schopenhauer als Erzieher) משנת 1874, מתאר כיצד הגאונות הפילוסופית של שופנהאואר עשויה להביא לתחייה של התרבות הגרמנית.^{[דרוש מקור]} ניטשה מקדיש תשומת לב מיוחדת לאינדיבידואליזם, ליושר ולעמידה האיתנה של שופנהאואר, כמו גם לעליזותו, למרות הפסימיות של שופנהאואר (ראו: מחלוקת הפסימיזם).

הפילוסוף ולטר קאופמן, חוקרו ומתרגמו של ניטשה לאנגלית, טען כי "שופנהאואר כמחנך" מכיל את תמצית הפילוסופיה הניטשאנית המוקדמת.

ריכרד וגנר בביירוית

ה"פסטשפילהאוס"

"ריכרד וגנר בביירוית" (Richard Wagner in Bayreuth) משנת 1876, חוקר את המוזיקה, הדרמה והאישיות של ריכרד וגנר באופן פחות מחמיא מבעבר. הטיוטה המקורית הייתה למעשה ביקורתית יותר מהגרסה הסופית. הרקע לחיבור הוא כישלון תוכניותיו של וגנר לקיים את פסטיבל ביירוית ב-1874, והגרסה הראשונה של החיבור דנה בנסיבות האפשריות לכישלון. ניטשה שקל לא לפרסם אותו בגלל עמדותיו המשתנות כלפי וגנר ואמנותו. הוא שוכנע לשרטט מחדש את המאמר על ידי חברו, הנלהב וגנריאן פיטר גאסט, שעזר לו להכין גרסה פחות שנויה במחלוקת.

כתיבתו הפולמוסית כנגד וגנר התבטאה בהמשך בחיבורו אנושי, אנושי מדי, פרשת וגנר ו-ניטשה נגד וגנר.

לקריאות נוספות

תרגומים לעברית

• כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים, ירושלים ות"א: הוצאת שוקן, מגרמנית ישראל אלדד, 1968.
• "שופנהאואר כמחנך", בתוך: מסות על חינוך לתרבות, ירושלים: הוצאת מאגנס, מגרמנית יעקב גולומב, 1988.

תרגומים לאנגלית

• Friedrich Nietzsche, tr. Richard T. Grey, Unfashionable Observations, Stanford, 1995 מסת"ב 0-8047-3403-8
• Friedrich Nietzsche, tr. Anthony M. Ludovici, Thoughts Out Of Season, Edinburgh: The Edinburgh Press, 1909

ספרות משנית

• ג'ורג'ו אגמבן, "בן הזמן", תרגום מאיטלקית: מאיה קציר, מפתח, 2010

• Barbara Neymeyr: Kommentar zu Nietzsches Unzeitgemässen Betrachtungen. I. David Strauss der Bekenner und der Schriftsteller. II. Vom Nutzen und Nachtheil der Historie für das Leben (= Historischer und kritischer Kommentar zu Friedrich Nietzsches Werken. Bd. 1/2). De Gruyter, Berlin/Boston 2020, ISBN 978-3-11-028682-3
• Schaberg, William H. (1995). The Nietzsche Canon: A Publication History and Bibliography. Chicago: University of Chicago Press. p. 281. ISBN 0-226-73575-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עיונים שלא בעיתם בוויקישיתוף

• הטקסט המקורי (בגרמנית)