קברי צדיקים ביהדות

קבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה, זיהוי מהמאה ה-13

קבר רבי יהושע דסכנין ואשתו בסכנין, זיהוי מהמאה ה-13/ה-14

ביהדות, קברי צדיקים הם אתרי קבורה, או אתרים המזוהים כמקומות קבורה, של דמויות מופת יהודיות, בעיקר רבנים וצדיקים. סביב קברים אלו מתקיימת עלייה לרגל, הילולה ובקשת משאלות שונות, כגון זיווג ופרנסה. מאמינים סבורים כי זכות הצדיק מסייעת לתפילתם להתקבל ברחמים אצל האל.

רקע היסטורי

הילולה בקבר שמעון הצדיק בירושלים, 1927

קבר רבי עקיבא בבית מעון שבטבריה עילית, זיהוי מהמאה ה-12

עלייה לקברי צדיקים מוזכרת כבר בתלמוד הבבלי, שם מסופר שבעת שליחותם של שנים עשר המרגלים, הלך כלב בן יפונה לחברון כדי לבקר בקברי האבות במערת המכפלה ולהתפלל שם. על אף שהתורה מייחסת טומאה למת, השתמר פולחן קברי הצדיקים לאורך הדורות. פרקטיקה פולחנית זו רווחה בקרב העם הפשוט, ועדויות על קיומו של פולחן זה קיימות החל מתקופת התלמוד, כגון קברה של רחל, או קברו של אבא בר אייבו, שהיו נוטלים ממנו עפר לריפוי קדחת, ועד ימינו. ביטויים ברורים ורבים לכך בספרות הרבנית ניתן לראות החל במאה ה-11.

בתקופת הגלות, קברי הקדושים הידועים בארץ ישראל היו קברי האבות במערת המכפלה, קבר רחל, קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, קבר רבי מאיר בעל הנס, ועוד. ספר "חיי הנביאים" שבספרים החיצוניים מספר על קבריהם של יותר מעשרים נביאים. תיאורי הקברים השונים והאגדות שנרקמו סביבם, מהווים ענף עיקרי של ספרות הנוסעים, ואף בספרי תעמולה של שד"רים שונים. בגולה היו מאות קברי קדושים - במזרח אירופה ובמרכזה, בצפון אפריקה, בהודו, בבוכרה ועוד.

קברי הקדושים נחלקים לשניים:

• קברי דמויות מקראיות, בהם ניתן למנות, למשל, את קברי מרדכי היהודי ואסתר המלכה באיראן, קברי יחזקאל הנביא ועזרא הסופר בעיראק וקבר ירמיהו הנביא במצרים. היו דמויות שלהן נמצאו קברים בכמה מקומות שונים, כגון קברי איוב, שנמצאו בקושטא, בסוריה, בעיראק ובבוכרה.
• קברי צדיקים מקומיים שנפטרו מתקופת המשנה והתלמוד ועד לימינו. בין קברי הצדיקים המפורסמים היו קבר המשורר רבי שלום שבזי, שנקבר בתעיז, תימן, קבר רבי עמרם בן דיוואן, שנולד בירושלים ונקבר במרוקו לאחר שנפטר שם, קבר רבי יעקב אבוחצירא, יליד מרוקו שנקבר במצרים וקבר רבי נחמן מברסלב באומן.

התפשטותה של הקבלה, והחסידות לאחריה, תרמה רבות לפולחן קברי הצדיקים, והתחברו תפילות ו"ייחודים" רבים המותאמים לאמירה על כל קבר וקבר. האר"י זיהה מקומות רבים בגליל כקברי צדיקים, בעיקר של תנאים ואמוראים, אך גם של דמויות מקראיות. רבים מזיהוייו היו בעקבות המסורת העממית, אך אישורו גרם להעצמתה של זו. רשימה של כל זיהויו הוספה על ידי רבי שמואל ויטאל, בנו של רבי חיים ויטאל, ל"ספר הגלגולים".

רבי עובדיה מברטנורא סיפר על קבר שמואל הנביא:

אמנם לא ראיתי ולא שמעתי שנעשה אות או מופת במקום ההוא שיהיה בו שינוי מנהגו של עולם לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר או בנדבה שהתנדבו במקום ההוא או בתפילה שהתפללו שם נענו וכל אלה דברים שאין להם הכרע.

לקברי צדיקים נהגו לעלות ביום פטירת הצדיק או בל"ג בעומר, שהפך ליום הילולה כללי. כמו כן, עלייה לקברי צדיקים התקיימה לרגל בקשה מיוחדת, כגון בריאות, פרנסה ונדירת נדר, ורווחה בעיקר בעתות משבר ומצוקה, למשל בעת עצירת גשמים או מגפות. בקברי הצדיקים עצמם נהגו להתפלל תוך השתטחות על הקבר, הדלקת נרות לעילוי נשמה, טבילה במים הנמצאים בסמיכות לקבר, הנחת אבנים, תליית בדים על אילנות הנטועים ליד ציון הקבר וכתיבת פתקים ותחיבתם בין אבני הקבר.

בצפת של המאה ה-16, שהתפתח בה מרכז חשוב של מקובלים, התפתח רבות גם פולחן קברי הצדיקים. המקובלים ייחסו לקברים כוחות נסתרים וחשיבות רבה בפתרון סודות הקבלה, והייתה חשיבות קבלית מיוחדת לקברי הצדיקים הידועים רק למתי מעט. מועדי ביקור מרכזיים היו בערב ראש חודש ובחמישה עשר בחודש. לעומת זאת בראשי חודשים עצמם, בימים טובים ובשבתות, לא עלו לקברי צדיקים, כיוון שהאמינו שבמועדים הללו נשמות הצדיקים עולות למעלה.

אוהל על קבר צדיק

פעמים רבות מוקם מעל קבר צדיק אוהל, שהוא מעין מאוזוליאום, המשמש לציון חשיבות האישיות הקבורה במקום. לעיתים נבנה אוהל אחד עבור נפטרים אחדים. השימוש הרגיל במושג הוא עבור קברי אדמו"רים, אם כי המסורת של בניית מבנים על קברי צדיקים מצויה הרבה שנים קודם לתנועת החסידות, כמו בקבר רחל או במערת המכפלה.

עצים קדושים סמוך לקבר

סמוך לקברים רבים ישנם עצים בני מאות שנים. העצים הללו הם בדרך כלל עצי אלה, אלון, חרוב וזית, אך גם ישנם עצי שקד, שיזף, רימון, תות, הדס ותמר. לעצים אלו ייחסו חשיבות אך ורק עקב סמיכותם לקבר של הצדיק והם מתוארים רבות בספרות של עולי רגלים יהודים ומוסלמים מימי הביניים והעת החדשה. היה אסור להשתמש בעצים אלו ואף יש סיפורי מופת שמי שהשתמש בהם ניזוק. חשיבות העצים הייתה גם בקרב המוסלמים.

פולחן קברים יחידני

קיימות גם תופעות של אדם העולה לקבר של קרוב משפחה (אב וכדומה) כדי להתקשר דרכו כלפי מעלה^{[דרוש מקור]} ולקבל עצה והדרכה. דוגמה מובהקת לכך היא האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון, שהיה נוהג באורח קבע לעלות לקברו של חמיו, הרב יוסף יצחק שניאורסון, שבו ראה אב רוחני. מכתבים רבים של האדמו"ר כתשובה לבקשות עזרה כללו את המשפט "אזכיר על הציון"; כלומר, ציונו של חמיו.

התאולוגיה של העלייה לקבר הצדיק

קברי שמעיה ואבטליון בגוש חלב, זיהוי מהמאה ה-13

מערת הקבר המיוחסת לרבי יהודה בן בבא, בין אושא לשפרעם, זיהוי מהמאה ה-17

עם השנים הוצעו כמה הסברים תאולוגיים לפולחן קברי הצדיקים. הפילוסוף בן המאה ה-15, רבי יוסף אלבו, הסביר את פולחן קברי הצדיקים בכך שעצמות הצדיק שימשו כמשכן לרוח האלוהים בחיי הצדיק, ולכן גם לאחר מותו עצמותיו של הצדיק קרובות יותר לאלוהים. רבי יצחק אברבנאל הציע הסבר נוסף - בבוא המתפלל אל קבר הצדיק הוא מראה שהוא חשוב לפני האל כמת.

בספר הזוהר וכן במדרש נאמר על הצדיקים שאין הם מטמאים במותם (בניגוד לעמדת התלמוד), ומייחס חשיבות רבה לעלייה לקבר הצדיק. על פי הזוהר, העולה לקבר מתקשר עם נשמת הצדיק, וכך מתעלה. גם במדרש מובאת אמירה מעין זו, אך בעלי התוספות דוחים אותה מהלכה. רוב הפוסקים לא קיבלו דין זה להלכה, ואף היה מי שכתב ש"תלמיד טועה" כתב את הנאמר בזוהר.^{[דרוש מקור]} עם זאת, נשאר מקור זה כאסמכתא רוחנית לגדולתו של הצדיק גם במותו.

גם יום מותו של צדיק, שבמסורת התלמודית מהווה יום אבל, קיבל על פי הזוהר משמעות הפוכה, כאשר שם מדובר על יום מיתתו של רבי שמעון בן יוחאי כיום שמחה גדולה ("הילולא"), על כך שהתעלה סוף-סוף מהחיים הגשמיים לחיים רוחניים בגן עדן. בעקבות זאת התפתח הרעיון שגם יום השנה של רבי שמעון בן יוחאי הוא יום שמחה, ומכאן התגלגל רעיון זה ליום מותם של כלל הצדיקים. הרב אברהם קוסמן סבור שרעיון זה נוצר עקב טעות העתקה: רבי חיים ויטאל כתב על ל"ג בעומר שהוא "יום שמחת רשב"י" (כאשר ייתכן שהכוונה היא ליום שבו "נסמך רשב"י" או שמחה מסיבה אחרת). עקב קיצור המעתיקים ל"יום שמ'", פוענח בטעות הקיצור ל"יום שמת רשב"י". כך או כך, המנהג לשמוח ביום השנה לפטירת צדיק הפך לנפוץ ביותר (על אף שגם לו התנגדו בתוקף פוסקים רבים), ואומץ על ידי החסידות וזרמים קבליים אחרים; כאשר חלק חשוב מהמנהג באותו יום הוא העלייה לקבר.

ההתנגדות לעלייה לקברי צדיקים

אנשי הלכה רבים, ואנשי דת רציונליסטים לאורך ההיסטוריה, הביעו התנגדות למוסד זה של עלייה לקברם של צדיקים. היו שחששו מגלישה לעבודה זרה או דרישה אל המתים, על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה, והיו אף שהצביעו על תופעות כאלה שהתרחשו בפועל. היו שראו בכך חלק מאמונות מאגיות אחרות, שהתורה באופן כללי שוללת לדעתם. אחרים הצביעו על כך שעל פי ההלכה קברים, גם של צדיקים, מטמאים, וראו בכך ביטוי רעיוני לכך שיש להתרחק מן המתים.

וכך כתוב בתלמוד הירושלמי במסכת שקלים: ”רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם.” ועל פי זה פסק הרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה: ”ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זיכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות.” אף על פי כן, גם מקבר הרמב"ם עצמו לא נפקדו העולים לרגל.

אמנם, היו שהבינו את "ביקור הקברות" האסור באופן שונה לגמרי, של בדיקה האם הנקבר אינו חי עדיין וכדומה. יצוין כי הרמב"ם מספר, באיגרת שכתב לאחר ביקורו בארץ ישראל, שביקר גם במערת המכפלה והתפלל שם.

סיוע מכיוון בלתי-צפוי למתנגדים לעלייה לקברים הגיע מר' יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, שהיה מתנגד חריף לציונות. בספר "על הגאולה ועל התמורה" שפרסם לאחר מלחמת ששת הימים, ניסה להיאבק בהתלהבות הדתית שנלוותה לניצחון הישראלי הסוחף, והתייחס גם לעלייה לקברי צדיקים באתרים שנכבשו באותה מלחמה. לדבריו, אין לעלות לקבר צדיק דווקא משום שספר הזוהר מייחס לפרקטיקה הזו משמעות כה גדולה. רק אדם צדיק וקדוש, אמר האדמו"ר, ראוי לכך.

באופן דומה אך מהכיוון ההפוך, רבים בציבור הדתי לאומי מביעים התנגדות לנסיעה לקברי צדיקים מחוץ לישראל (כגון קבר רבי נחמן מברסלב), וכורכים את הבעיה ההלכתית של יציאה מארץ ישראל.

ביקורת מאוחרת יותר וקיצונית יחסית, מעלה הרב יובל שרלו, שכתב אודות נסיעה של אנשי עסקים שאינם שומרי תורה ומצוות לביקור בקברי צדיקים מחוץ לישראל:

”...נסיעה זו אינה מחייבת אותם דבר - לא בשינוי נאמנותם להלכה האישית ולא בניהול עסקיהם על יסודות הצדקה והמשפט; הם תורמים לחצרו של רב צדיק סכום מסוים של כסף; הם נאלצים לסבול טיסה לכמה שעות ולומר כמה דברי תפילה. זה הכל.
וראו מה הם מקבלים בתמורה: הם מקבלים ייעוץ א-לוהי והכרעה בענייני עסקיהם; הם מקבלים תחושה עמוקה של התקשרות לאמונה, שהלוא הם אמרו דברי תפילה על קברי צדיקים... הם מצליחים לגרום לכך שהא-לוהים עובד כביכול אצלם, ומעתה והלאה דרכם העסקית סלולה לפניהם. לא כדאי?... האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?”

בהקשר זה, ידועה אמרתו של הרב שלמה זלמן אוירבך אשר השיב, לבחור בישיבה שביקש רשות לנסוע בתקופת הלימודים לקברי צדיקים בצפון, במילים אלו:

”בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם”.

ביקור קברי צדיקים בימינו

מתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון בל"ג בעומר, זיהוי מהמאה ה-12

קבר רבי מאיר בעל הנס על רקע טבריה והכנרת, זיהוי מהמאה ה-12

מתחם קברו של רבי אבדימי דמן חיפה בחיפה, זיהוי מהמאה ה-17

נשים עולות לקבר הבאבא סאלי בנתיבות

החל בשנות ה-70 ישנה עלייה מתמדת בהשתתפות בפולחן קברי הצדיקים. ההילולות הגדולות נערכות בקבר הרשב"י בהר מירון, בקבר הבאבא סאלי בנתיבות ובקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה. לאורך השנים, האחראי על קברי הצדיקים היה משרד הדתות. בשנת 1950 נוסדה "האגודה למען המקומות הקדושים בארץ ישראל", ומטרתה הייתה לזהות ולשפץ קברי צדיקים. שרי הדתות בשנות ה-90 עשו רבות למען הגדלת מספר קברי הצדיקים המוכרים, וראו בהם יעד מסחרי-תיירותי חשוב. קברי צדיקים אחדים הוכרזו כמקומות קדושים בהתאם לחוק השמירה על המקומות הקדושים: קבר עובדיה מברטנורא, קבר זכריה, קבר הרמב"ם, קבר רבי שמעון בר יוחאי וקברי רבי יוסי ורבי יהושע בן חנניה. בשנים האחרונות משרד התיירות מהווה גם הוא גורם פעיל בפעילות סביב קברי צדיקים, לאחר שקברניטי המשרד זיהו את הפוטנציאל המסחרי-תיירותי הגלום בו. בדור האחרון הוקמו עמותות רבות המטפלות בקברי צדיקים, ובהן "העמותה לפיתוח מקומות קדושים", ההקדש הספרדי, וה"עמותה להנצחת הרב חיים חורי". כן עוסקות בכך רשויות מקומיות דוגמת המועצה האזורית מרום הגליל. גם קברם של אשר ונפתלי בתל קדש נפתלי, ליד כביש 899, זוכה לעדנה, ומדי שנה בכ' שבט חוגגים בו הילולה, המוני מאמינים מרחבי הארץ.

התמיכה הממסדית נובעת גם מרצונם של המוני מאמינים מסורתיים ודתיים, ברובם מזרחים ^{[דרוש מקור]} (במיוחד מקרב יהדות צפון אפריקה), בהסדרתו ובשימורו של פולחן קברי הצדיקים. התסיסה של פרקטיקה זו של הדת העממית באה לאחר שני עשורים (שנות ה-50 וה-60), שבהם הייתה מגמה של ביזור וירידה בפולחני הקדושים של יהודי צפון אפריקה. פולחן יום השנה למותם של הצדיקים לא נעלם באותן שנים אלא התקיים בהילולות צנועות בבתי הכנסת השכונתיים או בסעודות משפחתיות.

הפריחה של פולחן קברי הצדיקים בישראל באה לידי ביטוי בכמה אופנים:

• השתלבות של יהודי צפון אפריקה בהילולות ארצישראליות מסורתיות - ההילולה על קבר רשב"י במירון והילולת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. ההילולה במירון הפכה עם השנים להילולה הגדולה ביותר בישראל ואחת הגדולות בעולם, עם השתתפות של מאות אלפי חוגגים.
• קהילה מקומית ה"מגלה" את הצדיק הפטרון שלה. יש בכך חזרה לדפוס הקלאסי של פולחן קברי הצדיקים. דוגמאות לכך הן הילולת חוני המעגל ביום העצמאות על הקבר בחצור הגלילית; הילולת רבן גמליאל ביבנה, המתקיימת בי"ח בסיוון. תאריך זה הוא יום פטירתו של רבי ישראל אבו חצירא, הקבור באלג'יריה, ומי שחידש את ההילולה היה יושב ראש המועצה המקומית של יבנה, שהיה חתנו של אותו צדיק; קברה של רחל, אשת רבי עקיבא, המזוהה בטבריה, ועוד.
• צמיחת מסורות חדשות סביב צדיקים שנפטרו בזמננו, ובראשם הבבא סאלי, שנפטר ב-1984. במתחם קברו מתקיימת מדי שנה ההילולה השנייה בגודלה בישראל, וכן הרב חיים חורי, "הצדיק של באר שבע"; הרב משה פינטו הקבור באשדוד; סביב קברם של אדמו"רים דוגמת קברו של הרבי מבעלז, בחלקת האדמו"רים בהר המנוחות, ועוד.
• חלומות על אודות צדיקים שחיו בצפון אפריקה, והעברה סמלית שלהם לארץ ישראל. מדובר ב"אמרגני קדושים" אשר לאחר סדרה של חלומות על אודות צדיק מסוים ש"ננטש" בגולה, החלו לייסד פולחני צדיקים. המקרה המפורסם ביותר הוא של "בית רבי דוד ומשה" בצפת. צדיקים נוספים הם רבי אברהם אאוריוור (מואלין דד) בבית שאן, רבי מכלוף בין יוסף אבו חצירא בקריית גת, רבי דויד בן ברוך באור עקיבא, ועוד.
• אתרים קדושים הקשורים למסורות עממיות, שהתגלו בשנים אלו. המפורסם מבין אתרים אלו נקרא "פתחו של גן עדן", בבית שאן, והפטרון של מקום זה הוא אליהו הנביא. מקומות נוספים הם ביתו של רבי שמעון בר יוחאי בירוחם, וקברו של ישעיהו הנביא בנחל דישון.
• שרידי צדיקים שהועברו לקבורה מחודשת בישראל, בעיקר מצפון אפריקה. המקרים המפורסמים ביותר הם של ארבעת צדיקי משפחת פינטו, שנקברו בקריית מלאכי. הדבר נעשה ביוזמתו של הרב חיים פינטו, רבה של קריית מלאכי באותה עת. פולחן הולך וגדל נעשה גם סביב קבר הצדיק משטפנשט הקבור בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.
• אתרים המתמחים בבעיות ספציפיות: למשל, קבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה, שאליו מגיעים לשם בקשה לזיווג ופריון; קבר הרמב"ם, לשם בקשה לרפואה, ועוד.
• גילויים של קברי צדיקים, שאף על פי שיש לגביהם מסורות אסלאמיות מוצקות ביותר, בדורות האחרונים מתקשרת לגביהם מסורת יהודית. למשל, קברים של בני יעקב: קבר לוי (נבי תארי, ליד כפר סירקין), קבר גד (נבי גנדה, ברחובות), קבר ראובן (נבי רובין, בחולות פלמחים) ועוד. הזיהוי של קברי אבות האומה הוא זיהוי פונטי בעיקרו, על אף שלעיתים מקום הקבר רחוק ממקום הפעילות המתואר על פי המסורת. תהליך גילוי הקברים מתבצע כך: ראשית ישנן עדויות היסטוריות בודדות ומעומעמות (וגם זה לא תמיד), ולפעמים ישנה גם "התגלות" לאנשים מסוימים בדבר הזיהוי של הקבר. התגלות זו מביאה איתה קבוצה קטנה של מתפללים, כאשר עם הזמן השמועה עוברת מפה לאוזן ומביאה איתה זרם מתפללים דק. זרם מתפללים זה מעודד גורמים פרטיים לעבודות ניקוי ואחזקה, וזה מצדו גורם לזרימה גדולה יותר של מאמינים למקום. בשלב זה מתבצעות עבודות תחזוקה גדולות יותר, הכוללות העברת צינור מים, ריהוט, חניה וכיוצא בזה, כאשר אט-אט זוכה המקום להכרה של עמותות וגורמים רשמיים.

הפופולריות הגואה של פולחן קברי הצדיקים בישראל היא חלק מהפלורליזם האתנו-תרבותי שחווה החברה הישראלית, החל בשנות ה-80.^{[דרוש מקור]} צמיחתם של קברי צדיקים רבים באזורי הפריפריה דווקא (לבבא סאלי הייתה מיועדת חלקת קבר בבית הקברות בהר הזיתים, ובכל זאת נקבר בנתיבות), מעידה על פריצת קדושה (היירופאנייה, במונחיו של מירצ'אה אליאדה) דווקא בעיירות שוליות נעדרות ייחוד. יש בכך משום חיפוש אחר הבסיס האידאולוגי של אותן עיירות, כל זאת לשם הצדקת קיומן וגיבוש זהותן היהודית.

בשנים האחרונות מתרחבת התופעה של טיולים מאורגנים לקברי צדיקים בגליל. הנסיעה מתקיימת לעיתים בלילה, כאשר במהלך הטיול מבקרים במספר קברי צדיקים, כגון קבר הרמב"ם, קבר יונתן בן עוזיאל וקבר רבי מאיר בעל הנס.

פעמים רבות נכללת עלייה לקברי צדיקים בפולין ובשאר אירופה המזרחית כחלק ממסעות של בתי ספר וקבוצות למחנות ההשמדה שם. המסע, על שני חלקיו, מהווה כך חוויה דתית בעצמה חזקה ביותר.

קברי צדיקים ביהודה ושומרון

קבר כלב בן יפונה בתמנת חרס שבשומרון

הילולה בקבר שמואל הנביא

כעשרים ושלושה קברים הנמצאים בשטחי יהודה ושומרון מיוחסים לדמויות מקראיות.

עשרה מהקברים נמצאים באזור השומרון, כשהקדום שבהם הוא קבר יוסף מתקופת האבות. רוב הקברים מתוארכים לתקופת ההתנחלות, והמאוחר ביותר הוא קבר שמואל הנביא המתוארך לתקופת השופטים. באזור לא נמצא כל קבר מתקופת בית ראשון, אף על פי שהמקום היה מיושב על ידי יהודים. אחת הסיבות לכך היא שבאותה תקופה חשובי העם נקברו בירושלים, כגון ירמיהו שבמקור היה מענתות.

באזור יהודה נמצאים 13 קברים, ורובם מתוארכים לתקופת שלפני בית המקדש הראשון. הבולטים שבהם הם מערת המכפלה וקבר רחל. הקבר היחיד מימי בית ראשון הוא קבר עמוס, שמת במאה ה-8 לפנה"ס. עד כה לא נמצאו קברים מהתקופה שלאחר ימי בית שני, אף על פי שהאזור היה מרכז העם היהודי מאז ועד סוף מרד בר כוכבא. בעקבות המרד הצטמצמה האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון, וכתוצאה מכך אבדה המסורת ולא ידוע על קברי צדיקים מתקופת התנאים, האמוראים ולאחריהם שמה.

מיקומי הקברים נלקחו בחשבון במסגרת ההסכמים שבין ישראל לרשות הפלסטינית. לדוגמה, הגבול שורטט כך שקבר רחל יישאר בשטח ישראל, ואילו בהסכם אוסלו ב' נקבע כי קבר יוסף והישיבה שבמתחמו יישארו בשליטת ישראל, למרות העברת שכם לידי הרשות. עם זאת, אף על פי שקבר אבנר בן נר מצוי בשליטה ישראלית, ניתן להיכנס אליו רק במשך עשרה ימים בשנה. רוב הקברים נמצאים בשליטה מלאה של צה"ל, המתיר ליהודים להיכנס אליהם באופן חופשי. מיעוט מהקברים מצוי בשטח הפלסטיני, ובזמן שישראלים מבקרים בהם נערך צה"ל לספק אבטחה נרחבת.

באזור פועלות מספר עמותות המעודדות עלייה לקברי הצדיקים.

קברי צדיקים מחוץ לארץ ישראל

קבר רבי נחמן מברסלב באומן, מסורת העלייה לרגל שנתקלה בקשיים לאורך כל התקופה הסובייטית, חודשה בסוף המאה ה-20

קברי צדיקים הנמצאים מחוץ לארץ ישראל, במקומות פטירתם של הצדיקים בגולה, מהווים אף הם מוקד עלייה לרגל. דוגמאות אחדות:

• ציון רבי אלימלך מליז'נסק בפולין

רבי אלימלך מליז'נסק מנהיג חסידי בדור השלישי לחסידות, מכונה גם רבם של האדמו"רים מאחר שרוב גדול של שושלות החסידים והאדמו"רים בני הדור הרביעי בחסידות יצאו מתלמידיו. כבר עם פטירתו בכ"א באדר ה'תקמ"ז, החלה נהירה מכל קצוות מזרח ומרכז אירופה להשתטח על ציונו שבליז'נסק. הדבר נבע מההבטחה שהשתמרה על פי המסורת, כי מי שיפקוד את קברו לא ייפטר מהעולם בטרם שיחזור בתשובה.

• קבר רבי נחמן מברסלב, באומן

רבי נחמן מברסלב חפץ תחילה להיקבר בארץ ישראל, אך הוא ציין לחסידיו כי מחשש שלא יעלו רבים על קברו, הוא מעדיף להיטמן באוקראינה. לפני מותו עבר רבי נחמן להתגורר בעיר אומן בהדגישו: "אומן מקום טוב להיקבר בו", הסיבה לכך נעוצה בבית העלמין הישן של העיר בו נקברו שלושים אלף קדושי אומן שנרצחו בפרעות ת"ח ות"ט. לפני פטירתו ציווה רבי נחמן את בתו ואת תלמידו רבי נתן מברסלב שיבואו על ציונו בראש השנה. הוא גם הבטיח כי מי שיבוא אל ציונו ייתן פרוטה לצדקה ויאמר את עשרת פרקי התהילים של התיקון הכללי, הוא יעשה עבורו מאמצים בעולם האמת להצילו משאול תחתית. בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה תאריכים: ראש השנה, שבת חנוכה, וחג השבועות.

• אוהל חב"ד לובביץ'

אוהל חב"ד לובביץ', מעל קבריהם של רבי יוסף יצחק שניאורסון ורבי מנחם מנדל שניאורסון

קברם של שני אדמו"רי חסידות חב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון וחתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון, נמצא באוהל שבבית העלמין מונטיפיורי, השוכן ברובע קווינס שבניו יורק. האוהל שנבנה על קברו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, היה מקום התפילה היחיד אליו נהג הרבי מנחם מנדל להגיע בכל עת מצוא. לאחר פטירתו הפך המקום למוקד עלייה לרגל במשך כל ימות השנה. במקום נבנתה גם ישיבה של חסידי חב"ד והאתר הומה אדם במשך כל שעות היממה. לשיאה מגיעה העלייה לרגל בג' בתמוז, יום השנה לפטירת הרבי מנחם מנדל שניאורסון, במהלך יום זה עוברים אלפי יהודים מכל רחבי העולם לתפילה קצרה בציון, המנותבת על ידי סדרנים המטפלים בתור הארוך המשתרך על פני קילומטרים רבים.

ראו גם

• מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל
• פולחן קברי קדושים מתקיים גם בדתות אחרות, תוך ראיית הקבר כישות מתווכת בין המאמין לבין האל.
• פולחן עצים
• חלקת גדולי האומה

לקריאה נוספת

• אברהם שטאל, "העלייה לקברי קדושים בישראל ובעמים", אריאל י"ח (117–118), 1996, עמ' 14–22.
• יורם בילו, "פולחן ומקום קדוש בדת האזרחית ובדת העממית בישראל", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי 19-20, 1997, עמ' 65–84.
• צבי אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת כנה, 1997.
• רבקה גונן (עורכת), אל קברי צדיקים: עליות לקברים והילולות בישראל, ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 1998.
• אברהם ששון, "התהליך העממי של התקדשות קברים בישראל", כיוונים חדשים 4, 2001, עמ' 153–170.
• יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2005.
• ישראל גליס, מדריך כרטא - קברי צדיקים בארץ ישראל : תהלים, סגולות, תפילות, הוצאת כרטא, 2005.
• צבי גילת, קברי צדיקים - האנשים, המקומות, הסיפורים, האגדות, הוצאת מפה, 2005.
• צבי גילת, מדריך מפה לקברי צדיקים, הוצאת מפה, 2008.
• הרב משה הלל, מקום קברות הצדיקים מכתב יד מהרח"ו, מקבציאל, כרך לה (תשס"ט), עמ' תקכט-תקמב.
• הרב זאביק הראל, מסע התעוררות, תשע"ד - ספר העוסק בקברות צדיקים באוקראינה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קברי צדיקים ביהדות בוויקישיתוף

• קברי צדיקים ברחבי העולם
• קברי צדיקים באתר MyTzadik
• מנחם בר-און, אל קברי צדיקים, באתר ynet, 23 ביולי 2003
• מסע בין קברי צדיקים, באתר ynet
• אסף פטריק, יודע צדיק, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004
• צבי גילת, קברי צדיקים בעמוקה / תרשו את זה לעצמכם, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2001
• נטע יוסף-בודניק, ‏קברי צדיקים - המדריך המלא, באתר ‏מאקו‏, 9 במאי 2012
• עמית הורן, "נדידת" קברות צדיקים, בעלון ישיבת הר-עציון
• מאמר אחד בנוגע לקברי צדיקים בשער ברסלב, ומאמר שני בנוגע להשתטחות על קברי צדיקים (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine)
• תמונות קברי הצדיקים בארץ ישראל, באתר של ישיבת תיקון המידות
• ספי בן יוסף, עין חוקוק והסיפור המוזר על הנביא חבקוק, באתר ynet, 19 במרץ 2007
• אמנון גופר, נוכחים נפקדים, באתר ynet, 20 בינואר 2009
• יצאת צדיק: 10 קברי צדיקים לשנה החדשה, באתר ynet, 5 באוקטובר 2011
• דורון בר, המקומות הקדושים ליהודים במדינת ישראל: בין מסורת לחידוש, זמנים 110, אביב 2010
• אפרים שהם-שטיינר, ‏כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר – יהודים, קברי קדושים ובקשת מרפא בין מערב למזרח בימי הביניים, פעמים 98–99, סתיו-חורף תשס"ד
• ד"ר מיכאל ויגודה, העלייה לקבר – המנהג והמשפט, באתר דעת
• סיורים וירטואליים בכל קברי הצדיקים בארץ ישראל
• קברי צדיקים, באתר ynet,‏ 27 באוקטובר 2017
• דור סער-מן, היסוד המיסטי של מנהג ההשתטחות על קברי צדיקים, באתר בית התפוצות, מרץ 2018
• טבריה וקברי הצדיקים שבסביבתה, 1913, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• רוחמה וייס, "קברי צדיקים" במקום ציפרלקס, באתר ynet, 6 בנובמבר 2015
• אינס אליאס, מסע בעקבות קברי הצדיקים, באתר הארץ, 12 במאי 2022
• רן פוני, "ואז נגעה בי יד מסתורית": מה מחפשים הישראלים בקברי צדיקים?, באתר ישראל היום, 23 במאי 2024