קמילו סיינפואגוס
קמילו סיינפ
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1932 הוואנה, רפובליקת קובה (1902–1959)  |
|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1959 כנראה האוקיינוס האטלנטי |
| מדינה |
קובה, ספרד |
| פעילות בולטת | ממנהיגי המהפכה הקובנית |
| מפלגה |
תנועת ה-26 ביולי |
  | |
ואגוס גוריאראן (בספרדית: Camilo Cienfuegos Gorriarán; 6 בפברואר 1932 - 28 באוקטובר 1959) היה ממנהיגי המהפכה הקובנית, לצד פידל קסטרו, ראול קסטרו וצ'ה גווארה.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיינפואגוס נולד למשפחה אנרכיסטית בהוואנה. הוא החל ללמוד בבית הספר סן אלחנדרו לאמנות פלסטית, אך עזב את הלימודים בשל קשיים כלכליים, והחל לעבוד כמתמחה בחברת האופנה "אל ארטה". בגיל 16 החל גם בפעילות פוליטית, כשהצטרף להפגנות נגד העלאת תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית.
ב-1953 היגר סיינפואגוס לארצות הברית, אך בשל מה שהגדיר כניצול העובדים בה, שב לקובה. לאחר שובו, הצטרף לתנועת סטודנטים מחתרתית שהתנגדה לשלטונו של פולחנסיו בטיסטה. ב-7 בדצמבר 1955 אף נפצע מירי המשטרה במהלך הפגנה. לאחר שלא הצליח למצוא עבודה וסבל מהטרדות המשטרה, שב לארצות הברית והתגורר לזמן מה בניו יורק. בהמשך נסע למקסיקו, שם פגש את פידל קסטרו, שעסק בהכנות למהפכה. בנובמבר 1956 הצטרף ל-81 מהפכנים נוספים שעלו על סיפונה של הגראנמה, שהביאה אותם לקובה.
במהלך המהפכה הקובנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המורדים נחתו בפלאיה לאס קולוראדאס שבחופה הדרום מזרחי של קובה, במחוז אוריינטה, ב-2 בדצמבר, והחלו לעשות דרכם לכיוון סיירה מאסטרה. בדרכם נתקלו בכוחות צבא, שהרגו את רובם. היתר, ובהם סיינפואגוס, הצליחו להימלט בקבוצות קטנות. לאחר חודש התאחד עם קסטרו בסיירה מאסטרה.
במהלך 1957 היה סיינפואגוס לאחד ממנהיגי המהפכה, וקיבל את הדרגה "קומנדנטה" (comandante). לאחר כישלון מבצע וֶרָאנוֹ של בטיסטה, פתחו המורדים במתקפת נגד. סיינפואגוס עמד בראש אחד משלושה טורים שנעו מערבה, לכיוון סנטה קלרה. הטור בפיקודו יצא לכיוון בסיס צבאי ביגואחאי, והוא כלל 60 לוחמים בלבד (כרבע מכלל כוחותיו של קסטרו). הוא צבר תמיכה רבה בדרכו, ועד הגיעו ליגואחאי כבר מנה הטור קרוב ל-500 לוחמים. ב-19 בדצמבר החלה מתקפתו של סיינפואגוס על המחנה. כוחות הצבא בפיקודו של אבון ליי הצליחו להדוף אותה. חרף ניסיונות חוזרים ונשנים, תוך שימוש בטרקטור שחומש בקנה בקליבר של 50 מ"מ, וכונה "הטנק", לא עלה בידו של סיינפואגוס להשתלט על המחנה. בסופו של דבר, ב-30 בדצמבר, אזלה התחמושת שהייתה בידו של ליי, והוא נאלץ להיכנע. לניצחון בקרב זה הייתה חשיבות מוראלית גבוהה למורדים. למחרת, חבר סיינפואגוס לגווארה בסנטה קלרה, בקרב שסימן את ניצחון המהפכנים.
לאחר עלייתו של קסטרו לשלטון, הצטרף סיינפואגוס לשורות הצבא וסייע בדיכוי התקוממויות נגד הממשל החדש. ב-28 באוקטובר 1959 עלה על טיסה מקמגואיי להוואנה. מטוסו נעלם מעל הים הקריבי, ולאחר מספר שבועות של חיפושים, הוכרז כמת. לפי שמועות שונות, מטוסו הופל בהוראתו של קסטרו או בשל טעות בזיהוי של חיל האוויר הקובני, אך היסטוריונים סבורים כיום כי מדובר בתאונה[1].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו הוקם מוזיאון לזכרו ביגואחאי. המוזיאון כולל את תיאור הקרב ביגואחאי ופריטים הקשורים בעברו. על גג המוזיאון הוקם פסל גדול בדמותו.
דמותו של סיינפואגוס מופיעה על שטרות בערך של 20 פסו ועל מטבעות בערך של 40 סנטים.
מדי שנה, ב-28 באוקטובר, נוהגים תלמידי בתי ספר להשליך פרחים לים או לנהר, לציון יום מותו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קמילו סיינפואגוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ J.A. Sierra, "Camilo Cienfuegos באתר historyofcuba.