פריצת מחנה עתלית
 | ||||||||||||||
| צריפי העצירים המשוחזרים במחנה המעצר בעתלית, כיום המוזיאון הלאומי למורשת ההעפלה על שם משה סנה | ||||||||||||||
| מערכה: תנועת המרי העברי | ||||||||||||||
| תאריכים | 9 באוקטובר 1945 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מחנה המעצר בעתלית, ישראל | |||||||||||||
| קואורדינטות |
32°42′46″N 34°56′56″E / 32.712777777778°N 34.948888888889°E | |||||||||||||
| תוצאה | שוחררו 208 עצירים מהמחנה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
פריצת מחנה עתלית היה מבצע שנערך באוקטובר 1945 ובו כוח של הפלמ"ח הביא לשחרור 208 מעפילים שהיו כלואים במחנה המעצר בעתלית. זה היה המבצע הראשון של תנועת המרי העברי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחנה המעצר בעתלית שיכנו שלטונות המנדט הבריטי עולים שנתפסו בניסיונות העלייה ארצה ובהם עולים שהגיעו רגלית מסוריה ולבנון וב-6.10.1945 נתפסו בקיבוץ כפר גלעדי[1] והועברו למעצר בעתלית. תוכניתם של הבריטים הייתה להסגיר אותם חזרה לארצם, שם היה צפוי להם מאסר[2].
עקב כך, הוחלט במפקדת הפלמ"ח כי יש לפרוץ את מחנה המעצר בעתלית ולחלצם ממנו. יומיים לפני המבצע הסתננה למחנה חוליית פלמ"חאים, אשר שימשו כמדריכי אימון גופני וג'ודו בפלמ"ח, במסווה של מורים, במטרה לארגן את המעפילים ולהשתלט על הזקיפים הרבים ששמרו על המחנה[3].
מהלך המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 באוקטובר 1945 נע בחשאי כוח מן הגדוד הראשון של הפלמ"ח, בפיקודו של נחום שריג, מבית אורן למחנה עתלית. ההנחיה הגיעה מהמוסד לעליה ב', דווידקה נמרי ושאול אביגור בהוראת דוד בן-גוריון. כל נתיב הבריחה ותנועת הכוחות תוכנן על ידי דווידקה ששהה בבית אורן יומיים קודם למבצע. הכוח פרץ למחנה בפעולה משולבת משלושה כיוונים, כאשר על הכוחות הפורצים פיקדו נחמיה שיין,[4] ,יצחק רבין[5] שהיה הסמג"ד, ומיכה פרי מדריך קרב מגע. קבוצה אחרת של לוחמי הפלמ"ח שמרו על בסיסי הצבא הבריטי הצמודים.
העצורים המשוחררים נלקחו ברכב וברגל ובמהלך הלילה חצו את הכרמל, במעלה נחל אורן, דרך עספיא, ונחל נחש והגיעו עם שחר ליגור[6]. במהלך הלילה נתקל כוח חסימה של הפלמ"ח ברכב בריטי ובו שוטר או חייל בריטי, שוטר ערבי ושוטר יהודי. כתוצאה מההיתקלות, נהרג הבריטי, והשוטר הערבי נפצע.
התכנון היה לפזר את המעפילים בין יישובי הסביבה אלא שבואה של המשטרה הבריטית עיכב את הפיזור. בניגוד לטענה הרווחת, הרי שביגור לא השיבו המעפילים או הישראלים, לשאלות הבריטים במשפט "יהודי מארץ ישראל" (השיטה בה השתמשו על חוף ניצנים בעת הורדת המעפילים מספינת שבתאי לוזינסקי). הקיבוץ נחסם מכל עבריו על ידי מכונות חקלאיות, כאלף מתושבי חיפה והיישובים הסמוכים מלאו את הקיבוץ, והבריטים ויתרו ולא נכנסו אליו ולא נוצר כל מגע בינם לבין המעפילים או אנשי הישוב[7]. המעפילים הוסתרו בבתי החברים ביגור, ואחר כך פוזרו ברחבי הארץ.
על המבצע הזה ושיתוף הפעולה של קיבוץ יגור כתב יורם טהרלב את שירו "צל ומי באר", שאותו ביצעו הדודאים והפרברים. שמו של נחל נחש הוחלף לנחל מעפילים על שם מבצע זה על פי החלטת ועדת השמות הממשלתית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר פעיל, אברהם זהר ועזריאל רונן, פלמ"ח: פלוגות המחץ של ה"הגנה", 1949-1941, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון ועמותת גלילי, 2008.,
- אברהם אדן (ברן) עד דגל הדיו, תל אביב, הוצאת "מערכות", 1984. פרק ו', עמ' 41-47.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפריצה למחנה המעצר בעתלית, באתר מרכז מידע פלמ"ח.
- תהילה עופר, כך סייעו 'מורים לעברית' לרבין לפרוץ אל מחנה עתלית, מעריב, 8 בדצמבר 1985.
- קרני עם-עד, איפה היית ב-10 באוקטובר 1945?, "הקיבוץ", 4 במרץ 2004.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "דבר", 7.10.1945 עמ' 1: "עולים יהודים באו לכפר גלעדי".
- ^ עיתון המשקיף, 4.10.1945, עמ' 4. "סוריה ולבנון יגדילו עונשי מעפילים"
- ^ תהילה עופר, כך סייעו 'מורים לעברית' לרבין לפרוץ אל מחנה עתלית, מעריב, 8 בדצמבר 1985.
- ^ קרני עם-עד, איפה היית ב-10 באוקטובר 1945?, "הקיבוץ", 04.03.2004.
- ^ מאיר פעיל, עתלית ואנטבה : המחתרת והצבא - מעצבי דמותו ופעילותו של יצחק רבין, עת־מול : עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, מאי 1998, גיליון כ"ג 4 (138), כפי שהועלה באתר מט"ח.
- ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמוד 122.
- ^ ראיון של עפר גביש עם דר' מרדכי נאור 13.8.2014
_1939.jpg)
