צלקת (סרט, 1994)
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | חיים בוזגלו |
|---|---|
| הופק בידי | מיקי רבינוביץ, דוד זילבר, הוגט חדד |
| תסריט | חיים בוזגלו, רונית אלקבץ |
| עריכה | ערה לפיד |
| שחקנים ראשיים |
רונית אלקבץ רובין רנוצ'י |
| מוזיקה | ארקדי דוכין |
| צילום | אורן שמוקלר |
| מדינה |
 ישראל צרפת |
| חברה מפיצה | יונייטד קינג |
| הקרנת בכורה | 9 ביוני 1995 |
| משך הקרנה | 92 דקות |
| שפת הסרט | צרפתית, איטלקית ועוד |
| סוגה |
סרט דרמה  |
| תקציב | 1,200,000 דולר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
צלקת (באנגלית: Scar) הוא סרט קולנוע ישראלי קופרודוקציה ישראלית-צרפתית משנת 1994 בשחור-לבן בבימויו של חיים בוזגלו, עם רובין רנוצ'י ורונית אלקבץ בתפקידים הראשיים. אלקבץ משחקת מספר תפקידים – אשה נשואה לבעל (מוחמד בכרי), בעלת טירה ומשרתת.
התסריט נכתב על ידי חיים בוזגלו ורונית אלקבץ ועיקרו הוא אנשים בודדים הנחפשים אהבה. גבר ואישה נפגשים למפגש של לילה אחד ומקיימים מגע מיני ללא מילים. האישה נעלמת והגבר מוכרח למצוא אותה על פי צלקת על ירכה.
הסרט זכה בארבעה פרסי אופיר בטקס פרסי אופיר לשנת 1994 – פרס אופיר לפסקול הטוב ביותר (ישראל דוד ואלי ירקוני), פרס אופיר לעריכה הטובה ביותר (ערה לפיד), פרס אופיר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר (רותה שאודינסקי) ופרס אופיר למוזיקה המקורית הטובה ביותר (ארקדי דוכין).
הסרט היה מועמד לפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר, לפרס אופיר לבמאי הטוב ביותר (חיים בוזגלו), לפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר (ששון גבאי), לפרס אופיר לעיצוב האמנותי הטוב ביותר (יוסי פלד) ולפרס אופיר לצילום הטוב ביותר (אורן שמוקלר).
הסרט מדבר בעיקר בצרפתית ואיטלקית אך גם קצת באנגלית, עברית ושפות נוספות.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבר בודד (רובין רנוצ'י) עוקב אחרי אישה יפה (רונית אלקבץ) היא נכנסת לבית קפה והוא נכנס לשם ומתיישב בסמוך כשגבו מופנה אליה. הם אינם מדברים זה עם זו אבל מרגישים את נוכותו של בן הזוג. שניהם מזמינים מהמלצר (יעקב בן סירא) שוקו חם. לאחר השתייה האישה קמה והגבר אחריה. הוא עוקב אחריה כשהיא נכנסת לבניין גדול ויורדת לקומת החניה (צולם בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב).
בחניון האישה נצמדת לרשת והגבר מקיים איתה יחסים מאחור. הם לא משמיעים מילה ולאחר המגע הם מסתלקים מהמקום. הגבר שם לב לצלקת על ירכה של האישה וכעת הוא כפייתי למצוא אותה בשנית. הוא למעשה אדם בודד שתומך באם יחידנית (הלנה זובטוב) ומקריא לבתה סיפורי ילדים כאילו היא בתו.
זמן רב הוא מבלה ב"בית המפגשים" (צולם בתחנת הרכבת יפו) לשם באים אנשים כדי לצאת מהבדידות המקום מנוהל על ידי בעל הבית (אלחנדרו כהן) וה"מאדאם" (אנדריאה פיריאול (אנ')).
הגבר שוכר את שירותיו של חוקר פרטי דובר איטלקית (ששון גבאי). כדי למצוא את האישה האולטימטיבית שהוא מחפש שהסימן היחיד שהוא יודע עליה הוא צלקת על הירך.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| רובין רנוצ'י | הגבר | |
| רונית אלקבץ | האשה/בעלת טירה/משרתת | |
| ששון גבאי | חוקר פרטי | |
| דליה שימקו | מריאן | ידידה של הגבר |
| אלחנדרו כהן | בעל בית המפגשים | |
| אנדריאה פריאול | "מאדאם" | |
| מוחמד בכרי | הבעל | |
| יעקב בן סירא | מלצר | |
| ישראל דמידוב | דוור | |
| יעל אלמוג | אשה עם פאה | ידידה של הגבר |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"צלקת", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "צלקת", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "צלקת", באתר אידיבי
"צלקת", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- צלקת, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- קדימון לצלקת, באתר יוטיוב
- צלקת, בארכיון הסרטים הישראלי
- צלקת 1994 - מאחורי הקלעים, באתר יוטיוב