קמלוט
קַמֶלוֹט (באנגלית: Camelot) היא טירה אגדית, המקושרת לרוב למלך הבריטוני האגדי ארתור. רומנסות מאוחרות מתארות אותה כבירתה הדמיונית של ממלכתו של ארתור, שממנה יצא להילחם ברבים מן הקרבות שהיו לו בחייו. מקומה הגאוגרפי נעדר מהמסורות הקדומות.
מקור השם אף הוא אינו ידוע, על אף שהוא דומה מספיק לשמות אחרים של אתרים מעידן הברזל ומהתקופה הרומאית כדי להעיד על האפשרות שאולי המקום התקיים במציאות, אך אין ספק שלא יהיה דמיון רב בינו לבין אופן הצגתו בספרות המאוחרת.
מופעים ראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטירה מוזכרת לראשונה בפואמה "לנסלוט, אביר העגלה" של כרטיאן מטרואה, שתוארכה לשנות השבעים של המאה ה-12. היא מוזכרת באורח אגבי, ולא מתוארת:
באחד מימי העלייה לשמים של ישו, המלך ארתור הגיע מקרליאון, והציג בקמלוט חצר מרשימה במיוחד, כיאה וכיאות ליום שכזה.
— עמ' 31-32.
אין בפואמה של קרטיין דבר המעיד על מידת החשיבות לה קמלוט תזכה ברומנסות מאוחרות יותר. בעבור קרטיין, החצר העיקרית של ארתור הייתה בקרליאון שבוויילס; זה גם היה בסיסו העיקרי של המלך ב-"היסטוריה רֶגוּם בריטניה" של ג'פרי ממונמות' ובספרות שהופיעה בעקבותיה. רק במאה ה-13, ברומנסות צרפתיות, בהן אפשר למנות את "לנסלוט-הגביע הקדוש" ו-"המחזור הבתר-וולגטי", החלה קמלוט להאפיל על קרליאון, ואפילו אז, פרטים רבים מתיאורי קמלוט נגזרים למעשה מתיאוריו של ג'פרי את העיירה הוולשית.
במאה החמש-עשרה, סר תומאס מלורי יצר את הדימוי המוכר ביותר של קמלוט ביצירתו "מות ארתור" ("Le Morte d'Arthur"); הוא מזהה את קמלוט עם וינצ'סטר, זיהוי שנותר מקובל מאות בשנים, על אף שנדחה על ידי העורך של מלורי עצמו - ויליאם קקסטון. האמונה הרווחת היא שקמלוט מצויה בחוף המערבי של ויילס.
הרומנסות מתארות את העיר קמלוט וסביבתה בקרבת אסטולט, במורד הנהר. היא מוקפת מישורים ויערות, והקתדרלה המפוארת של סיינט-סטיבן היא המרכז הדתי של ארתור ואביריו. מקמלוט יוצאים אבירי השולחן העגול אל החיפוש אחר הגביע הקדוש.
זיהוי אתרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרסאות השונות ל'קמלוט' של כותבי הרומנסות מתבססות על המסורות המוקדמות שנכתבו על חצרו של ארתור. הסיפור "Culhwch and Olwen", הקשור ב-"Mavinigion" ואפשר שנכתב במאה האחת-עשרה, ממקם אותה בצליוויג, אתר לא ידוע בקורנוול. צלוויג נזכרת גם ב-"שילוש הוולשי"; באופן הראוי לציון, סיפורים וולשיים מוקדמים אלה ממקמים את גיבורה הגדול ביותר של ויילס מחוץ לגבולותיה הלאומיים.
התיאור של ג'פרי את קרליאון התבסס ככל הנראה על היכרותו האישית עם העיר וההריסות הרומיות המרשימות הנמצאות בתחומיה; התשובה לשאלה האם קרליאון הייתה קשורה לארתור לפני כתביו של ג'פרי מעורפלת מעט יותר. הרומנסות הצרפתיות המאוחרות דנות רבות ב-"Carduel", עיר אנגלית/וולשית צפונית, המבוססת על קרליל שבמציאות.
הזיהוי של מלורי את קמלוט עם וינצ'סטר שאב ככל הנראה השראה מתולדותיה של העיר. היא הייתה בירת מחוז ווסקס תחת אלפרד הגדול, והתגאתה ב"שולחן הגדול של ווינצ'סטר", שנבנה במאה השלוש-עשרה אך נודע ברבים כמקורי בתקופתו של מלורי. עורכו של מלורי, קקסטון, דחה את הזיהוי, משום שהרשומות ההיסטוריות ממקמות בדרך-כלל את בסיס-הפעולה של ארתור בוויילס. הוא הציע את החורבות הרומיות ב-Caerwent כאפשרות חלופית.
ב-1542, ג'ון לילנד דיווח שהמקומיים סביב טירת קדבורי בסאמרסט מחשיבים אותה לקמלוט המקורית. סברה זו נתמכת בסמיכותה של קדבורי לעיירות קווין-קמל ווסט-קמל, ונותרה שכיחה מספיק כדי להוות השראה לחפירות ארכאולוגיות רחבות היקף שנערכו במקום במאה העשרים ומצאו שרידי מבצר צבאי וחרסים מהמאה ה-5.
קולצ'סטר, קאמולודונום בפי הרומאים, גם היא הייתה בין האפשרויות שהוצעו כקמלוט האמיתית, בעיקר לאור שמה המקורי. הקושי העיקרי הגלום באפשרות זו הוא המיקום - קולצס'טר נמצאת במחוז אסקס, עמוק בתוך השטח הסקסוני והרחק מאזורי הפעילות ההיסטוריים של ארתור. מקומות אחרים בבריטניה בעלי שמות הקשורים ל"קמל" היו גם הם בין המועמדים, למשל קמלפורד בקורנוול, השוכנת במורד נהר קמל שלצידו קבע ג'פרי את מקומה של קמלן, מקום הקרב האחרון של ארתור. הקשר בין האזור לקמלוט ולקמלן הוא בגדר השערה בלבד.
קמלוט בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארצות הברית, הביטוי 'קמלוט' מקושר לרוב לתקופת נשיאותו של ג'ון פיצג'רלד קנדי, שהיו שאמרו שיש לה פוטנציאל והבטחה לעתיד טוב יותר, והייתה סמל לתקווה בעבור רבים ברחבי העולם, שקיבלו השראה מנאומיו של קנדי, חזונו ועמדותיו המדיניות. התקופה נקטעה בעשרים ושניים בנובמבר, 1963, עם רצח קנדי, שלרוב משווים אותו למפלתו של ארתור. בשורה "אל תיתנו לזה להשתכח מלב, שפעם הייתה נקודה אור, לרגע קצר אחד, שהייתה ידועה כקמלוט," מתוך המחזמר 'קמלוט', נעשה שימוש רב בהתייחס לאותה התקופה.
המחזמר "קמלוט" מ-1960, שכתבו אלן ג'יי לרנר ופרדריק לווי, היה מבוסס על גרסתו הספרותית של ט.ה. ווייט לאגדה, "המלך לשעבר ולעתיד". הספר של ווייט נכתב בחמישה כרכים ("החרב בסלע", "המכשפה ביער", "האביר הפגום", "הנר ברוח" ו"הספר של מרלין"), וכולל אנכרוניזמים שנונים, גדוש ברכילויות ימי-ביניימיות, ומעל לכל, סוף רע ומר.
המחזמר של לרנר ולווי, מצד שני, הוא תמונת-מצב רגשנית של משולש האהבה ארתור, לנסלוט וגווינביר. כולל מגוון מפואר של מוזיקה קצבית ושירה נשכנית, המחזמר העניק דחיפה לקריירות המשחק של ג'ולי אנדרוז, ריצ'רד ברטון, רוברט גולט ורוק הדסון. העיבוד הקולנועי עלה על האקרנים 7 שנים מאוחר יותר, ב-1967, בכיכובו של ריצ'רד האריס כארתור; מאוחר יותר, האריס שיחק מחדש בתפקיד על הבמה בכמה העלאות חוזרות של המחזמר מעל גבי הבימות.
בשנת 2011 הפיקה רשת Starz סדרת דרמה תקופתית בשם קמלוט (Camelot) העוסקת במלך אותר פנדרגון ובנו ארתור.
בשנת 2015 הודיעה רשת ABC כי העונה החמישית של הסדרה עד עצם היום הזה תעסוק בחלקה בעלילות קמלוט והמלך ארתור.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריה סתיו, עלילות אבירי השולחן העגול - מבחר פרקי שירה מן הסאגה הארתוריאנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
- תומאס מלורי, אבירי השולחן העגול, הוצאת מודן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך קמלוט באתר פרויקט קמלוט של אוניברסיטת רוצ'סטר
- על קמלוט באתר אוניברסיטת איידהו
- "ממלכת ארתור", מסע בתמונות בניסיון להתחקות אחר קמלוט האמיתית
- "טירת קדבורי: קמלוט של המלך ארתור?", מובאה מתוך הספר "המדריך למטייל בבריטניה הארתוריאנית"
- קמלוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בקרת זהויות  |
|
|---|