פרשיית הספינה קרוליין
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
הספינה קרוליין הייתה ספינת אספקה של המורדים הקנדיים בשלטון הבריטי ב-1837 שהוצתה על ידי הבריטים. מקרה זה שימש תקדים לפיו נקבע נוהג בינלאומי.
מנהיגי המורדים הקנדים (בראשות ראש עיריית טורונטו) שמרדו בשלטון הבריטי, הצליחו בדצמבר 1837 לגייס בבאפלו (ארצות הברית) את התמיכה של אמריקנים רבים. הכוח שנוצר ביסס את עצמו באי הצי (Navy Island – אי בשטח הקנדי של נהר הניאגרה) משם יצא לפשיטות לחופי קנדה ותקף אוניות בריטיות. הכוח קיבל אספקה על ידי האונייה האמריקאית "קרוליין". קרוליין הייתה ספינה קטנה ששייטה בנהר הניאגרה, בתחום הגבול שבין ארצות הברית וקנדה.
בליל 29 - 30 בדצמבר תפסה בריטניה את האונייה "קרוליין" שהייתה באותו הזמן בנמל האמריקאי שלוסר – בשטחה הטריטוריאלי של ארצות הברית, הציתה את האונייה באש ושלחה אותה לעבר מפלי ניאגרה. 2 אזרחים אמריקאיים נהרגו בהתקפה.
חוקיות המעשים של בריטניה נידונו בתכתובת בין מזכיר המדינה האמריקאי, דניאל ובסטר והלורד אשברטון, נציג בית המלוכה הבריטי, בין השנים 1841–1842 כאשר בריטניה ביקשה את השחרור של נתין בריטי, McLeod, שנעצר בארצות הברית באשמת ביצוע רצח והצתה במהלך התקרית.
מכתבו של מר ובסטר למר פוקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מר ובסטר למר פוקס (24 באפריל 1841) – יהיה זה התפקיד של ממשלת הוד מעלתה להוכיח כי הצורך בהגנה עצמית מכריע, מידי, לא הייתה ברירה אחרת ולא היה פנאי לשקול אפשרויות אחרות. יהיה על הממשלה להוכיח, עוד, כי הרשויות המקומיות של קנדה, גם אם מניחים שהיה זה צורך השעה, אישרו להם להיכנס לשטח ארצות הברית בכלל, לעשות מעשה לא הגיוני או מוגזם. מעשה ההגנה העצמית צריך להיות מוגבל לצורך זה ולהישמר בבירור במסגרתו. הממשלה מוכרחה להראות שהתראה או מחאה לאנשים שעל סיפונה של קרוליין הייתה לא מעשית או חסרת תועלת. חייבים להוכיח כי לא ניתן היה להמתין לאור היום, שלא ניתן היה להפריד בין האשמים לחפים מפשע, שלא היה זה מספיק לתפוס ולעכב את כלי השיט, שהיה צורך, מידי ובלתי נמנע לתקוף אותה... צורך לכל זה – ממשלת ארצות הברית לא מאמינה שהיה קיים.
מכתבו של לורד אשבורטון למר ובסטר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לורד אשבורטון למר ובסטר (28 ביולי 1842) – זה משביע רצון שאנחנו מסכימים לחלוטין על הכללים העקרוניים של המשפט הבינלאומי החלים בתקרית המצערת. כבוד שאין לחלל אותו לטריטוריה של מדינות עצמאיות הוא הבסיס החשוב ביותר לעולם התרבותי.
המנהג הבינלאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כללים אלו לשימוש בכוח, שסוכמו בין ארצות הברית לבריטניה היוו במשך שנים רבות את כללי המשפט המנהגי הבינלאומי לשימוש בכוח. בשנת 1945 נחתמה מגילת האומות המאוחדות ובמסגרתה סעיף 51 המעגן את הזכות להגנה עצמית. ישנה אי-בהירות ביחס למעמד הכללים המנהגיים הטרום מגילתיים, והנושא טרם הוכרע.
