פלישת ברית המועצות לפולין
 | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||||||
| סוג העימות | מבצע צבאי | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים | 17 בספטמבר 1939 – 29 בספטמבר 1939 (13 ימים) | |||||||||||||||||||||
| קרב לפני |
פלישת גרמניה הנאצית לפולין  | |||||||||||||||||||||
| מקום | חלקים מזרחיים של פולין | |||||||||||||||||||||
| קואורדינטות |
52°00′N 23°48′E / 52°N 23.8°E | |||||||||||||||||||||
| עילה |
הסכם ריבנטרופ-מולוטוב | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סובייטי | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
 מפת המערכה | ||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||
פלישת ברית המועצות לפולין התרחשה ב-17 בספטמבר 1939 לחלקים המזרחיים של פולין, תוך הפרת הסכם אי-תוקפנות סובייטי-פולני משנת 1932. הפלישה הייתה בהמשך לפלישת גרמניה הנאצית לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה. כתוצאה מהפלישות, חולקה פולין בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות, והפסיקה להתקיים כמדינה עצמאית ובאה אל קיצה הרפובליקה הפולנית השנייה. חלוקה זו בוצעה בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, שנחתם באוגוסט 1939 (בהתאם לנספח סודי שנוסף להסכם לאחר חתימתו).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-17 בספטמבר 1939 הוסדרו היחסים בין ברית המועצות לבין פולין על ידי מספר הסכמים:
- הסכם ריגה משנת 1921 שקבע גבול בין המדינות
- פרוטוקול ליטבינוב משנת 1929 לפיו המדינות הסכימו שאין לנצל מלחמות למטרות פוליטיות.
- הסכם אי-לוחמה בין המדינות שנחתם בשנת 1932 ותוקפו הוערך עד לשנת 1945
- הסכם לונדון משנת 1933 שהגדיר את המונח מלחמה תוקפנית
ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה הנאצית פלשה לפולין וכך החלה מלחמת העולם השנייה. הצבא הפולני התקשה להתמודד עם האויב הפולש והחל בנסיגה מזרחה. ב-8 בספטמבר הגרמנים הגיעו לוורשה, ב-12 בספטמבר הם נכנסו לפרברי לבוב וב-14 בספטמבר לברסט ליטובסק. ב-17 בספטמבר ממשלת פולין עברה לרומניה.
ב-14 בספטמבר קיים שר החוץ של ברית המועצות, ויאצ'סלב מולוטוב, שיחה עם שגריר גרמניה במוסקבה. במהלך השיחה הובהר לגרמנים שהסובייטיים משלימים הכנות לפלישה אך מכיוון שהעילה לפלישה תהיה הגנת המיעוטים, הסובייטים לא יתחילו בפלישה לפני נפילת וורשה. באותו יום בעיתון פראבדה פורסם מאמר נרחב של אנדריי ז'דאנוב על הסיבות לנפילת פולין במלחמה ועל הסבל של העם האוקראיני והבלארוסי שממתינים לעזרה מהצבא האדום.
ב-15 בספטמבר הגרמנים הודיעו למולוטוב שכיבוש וורשה יושלם בימים הקרובים. בליל 17 בספטמבר השגריר הגרמני במוסקבה הוזמן למשרד החוץ הסובייטי וקיבל הודעה שפלישה סובייטית מתוכננת להתחיל בבוקר. הסובייטים ביקשו מהגרמנים לעצור את ההתקדמות מזרחה ולהסיג את הכוחות מערבית לקו ביאליסטוק-ברסט ליטובסק-לבוב. הסובייטים ציינו שצפויות הפצצות אוויריות ואם והגרמנים לא יסיגו את הכוחות עלולות להיות הפצצות גם על הכוחות הגרמנים. הגרמנים קיבלו טיוטת הודעה סובייטית לפולין.
בבוקר 17 בספטמבר 1939 שגריר פולין לברית המועצות קיבל הודעה מממשלת ברית המועצות. בהודעה צוין שלאחר שבועיים של קרבות הממשל הפולני למעשה הפסיק להתקיים ובעקבות כך הממשל הסובייטי בדעה שההסכמים בין המדינות הפסיקו להתקיים. הממשל הסובייטי לא יכול להיות אדיש לסבל של האוקראינים והבלארוסים ולכן נתן פקודה לצבא האדום לעבור את הגבול ולפעול להגנת אוכלוסייה אזרחית.
ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 בספטמבר 1939 שר ההגנה קלימנט וורושילוב וראש המטה הכללי בוריס שפושניקוב העבירו לכוחות הצבא האדום המוצבים בשטח אוקראינה הסובייטית ובלארוס הסובייטית פקודת יום על הכנות לפלישה לפולין.
סדר הכוחות של הצבא האדום היה מורכב מיחידות של שני פיקודים:
- פיקוד בלארוס - מפקד ארמייה מהדרגה השנייה מיכאיל קובליוב.
- קבוצת פולוצק (בהמשך קבוצת ויטבסק, הארמייה ה-3)
- קבוצת מינסק (בהמשך הארמייה ה-11)
- קבוצת דזרז'ינסק
- קבוצת סלוצק (בהמשך קבוצת בוברויסק, הארמייה ה-4)
- הארמייה ה-10 בעתודה
סדר הכוחות כלל בתחילת הפלישה 378,610 חיילים, 3167 תותחים ו-2406 טנקים. במהלך הפלישה סדר כוחות חוזק משמעותית.
- פיקוד קייב - מפקד ארמייה מהדרגה הראשונה סמיון טימושנקו
- קבוצת שפטובקה
- הקבוצה הצפונית (בהמשך הארמייה ה-5)
- קבוצת ויניצה (בהמשך הקבוצה המזרחית, הארמייה ה-6)
- קבוצת קמיינץ-פודולסק (בהמשך הקבוצה הדרומית, הארמייה ה-12)
סדר הכוחות כלל 238,978 חיילים, 1792 תותחים ו-2330 טנקים. במהלך הפלישה סדר כוחות חוזק משמעותית.
כוחות היבשה נתמכו בכ-2600 מטוסי חיל האוויר הסובייטי.
פולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הנסיגה מהחלקים המערביים והמרכזיים של פולין והחלק המזרחי רוכזו יחידות הצבא הפולני בהיקף של כ-340 אלף חיילים, 540 תותחים וכ-70 טנקים. חלק מהיחידות ספגו אבדות קשות במהלך הלחימה נגד הגרמנים והיו מיועדות לארגון מחדש. עקב הלחץ הגרמני והקרבות הקשים בחזית המערבית מערכות הקשר בין היחידות הפולניות ספגו מכה קשה. חלק מהיחידות נאלצו לפעול בצורה עצמאית ללא קבלת הנחיות ברורות מהפיקוד העליון.
מהלך הפלישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם קבלת מידע על הפלישה, המפקד העליון של צבא פולין אדוורד רידז-שמיגלי נתן פקודה לבצע נסיגה לשטחי רומניה והונגריה ולהימנע ככל הניתן מקרבות עם הצבא האדום. נשיא פולין ביקש מהפולנים להחזיק מעמד והודיע על מעבר הממשל לרומניה.
יחידות הצבא האדום לא חיפשו עימות צבאי עם הפולנים. מפקדי היחידות הסובייטיות טענו בפני החיילים הפולנים שהם באו לעזור במאבק הפולני נגד הגרמנים.
בהתאם לפקודות שקיבלו הפולנים מהפיקוד העליון הם לא נכנסו לקרבות משמעותיים נגד הסובייטים המתקיפים. התקדמות הצבא האדום הייתה מהירה. בעקבות כך, כבר ב-18 בספטמבר היה מורגש בצבא האדום המתקדם חוסר בדלק ונתק עם היחידות העורפיות.
ב-18 בספטמבר כוחות הצבא האדום הגיעו לפרברי וילנה שאז הייתה בתחומי פולין. תחילה התפתח קרב מקומי אבל עד מהרה מפקד פולני באזור החליט על עזיבת העיר ופינוי הכוחות לשטחי ליטא.
ב-18 בספטמבר כוחות נאצים באזור ביאליסטוק נפגעו מהפצצה סובייטית. בעקבות האירוע הפיקוד הגרמני נתן פקודה לכוחותיו בהתקרבות מטוסים סובייטים להתחיל בירי ברקטות תאורה ופריסת סימני אזהרה.
ב-20 בספטמבר יחידות הצבא האדום הגיעו לפרברי לבוב. יחידות פולניות נתנו לסובייטים להיכנס לעיר ויחידות גרמניות שהיו סביב העיר נסוגו בהדרגה. באזור זה עקב טעות בזיהוי התפתחו קרבות בין הסובייטים לבין הגרמנים.
ב-20 בספטמבר הסובייטים נכנסו להורדנה וב-22 בספטמבר לברסט ליטובסק.
ב-22 בספטמבר נפל בשבי ולדיסלב אנדרס.
התקדמות הכוחות הסובייטים נמשכה עד לסוף ספטמבר. בתחילת אוקטובר, בעקבות סיכומים בין הממשלה הסובייטית ולבין גרמניה הנאצית בוצעה נסיגה מאורגנת של כוחות הצבא האדום מזרחה לקו הגבול שסוכם.
לציון סיום מהלך הלחימה בברסט ליטובסק נערך מצעד צבאי בהשתתפות צבאות ברית המועצות (בפיקוד סמיון קריבושיין) וגרמניה (בפיקוד היינץ גודריאן).
תאום סובייטי-גרמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תחילת הפלישה הסובייטית במטה הגרמני החלה התארגנות לתאום קו הגבול העתידי. הצבא קיבל פקודה להתייצב בקו לבוב-ברסט ליטובסק-ביאליסטוק. עם זאת יחידות שכבר היו מעבר לקו זה קיבלו הרשאה להמשיך בביצוע מטלה שקיבלו. כיבוש לבוב היה מתוכנן ל-21 בספטמבר.
עם זאת היו מספר אי-הבנות בין הממשלות לגבי קו הגבול העתידי. במהלך 19 בספטמבר בפרברי לבוב היו התנגשויות בין הצבא האדום לבין הצבא הגרמני, כאשר כל צד טען שבידיו פקודה לכיבוש העיר.
ב-19 בספטמבר הגיעה משלחת גרמנית למוסקבה לתאום קו הגבול. בצד הסובייטי בשיחות השתתפו קלימנט וורושילוב ובוריס שפושניקוב. בערב 19 בספטמבר ויאצ'סלב מולוטוב הודיע לשגריר גרמני שבידיו מפה גרמנית לפיה לבוב נמצא בשליטה גרמנית וזאת בניגוד לסיכומים קודמים. לקראת בוקר 20 בספטמבר הגרמנים הכירו בסיכום והחלו בנסיגה באזור לבוב.
ב-20 בספטמבר אדולף היטלר הוציא פקודה חד-משמעית על נסיגת הכוחות של צבא גרמניה מערבה מקו הגבול שסוכם.
ב-21 בספטמבר סוכם על קו הגבול במוסקבה, נסיגה של הכוחות הגרמנים והתקדמות של הצבא האדום בהתאם. סוכם על שמירת מרחק של 25 ק"מ בין הכוחות הנסוגים לבין הכוחות המתקדמים וזאת במטרה למנוע חיכוכים מיותרים.
ב-23 בספטמבר שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ הודיע שהוא מעוניין להגיע למוסקבה לקיום שיחות, במיוחד בנושא ליטא. ב-27 בספטמבר השיחות החלו. ריבנטרופ ביקש מהסובייטים להבין את הצד הגרמני ולהרחיב את השטחים שיועברו לשליטתם באזור נהר סן, ביאליסטוק וכו'. יוסיף סטלין התנגד לכל שינוי בגבול שסוכם באזור אוקראינה אך היה מוכן בתמורה להעביר לגרמניה סחורות שונות. באזור ליטא סוכם על העברת שטחים מסוימים לגרמניה. בהקשר לעיר פשמישל לא הושגה שום הסכמה והיא הייתה מחולקת בין הצדדים כפי שסוכם בתחילת השיחות (גבול היה לפי תווי נהר סן).
ב-29 בספטמבר נחתם הסכם גבולות וידידות בין הצדדים. בנוסף לכך נחתם הסכם על העברת גרמנים משטח סובייטי לגרמניה, העברת ליטא לאזור השפעה סובייטי ובתמורה הסובייטים הסכימו להזזת הגבול באזור ורשה ולובלין לטובת הגרמנים והעברת חלק משטחה של ליטא לגרמניה.
בעקבות סיכום על קו הגבול כוחות הצבא האדום הוזזו מזרחה בהתאם לנדרש.
תגובת צרפת ובריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, צרפת ובריטניה הכריזו על מלחמה. אומנם מעשית לא היו פעולות צבאיות של ממש בחזית המערבית.
ממשלת בריטניה פעלה לטובת האינטרסים האסטרטגיים של המדינה כפי שהיא ראתה אותם בתקופה זו. הממשל רצה לשמור על הקשרים המסחריים עם ברית המועצות וראה בו בן ברית עתידי במערכה נגד גרמניה. לאחר פלישה סובייטית לפולין, האנגלים העבירו למוסקבה מסר לפיו הם לא יפעלו להחזרת השטחים לפולין. ממשלות המדינות המליצו לממשלת פולין בגולה לא להכריז מלחמה על ברית המועצות.
מנהל הכיבוש הסובייטי בשטחי מזרח פולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הפלישה עבר שטח של כ-196 אלף קמ"ר (כ-50.4% משטח פולין טרם המלחמה) עם אוכלוסייה של כ-13 מיליון תושבים לשליטה סובייטית. בעקבות הסכם שנחתם בין ברית המועצות לבין ליטא ב-10 באוקטובר 1939 אזור וילנה עבר לליטא.
במהלך נובמבר 1939 נערכו בחירות בשטחים שעברו לשליטה סובייטית וכתוצאה מכך הם סופחו לבלארוס הסובייטית ואוקראינה הסובייטית בהתאם.
בידי הצבא האדום היו כ-240 אלף שבויים. כ-43 אלף שהתגוררו לפני המלחמה בשטח שעבר לשליטה גרמנית הועברו למקום מגוריהם. כמה עשרות חיילים שבויים שוחררו. לקראת 19 בנובמבר 1939 במחנות נ.ק.וו.ד היו כ-39,600 שבויים מהם כ-10 אלף קצינים וכ-5 אלף שוטרים. רוב הקצינים והשוטרים הוצאו להורג באפריל-מאי 1940 בקטין, חרקוב וקלינין.
בעקבות שינויים בקו הגבול הותרה העברת אזרחים. במהלך זה כמה עשרות אלפי אזרחים (בעיקר יהודים) עברו מזרחה לשטח שבשליטה סובייטית וכמה עשרות פולנים עברו לשטח שבשליטה גרמנית.
בנוסף לשבויים לידי הצבא האדום הועבר ציוד צבאי רב שכלל רובים, תותחים, מטוסים וציוד נלווה.
בנאום של יוסיף סטלין באביב 1940 הוא ציין שמערכה בפולין לא הייתה מלחמה של ממש וכך צריך להתייחס לתוצאות הקרבות והתקדמות מהירה.
בעבודות מטה שביצעו קצינים סובייטים צוינו ליקויים רבים בעבודת העורף, קשר רופף בין היחידות הקרביות והעדר תאום בין הזרועות השונות. סמיון טימושנקו ציין שעל סמך המסמכים שהיו מגיעים למטה היה קשה להבין מה בדיוק מתרחש בשדה הקרב. חלק מהקצינים ציינו שיהיה קושי גדול להתמודד עם אויב שיש לו יתרון באוויר ויחידות שריון חזקות.
סמיון טימושנקו שהיה מפקד של כוחות הצבא האדום בשטח אוקראינה בשנת 1940 מונה לשר ההגנה, אך נכשל בתפקודו במהלך הקרבות אחרי הפלישה גרמנית לשטח ברית המועצות.
מיכאיל קובליוב שהיה מפקד כוחות הצבא האדום בשטח בלארוס לא קודם. בשנת 1940 הוא מונה למפקד הכוחות באזור מעבר לאגם באיקל וכיהן בתפקיד זה לאחר הפלישה הגרמנית לשטח ברית המועצות בשנים 1941–1945. לקראת תחילת מבצע סערת אוגוסט הוא הועבר לתפקיד אחר ולא היה שותף ללחימה.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה בוצעו תיקוני גבול קלים באזור ביאליסטוק ונהר סן כאשר שטחים הועברו לפולין. ממשלת פולין הכירה באופן רשמי בגבול החדש בינה לבין ברית המועצות. לאחר הקמת בלארוס ואוקראינה העצמאיות קו הגבול נותר בתוקף.
היסטוריוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהיסטוריוגרפיה הסובייטית בתקופת יוסיף סטלין המערכה תוארה כ"מסע שחרור של העם האוקראיני והבלארוסי על ידי יחידות הצבא האדום משליטה של בורגנים פולנים תוך תמיכה נלהבת של האוכלוסייה העובדת המקומית". בשנות ה-60 הדגש ניתן ל"הגנת תושבי המקום מפני פלישה גרמנית קרובה". כמו כן צוין שברית המועצות התנגדה לאורך כל שנות ה-20 לקו הגבול בינה לבין פולין.
בשנות ה-70 המערכה נקראה "מסע השחרור" כצעד הגנתי מפני הגרמנים.
לאחר התפרקות ברית המועצות הממשל הסובייטי הכיר בקיום פרקים סודיים בהסכם מולוטוב ריבנטרופ ותאום עם הגרמנים במהלך הפלישה. עם זאת, היסטוריונים הרוסים רואים במהלך זה ניצחון של סטלין על היטלר בתקופה שלפני תחילת הלחימה בין המדינות.
היסטוריונים מערביים תיארו את המהלך כ"פלישה", "פלישה משותפת" ו"ברית סובייטית-גרמנית".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרטון פגישת קצינים סובייטים עם קצינים גרמנים
- מערכה בפולין 1939
- חלוקת פולין הרביעית (ברוסית)
- הצבא הרוסי פולש לפולין, הצופה, 18 בספטמבר 1939