צליעה

צליעה היא מצב של הליכה א-סימטרית של אדם או חיה.

צליעה, המתבטאת באי יכולת לדרוך כשורה על כף הרגל, עשויה לנבוע מפגיעה ברגל או משינוי ביכולת לייצר יציבה רגילה עקב הפרעה נוירולוגית או פיזית במפרקים, בשרירים, בעצמות או בעצבים הנדרשים להליכה תקינה. ישנו מספר רב של גורמים העלולים לגרום לצליעה, בהם אף בעיות נוירולוגיות הפוגעות בעִצבוב (יצירת עצב) מערכת התנועה, אך לרוב מדובר בתופעה חולפת הנגרמת בעקבות פגיעה בשלמות הרצועה המפרקית ברגל.

תסמינים

נקע של הרגל עלול לגרום לצליעה - אי יכולת לדרוך על כף הרגל בצורה תקינה

צילום רנטגן של הברך. זיהומים בברך עלולים להוביל לצליעה עקב כאב.

פגיעות גופניות ומצבי טראומה גופנית המתבטאות בחבלות שונות לאזורים שונים בגפיים התחתונות עלולות לגרום לנזקים היכולים להתבטא בצליעה. לעיתים הדבר נובע מזיהום של הרגל, או חבלה כלשהי שאינה מאפשרת דריכה תקינה, תחת כובד משקלו של הגוף, על האזור הפגוע בכף הרגל, ובכך, מונעת הליכה תקינה ומובילה לצליעה (כך, למשל, קורה לאדם הסובל מנקע בקרסול). גם יבלת בכף הרגל עשויה להוביל לצליעה עקב הלחץ והכאב על האזור הפגוע. בנוסף לכך, ישנם גורמים רבים לצליעה כמו: גורמים התפתחותיים, בעיה מולדת, דלקת פרקים חמורה, מחלה ממאירה וכדומה.

השבר השכיח ביותר המתואר בהקשר של צליעה מכונה: Toddlers fracture – שבר ספירלי בעל תזוזה מינימלית בין שני חלקי השבר המתרחש לעיתים קרובות בחלק התחתון של עצם השוק. פגיעות טראומה שכיחות אחרות הן נקיעה של מפרקים כגון מפרק הקרסול ואחרים.

זיהומים

ישנם מספר סוגים של זיהומים היכולים להביא לצליעה:

• זיהום של העצם (בלועזית: אוסטיאומיאליטיס (Osteomyelitis)) - נוכחות של חיידק מזהם ברקמת העצם וכאב נלווה, גורם לצליעה או, במידה והוא קיים בעצם של הגפיים העליונות, – חוסר תנועה רציני, או אף שיתוק רצוני של הגפה.

• זיהום מפרקי (Septic arthritis) - זיהום בו יש נוכחות של חיידקים מזהמים באזור המפרק שבין שתי עצמות.

• Diskitis - זיהום באזור הסחוסי המפריד בין חוליות עמוד השדרה, המוביל למנח לא תקין של כלל העצמות ולעיקום השלד, ובכך, לקיצור הרגל או עיוות בהליכה - צליעה.

• זיהומים של רקמת העור (Cellulitis) - זיהומים לרוב באזור הברך, שיכולים ליצור כאב בהנעת הגפה וצליעה על אף שאין מעורבות אמיתית של החלק הגרמי ברגל.

זיהומים הגורמים לצליעה דורשים לרוב אשפוז וטיפול מיידי ללא דיחוי.

פריקה של מפרק הירך

ערך מורחב – נקע מולד של מפרק הירך

במפרק הירך (Developmental Dysplasia of the Hip), ישנה תופעה שכיחה של נקע או פריקה המתרחשת לרוב בלידה. מדובר בפריקה מלאה או חלקית של המפרק, או פיגור בהתפתחות גג המפרק בתקופה שלאחר הלידה.

חוסר אבחון וטיפול מהיר בתופעת פריקת הירך עלול לגרום להתפתחות לקיצור הרגל, או לגדילה עקומה של המפרק ובעקבות כך לצליעה.

טיפול

קיומו של חום במקביל לצליעה הוא סימן מכוון למקור זיהומי העומד בבסיסה של התופעה. הפתרון הטוב ביותר (לצליעה שאינה נגרמת מפגיעה נוירולוגית או ממחלה) לשיפור מצב הרגל עד להעלמת התופעה הוא מניעת מאמץ מרובה מהרגל הצולעת ומתן אפשרות לרגל להשתקם ולהתאחות בטבעיות על ידי הגוף עצמו.

במצבים של צליעה חמורה או במצבים שאינם מאפשרים הליכה כלל, יש לפנות לבית חולים בהקדם האפשרי לאחר הופעת התסמינים, על מנת לקבל טיפול מחשש לזיהום או לשבר (ישנם שברים שאינם מתגלים על ידי מישוש אזור פגוע בעת פגיעה פיזית, אלא רק על ידי בדיקת רנטגן או CT).

ראו גם

• פריקה
• טראומה גופנית
• נקע

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.