מערת המכפלה

מערת המכפלה
الحرم الإبراهيمي

מערת המכפלה
נתונים כלליים
גובה מעל פני הים	890 מ'
עיר	חברון
קואורדינטות	31°31′29″N 35°06′39″E
(למפת הר חברון מוגדלת)   מערת המכפלה (למפת הר חברון רגילה)   מערת המכפלה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת המכפלה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת המכפלה

ציון קבר אברהם

צילום מקרוב של מוזאיקה במערה – צולם בין 1920–1933

מערת המכפלה בלילה

לוחם מג"ב שומר בתוך מערת המכפלה. בתמונה אולם שרה מהצד הערבי (ניתן להבחין בכיתוב הערבי בשילוט ליד המצבה)

מערת המכפלה בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים

הכניסה למסגד בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים

מערת המכפלה (מכונה בערבית: الحرم الإبراهيمي, בתעתיק מדויק: אלחרם אלאבראהימי, תרגום: "המקום הקדוש של אברהם") היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אדם וחווה, אבות האומה אברהם, יצחק ויעקב, ואמהות האומה שרה, רבקה ולאה (חוץ מרחל, שנקברה בקבר רחל בבית לחם). מערת המכפלה היא מהמקומות המקודשים ביותר ליהדות ולאסלאם.

מערת המכפלה בספר בראשית

ערך מורחב – רכישת מערת המכפלה

בספר בראשית מוזכרת קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מידי עפרון החתי כדי לקבור בה את שרה אשתו:

וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם־יֵשׁ אֶת־נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת־מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ־לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן־צֹחַר. וְיִתֶּן־לִי אֶת־מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר־לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת־קָבֶר... לֹא־אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר־בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי־עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ... וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֶל־עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם־הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם־אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת־מֵתִי שָׁמָּה. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת־אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל־כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא וְאֶת־מֵתְךָ קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל־עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת־הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי־חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר־בּוֹ וְכָל־הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל־גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי־חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר־עִירוֹ. וְאַחֲרֵי־כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת־שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל־מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל־פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

— ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוקים ח'–י"ט

בעקבות כך כתבו חז"ל:

אמר רב יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון.

— בראשית רבה, פרשה ע"ט, פסקה ז'

מערת המכפלה במסורת ישראל

בספר הזוהר כתוב כי האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו: "מהיכן ידע האדם הראשון היכן המערה? אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן" (בראשית נז).

הזוהר חדש מוסיף: "רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה – בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה – "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר ר' רחומאי: הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו (כל כך), עד שבא אברהם אבינו עליו השלום, ונכנס לשם, וראה אותו (את האדם הראשון)..." (רות, ע"ט, ד').

בפרקי דרבי אליעזר מתואר כיצד אברהם אבינו גילה את המערה. כאשר עשה סעודה למלאכים ורצה ליקח בן בקר, כפי שכתוב: "ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית, י"ח, ז') – ברח מלפניו (הבן בקר) ונכנס למערת המכפלה. רץ אברהם אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד את המערה לאחוזת קבר." (פרק לו).

עוד מובא בפרקי דרבי אליעזר, כאשר אברהם בקש מהיבוסים, בני חת, לקנות מהם את המערה תמורת זהב לאחוזת קבר הם לא הסכימו. אברהם השתחווה בפניהם. אמרו לו כי יכרות עימם ברית שבני ישראל לא ייכבשו את עירם, ירושלים. אברהם הסכים וכרת עמהם ברית ושבועה. על מנת להבטיח את קיום השבועה, היבוסי עשו צלמי נחושת והעמידו אותן בירושלים וכתבו עליהם את ברית שבועת אברהם. וכשבאו בני ישראל לארץ כנען, כפי שמתואר בספר שופטים: וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא (יָוכְלוּ) [יָכְלוּ] בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ט"ו, ס"ג). דוד המלך רצה לכבוש את ירושלים ולא הצליח שנאמר "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר: לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים, לֵאמֹר: לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" (שמואל ב', ה', ו'). רק אחרי שדוד הסיר את העיוורים והפסחים הוא כבש את ירושלים.

במסכת סוטה בתלמוד הבבלי כפרשנות לפסוק "ויבוא עד חברון" בספר במדבר, מסופר על כלב בן יפונה ש"פירש מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות".

שם המקום

פשר שמה של המערה אינו מפורש במקרא, ומספר פירושים נתנו לכך:

• לדעת רב: כיוון שבנויה משתי מערות, זו על גב זו.
• לדעת שמואל: על שם הזוגות הקבורים שם (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה).
• על פי רבי אבהו: "שכפל הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה".
• לדעת רשב"ם, רמב"ן ורד"ק: המערה נמצאה בשדה ששמו מכפלה, "ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות".

מסורות נוספות

• על פי המסורת, מערת המכפלה סמוכה ל"פתח גן עדן".
• בפרקי דרבי אליעזר מסופר שאף ראשו של עשיו טמון במערת המכפלה.

המבנה

הבניין שמעל מערת המכפלה הוא אחד המונומנטים הנאים ביותר שהשתמרו מתקופת בית שני. יש הסוברים שהבניין נבנה על ידי המלך הורדוס, מכיוון שהסגנון האדריכלי שלו דומה לסגנון הבנייה ההרודיאני, לדוגמה בהוספת האומנות בחלקו העליון של המבנה, עיצוב המהווה מאפיין הרודיאני מובהק. מנגד יש הסוברים שבימיו של הורדוס כבר עמד הבניין על תלו, ונבנה קודם לכן על ידי האדומים. לדעת אחרים הוא נבנה מאוחר יותר, בימי אדריאנוס.

הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה (570-560), שביקר במתחם בימי השלטון הביזנטי, מספר שבנויה שם בזיליקה "בת ארבע שדרות עמודים... מהצד האחד נכנסים הנוצרים ומהצד האחר - היהודים, המקטירים הרבה לבונה... וכך מתאסף המון לאין מספר מכל הארץ של היהודים". בימי השלטון המוסלמי הפכה הבזיליקה למסגד המכונה "מסגד אברהם".

מתוך חיבור לטיני שנכתב בחברון ככל הנראה בסוף המאה ה-10, מתברר כי לאחר הכיבוש הערבי בשנת 638 הייתה בחברון קהילה יהודית קטנה שבנתה בית כנסת ליד המערה. בית הכנסת הזה נזכר גם בעדותו של בנימין מטודלה. מתוך מקור יהודי מתקופת שלטון הפאטימים, מתברר כי הקהילה היהודית בחברון החליטה להרוס אותו ולבנות אותו מחדש.

למן התקופה הממלוכית נאסר על יהודים להיכנס למתחם, והותר להם להגיע רק עד המדרגה השביעית סמוך לשער הדרום-מזרחי. לאחר כיבוש המערה במלחמת ששת הימים שבו היהודים להתפלל במערת המכפלה לאחר יותר מ-700 שנה שהכניסה למערת המכפלה הייתה אסורה עליהם.

ארכאולוגים שחקרו את המקום הצביעו על הזיקה האדריכלית המובהקת בין המבנה של מערת המכפלה למתחם הר הבית. מבנה נוסף מאותו טיפוס הוא זה שבאלוני ממרא מצפון לחברון. בשלושתם בולטים מאפיינים אדריכליים כגון שימוש באבני ענק, סיתות שוליים, אומנות אחוזות ועוד. הארכאולוג ד"ר יובל ברוך הציע כי המבנה נוסד על ידי הורדוס כמתחם אדומי (של האוכלוסייה האדומית המגוירת), לצד בנייתו של הר הבית בירושלים.

תיאורי הנוסעים

בנימין מטודלה

הנוסע רבי בנימין מטודלה ביקר במערה במאה ה-12, וכתב:

ובעמק השדה בשדה המכפלה, שם העיר היום, ושם הבמה הגדולה שקורין שמה הקדוש אברהם, והיא הייתה כנסת (בית כנסת) היהודים בימי ישמעאליים. ועשו הגויים שם ששה קברים על שם אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים ל"תועים" (עולי הרגל הנוצרים) שהם קברי האבות ונותנין שם ממון.

אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה ויפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו עליהם השלום, וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשנייה, עד שיבוא אל השלישית והנה שם ששה קברים: קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק "זה קבר אברהם" ושל יצחק "זה קבר יצחק בן אברהם אבינו", ושל יעקב "זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו", ועל האחרים "זה קבר שרה" ו"זה קבר רבקה" ו"זה קבר לאה".

ובמערה מדליקין שם עששית אחת דולקות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, ומניחין אותן שם עד היום הזה. ובקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיין לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו.

— לפי "אוצר ישראל" המצטט את מסעות רבי בנימין מטודלה, הוצאת אדלר, לונדון 1907 עמ' 27

נוסעים אחרים במאות ה-12–15

הרמב"ם ביקר בשנת ד'תתקכ"ו (1165) במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדורו ולזרעו אחריו, כדבריו: "ובאחד בשבת, תשעה לחודש (מרחשון)... עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל יתברך על הכל .. נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם אכילה ושתייה. אלהים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה' אשלם – אמן".

עוד מידע מסר ר' שמואל ב"ר שמשון שהיה במערה בשנת 1210 כי "ירד כ"ד מדרגות למערה, בדרך צר מאד, עד כי יכול לנגוע בסלע מכל צד".

במגילת פירנצה, המתוארכת לעשור השני של המאה ה-14, מתעדת את הנוהג היהודי להתפלל סמוך למדרגה השביעית בגרם המדרגות הסמוך למערה.

גם הנוסע המוסלמי אבן בטוטה עבר בחברון במאה ה-14. הוא נסע לארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון והגיע לעיר עזה. משם חצה לרוחב את הארץ והגיע לחברון. בחברון הוא ביקר במערת המכפלה ושאל את האימאם: אם אבות האומה אכן קבורים פה? האימאם השיב שכל המלומדים שפגש מעידים על אמיתות המסורת, אשר עברה בעל פה מדור לדור: "זו מסורת עתיקה ואין ספק בה". האימאם הוסיף גם שלפי מסורת בעל פה, ציווה שלמה המלך על ה"ג'ינים" – השדים שפועלים לפי פקודתו – לבנות את המבנה המפואר שמעל למערת המכפלה.

רבי עובדיה מברטנורא ביקר במערה במאה ה-15 וכתב: "כי הלכתי לחברון וגרתי בה ימים רבים, עד אשר הייתה ישיבתה חביבה עלי כמעט יותר מירושלים, להיות היהודים בה מעט וטובים ואינם כאנשי ירושלים לרוע. והם כעשרים בעלי בתים מכונסים במבוי אחד הסגור עליהם, ולא יעבור ביניהם ישמעאל וטמא. וגם מסורת ביד כל אנשי הארץ, כי הקבורה בחברון טובה מבירושלים. ופה חברון על קבורת האבות בנין ישן נושן מאד מאבנים גדולות, לא יאומן כי יסופר, על הבניין הנושן בנין חדש מהישמעאלים".

משולם מוולטרה

רבי משולם מוולטרה כתב במסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל (1481) כי הוא הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.

בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להיכנס למבנה. הם רשאיים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹשם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים. היו נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":

• לחם, לשונות בחרדל ועגל רך וטוב – כמו שאברהם אבינו נתן למלאכים.
• ציד ומטעמים – כמו שעשיו הכין ליצחק אבינו.
• לחם ונזיד עדשים – כמו שיעקב אבינו הכין לעשיו.

בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות. המשפחות מספרות לו כי הנשים מצליחות להיכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה על פניהן. הנשים מספרות כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.

משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מוצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".

נוסעים במאות ה-15–19

נוסעים נוצרים במאות ה-15–16 מספרים שהכניסה למערה אסורה על היהודים והנוצרים, אולם מותר להם להתפלל מול חלון אחד, שדרכו ניתן לראות את פנים המבנה. גם נוסעים במאה ה-19 מספרים על חור בקיר שממנו יכולים היהודים להביט פנימה. אדוארד רובינסון ועלי סמית מצאו בביקורם ב-1838 את החור בקיר "סתום במכסה מבפנים". הנרי בייקר טריסטראם ביקר במקום בפברואר 1864 וכמעט הצליח להציץ מהחלון הידוע, אך גורש כמיטב המסורת המקומית על ידי "כמה יושבי קרנות וצעקות של פרחחים". טריסטראם חזר בספרו על הדעה כי הבניין המרשים על אבניו האדירות, "שמקצתן מגיעות לגודל מדהים של 11.5 מטר על מטר", הוא שריד "ממפעלי הבניה של המלך שלמה", וכי לא סביר שהוא נבנה "ביוזמת הורדוס". הסופר הצרפתי פייר לוטי תיאר את שראה ב-1894:

”בקיר סדק, קרוב לרמת הקרקע; דרכו מתירים לנוצרים וליהודים להכניס את ראשם בזחילה, ולנשק את המרצפות הקדושות. הערב שוהים פה עולי-רגל יהודים עניים, והם משרבבים צוארם כשועלים ממאורתם, בנסותם להדביק את שפתותיהם אל קבר האב. פעוטות ערביים, נחמדים ולגלגנים, הנכנסים חופשית לחצר הפנימית, מסתכלים בהם אותה שעה, כשבת-צחוק של בזיון ושל גאוה על פניהם”.

מרגרט תומאס, אנגליה שהתגוררה בארץ ישראל בשנים 1895–1897, ציינה כי הנוצרים והיהודים "רשאים רק לצעוד צעדים מספר לתוך אחת הדלתות, מקום שם רואים חור בכותל, בו שמים היהודים מכתבים כתובים אל אברהם", וכי ישנו סימון מדויק על אבן שמאחוריה אין רגלם של היהודים רשאית לדרוך.

בעת החדשה

אתר מערת המכפלה מספר על ביקור שערך במקום האמרי אמת בשנת 1935: ”"רק שבע מדרגות מותר לכם לעלות ויותר אף לא צעד אחד" – הזהיר אותנו השומר הערבי האדמוני של המסגד, אשר אף לאחר שקיבל "בקשיש" הגון, לא נתרכך ולא היה מוכן לשום פשרה... אנו המלווים ספרנו את המדרגות אשר האדמו"ר עלה בהן: "שמונה, תשע, עשר, אחת עשרה..." – זה הוא, כאן! נפלטה קריאה נרגשת מאת רבנו. ורבנו נעצר במקום, כשכולו שקוע בתפילה, ללא קול והגה, נוסח גור...” האדמו"ר התרעם על האיסור ליהודים להיכנס למערה.

בתמוז תרפ"ט ביקר ביישוב היהודי בחברון האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. האדמו"ר ביקר בנכסים שהופקעו מידי חב"ד בהם בית רומנו בהשתדלות לייזר-דן סלונים, קיבל האדמו"ר אישור מיוחד להתפלל בתוך מערת המכפלה. יחד איתם נכנסו חתנו שמריהו גוראריה הרב יעקב יוסף סלונים רב העיר, לייזר-דן סלונים, ישראל זיסל דבורץ, ואחיו יצחק – תלמידי ישיבת חברון. ועוד אחד מחסידי האדמו"ר.

בעקבות פרעות תרפ"ט גורשו יהודי חברון ומאז ליהודים לא הייתה כל גישה למערה.

המבנה נבדק ותועד בתקופת המנדט הבריטי על ידי ואנסאן ומקיי שפרסמו את המחקר המקיף ביותר על המקום בספר בצרפתית בשם: "לה חרם אל-חליל".

בשלטון ישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

היישוב היהודי בחברון (מפת האו"ם)

במהלך קיץ 1967 החליט הרב שלמה גורן לקבוע במערת המכפלה ארון קודש ובו ספר תורה, מחשש ששר הביטחון משה דיין יורה להחזיר את המקום לניהול מוסלמי, בדומה להסדר שנקבע בהר הבית. כעבור מספר ימים הודיע דיין לרב גורן כי עליו להסיר את דגל ישראל שנתלה על המבנה, להוציא את ארון הקודש, וכי כל יהודי הנכנס למבנה מחויב לחלוץ נעליו, כמקובל בכניסה למסגד. הרב גורן נאבק בהחלטה זו, ובעקבות מאמציו הושהתה הפקודה. זמן-מה אחרי מלחמת ששת הימים התקיימה בר־המצווה הראשונה במערה. הייתה חגיגה רבתי, ואף ראש עיריית חברון הירדני מוחמד עלי אל-ג'עברי (שנשאר בתפקיד בתום המלחמה), שיגר מכתב ברכה.

ב-9 באוקטובר 1968 נזרקו רימונים על יהודים ששהו בסמוך ל"מדרגה השביעית" ו-43 יהודים נפצעו. בעקבות כך הורה דיין להכשיר דרך גישה חדשה ליהודים ולהקים סביבה עמדות אבטחה. ב-10 באוקטובר 1968, הפקיעה ישראל מידי הקאדי של חברון את החזקה שלו על מערת המכפלה. במקביל הוחל בעבודות להקמת בית כנסת לצד המבנה במטרה למנוע חיכוכים, אך הבניין נעצר בלחץ ערביי חברון שחששו שיערכו חפירות מתחת למבנה המערה.

ב-1969 הורה אלוף פיקוד מרכז רחבעם זאבי להרוס את המדרגות שסימלו את ההשפלה באיסור כניסת יהודים למערת המכפלה במשך מאות שנים.

באוקטובר 1972 נקבעו סדרי תפילה חדשים באתר, ונקבע כי תותר תפילת יהודים באולמות אברהם ויעקב בכל השנה וכי יוכנסו אליהם ארון קודש, בימה ושולחן. באוגוסט 1975, לאחר שערבים פגעו בפרוכת וקרעו סידורי תפילה שונו הנהלים פעם נוספת ונקבע כי באולם יצחק, הג'וואליה והיוספיה יתפללו המוסלמים וכי בין יסגרו הדלתות בין מתחמי התפילה בשעה התפילות. לצד כך בוטלה הגבלת השעות שהותרו לתפילת היהודים במערה.

בראש השנה תשל"ז (25 בספטמבר 1976), שחל במקביל לעיד אל-פיטר, נפגעה פרוכת באתר בידי ערבים. בעקבות כך קיימו היהודים תפילה גדולה בבית הכנסת אברהם אבינו שטרם נפתח באופן מסודר, ופוזרו בידי כוחות הביטחון, דבר שהביא למהומה. במהלך המהומה נכנס יהודי לאוהל יצחק כדי לגלות את הפתח המוביל למערה תחתונה. לטענתו, הוא נתקל בקוראנים עתיקים המפוזרים על הרצפה, ומתוך חשש שהדבר יתפרש כאי כבוד אספם בשקית והלך. היעלמות הקוראנים העתיקים הביאה להארכת העוצר שהוטל בחברון, עד להשבתם לידי הרב גורן. הפגיעה בקוראנים עוררה סערה גדולה ברחוב הפלסטיני, וב-3 באוקטובר, ערב יום הכיפורים, פרץ המון למערה וחילל את תשמישי הקדושה היהודים שבה, בהם שבעה ספרי תורה. לאחר האירוע נותרה המערה סגורה עד ל-1 בינואר 1977.

בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994) אירע במערה טבח, שבו רצח ברוך גולדשטיין 29 מוסלמים שהתפללו במקום. לאחר הרצח נסגרה המערה לכניסת יהודים עד 1996. בעקבות מסקנות ועדת שמגר חולק המתחם בין המתפללים היהודים לאלו המוסלמים. האולם המרכזי, אולם יצחק ורבקה, פתוח למתפללים מוסלמים בלבד רוב ימות השנה.

ב-7 ביולי 2017 הכריזה אונסק"ו על העיר העתיקה של חברון, הכוללת את מתחם מערת המכפלה, כאתר מורשת עולמי פלסטיני.

על פי נתוני הסיכום השנתי של משמר הגבול במערת המכפלה, בשנת 2019 נכנסו למערת המכפלה כמיליון וחצי מבקרים ומתפללים, מתוכם כ-700,000 יהודים, כ-600,000 מוסלמים, וכ-100,000 תיירים בני לאומים שונים.

כיום פועלים במקום "מוסדות מערת המכפלה" הכוללים: כוללי אברכים, תלמוד תורה, הכנסת אורחים חברון ועוד, ומתקיימים בו עשרות מנייני תפילה בכל יום.

ביוזמת הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, מתקיימות במערה עצרות סליחות המוניות בכל שנה בימי הסליחות, ומשתתפים בהן עשרות אלפי איש.

מבנה המערה

אולם יצחק ורבקה במהלך חוה"מ סוכות – בזמן כניסת יהודים

אולם יצחק ורבקה בזמן הכניסה למוסלמים (ניתן לראות על הרצפה שטיחים – שנלקחים בימים בהם יהודים נכנסים לאולם יצחק ורבקה).

מזוזת הכניסה הראשית במערת המכפלה, יצירת האמן אסף קדרון

במאה הרביעית חילקו הביזנטים את המבנה שמעל המערה לשניים, ואסרו כניסת יהודים לכנסייה שהוקמה בצד המזרחי שבמבנה. במאה השביעית, לאחר הכיבוש הערבי המבנה הוסב למסגד. בשנת 1100 – לאחר מסע הצלב הראשון – הסבו הצלבנים את המסגד חזרה לכנסייה, ובמאה ה־13 הממלוכים שוב הסבו את הכנסייה למסגד. האולם עצמו קיים עד היום והוא האולם הגדול והמפואר שבאולמות התפילה שבמבנה, ומכונה "אולם יצחק", על־שם מצבת קברו של יצחק הנמצאת במרכזו.

כמו כן בנו הממלוכים במתחם המבנה מספר אולמות קטנים נוספים – על מצבות קבריהם של אברהם, שרה, יעקב ולאה. כמו כן מצדו הדרומי של המבנה בנו הממלוכים את אולם יוסופיה (במאה העשירית כונה "קבר יוסף") ומצדו הצפוני את מסגד אל-ג'וואלי.

המבנה נתון לשליטת ישראל והוא נמצא בחלק H2 של חברון, הנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית. את המבנה מאבטחים שוטרי מג"ב, ובמקרים רבים ניסו פלסטינים לדקור שוטרים בשער הכניסה למוסלמים. האתר נמצא במוקד הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון.

את מערת המכפלה פוקדים מדי יום מאמינים רבים, יהודים ומוסלמים. מתקיימות בו שמחות רבות – חגיגות ברית מילה, בר מצווה ובת מצווה, חתונות ועוד.

לאחר טבח מערת המכפלה, ובעקבות המלצת ועדת שמגר, מתחם המערה חולק לשניים, והשערים שבין החלקים נעולים. כניסת יהודים מתאפשרת מרחבת מערת המכפלה בלבד דרך אולם יוסופיה. האולמות הפתוחים לכניסת יהודים הם אוהל אברהם ושרה, אוהל יעקב ולאה והחצר המרכזית. כניסת מוסלמים למבנה מתאפשרת משביל גישה העובר מצדו המערבי של המבנה, דרך מסגד אל-ג'וואלי ומשם לאולם יצחק. כניסת נוצרים מותרת לשני המתחמים.

במשך 20 ימים בשנה סדרי החלוקה במערה מתבטלים: בעשרה ימים (שני ימים של ראש השנה, יום אחד בעשרת ימי תשובה, יום הכפורים, יומיים בחול המועד סוכות, שבת חיי שרה, יומיים בחול המועד פסח וערב ראש חודש אלול) המבנה כולו פתוח ליהודים, ובכעשרה ימים (מוולד א-נבי, לילת אל-מעראג', ימי שישי של הרמדאן, לילת אל-קדר, עיד אל-פיטר, חג הקורבן וראש השנה ההג'רית) המבנה כולו פתוח לכניסת מוסלמים.

בשנת 2013 התלכדו מועדי לילת אל-קדר וראש חודש אלול, והמנהל האזרחי הורה לפתוח את האתר ליהודים בלבד.

ב-2018 החל מאבק למען הנגשת המערה למבקרים בעלי מוגבלות, אשר מתקשים לעלות מדרגות רבות ולהגיע לפתח המערה. במאי 2020 הודיעה היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים על פרסום צו ההפקעה לטובת פרויקט ההנגשה, וביוני 2021 אישר שר הביטחון, בני גנץ את ביצוע הפרויקט. התנגדויות ועתירות של תושבים פלסטינים, ארגון "עמק שווה" ועיריית חברון נגד הפרויקט נדחו. ביוני 2023 הסתיימו והמעלית נפתחה לשימוש הציבור.

החלל התת-קרקעי מתחת למערה

קיימת עדות מהתקופה הצלבנית, לפיה מתחת למצבות הקבורה קיים פתח לחלל תת-קרקעי גדול שהוא מערת המכפלה הקדומה. בשנת 1922 מיפה הארכאולוג לואי-איג ונסאן את המערה וכן תיאר מערה שמצא מתחת למבנים, ובה מצבות ופתחים שונים למערות נוספות.

עדות נוספת על ירידה למערות הקבורה הגיעה מג'ק סקלן, יהודי שנכנס למערה בשנות ה-30 בעזרתו של קצין בריטי בעת ביקורו בארץ, באותה תקופה. בראיון שנערך עמו שבוע לפני מותו, תיאר סקלן את הקברים הנמצאים בתוך המערה לדובר היישוב היהודי בחברון, נעם ארנון.

לאחר מלחמת ששת הימים הוריד בכיר השב"כ יהודה ארבל אל החלל הפנימי את בתו מיכל בת ה-13, שסיירה בחלל והביאה תצלומים ושרטוטים שלו. בעקבות סיור זה פרסם משה דיין מאמר ראשוני ובו תיאור של המערכת התת-קרקעית. בשנת 1981 ירדה אל החלל התחתון קבוצה של מדריכים ממדרשת חברון בקרית ארבע. הם תיארו קומה נוספת ובה מערה כפולה המזכירה מערת קבורה כנענית. במערה הפנימית התגלו כלי חרס שתוארכו לתקופת בית המקדש הראשון (מאות 8–9 לפנה"ס). לאחר מכן ירדה למערה משלחת נוספת ובה נציגי צה"ל והארכאולוג זאב ייבין. ייבין הראה שהמערה דומה למערות קבורה רבות בהר חברון, האופייניות לאלף השני לפנה"ס, שפיר אנכי מוביל אליהן ובתחתיתן מצוי חדר קבורה.

לקריאה נוספת

• אלי שילר, מערת המכפלה, הוצאת אריאל, 1976.
• נעם ארנון, מערת המכפלה שורשי העם היהודי, בהוצאת מחדשי היישוב היהודי בחברון, תשס"ב.
• נעם ארנון, המערה, הוצאת בית אל – מדרשת חברון, 2017.

קישורים חיצוניים

• נעם ארנון, מערת המכפלה: תולדות האתר מראשיתו עד שלהי העת העתיקה, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, אוניברסיטת בר-אילן תשפ"א, כרך א, באתר אסיף; ושם: כרך ב(1), כרך ב(2)
• רון פלד, השארנו את הפוליטיקה בבית וביקרנו במערת המכפלה, באתר ynet, 23 בנובמבר 2020
• נצחיה יעקב, מחקר חדש מגלה: מערת המכפלה – מקום פולחן דתי עוד בימי בית המקדש הראשון, באתר ynet, 1 בדצמבר 2020
• אבי נוב, פרשת שבוע כלכלית: עסקת הנדל"ן הראשונה, באתר ynet, 29 באוקטובר 2010
• מידע על אתר מערת המכפלה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות (אנגלית)
• המחקר על מערת המכפלה משנת 1923, אתר ארכיון רשות העתיקות (אנגלית)

מאמרים

• יהושע פרנקל, ‏ענייני ארץ-ישראל בספר מסע מגרבי, אל-רחלה אל-מגרביה של אל-עבדרי, קתדרה 31, אפריל 1984
• רבקה גונן, ‏על קברים עתיקים ומקומות קדושים – מערת-המכפלה והר-הבית, קתדרה 34, ינואר 1985, עמ' 3–8, 14
• עודד פרי, ‏עבודות ציבוריות בירושלים וחברון בסוף המאה הי"ח, קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 17–32
• דותן גורן, היהודי ששיפץ את מערת המכפלה, עת־מול, 201 (אוגוסט 2009), עמ’ 14–17
• רועי מרום, מסורות מערת המכפלה (אל־חרם אל־אבראהימי) בספרות המסעות המוסלמית, במעבה ההר 12, 2022, עמ' 55–81
• נעם ארנון, המבנה שמעל מערת המכפלה – "המאוזוליום היהודי": מקורות ההשראה והמשמעויות הרוחניות-ארכיטקטוניות, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ח עמ' 125–138
• הרב ישראל דנדרוביץ, אבות דרך היסב הם קבורים – כמה פעמים נקבר יצחק אבינו, היכן ומתי?, בתוך: נזר התורה, גיליון סח, אב תשס"ח, עמ' רי–רלה.

פודקאסטים

• מערת המכפלה, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
• סיור במערת המכפלה – באתר "טבע ונופים בישראל"

תמונות

• מערת המכפלה - אלבום תמונות, באתר "דעת"
• תמונות 360 במערת המכפלה - אתר ישראל ב-360
• אתרי תפילה בבית לחם ובחברון 1913, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• מערת המכפלה (חברון, יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית