קרב קורה (פברואר)
מלחמה: הפלישה המונגולית לגאורגיה | ||||||||||||||||||
תאריך | פברואר 1221 | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
קרב לפני | קרב ראשון | |||||||||||||||||
מקום | מישור קורה גאורגיה | |||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון מונגולי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב קורה הוא הקרב הראשון שנערך בין הממלכה הגאורגית המאוחדת לבין האימפריה המונגולית, במהלך הפלישה המונגולית לגאורגיה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1221 צעד הצבא המונגולי בראשות בכיר הגנרלים המונגולים, סובוטאי, באזור דרום הים הכספי, אזור שהיה בשליטת האימפריה הח'ווארזמית, ומשם צעד לאורך נהר הקורה כשהוא הגיע מדרום גאורגיה. הוא הגיע עד לפאתי טביליסי. באזור זה נמצאת מצודת נריקלה החולשת על הדרך שמובילה מדרום הקווקז לרוסיה. המשימה שאליה נשלחו החיילים המונגולים הייתה איסוף מידע בכוח. לא ברור לגמרי אם התכוונו כלל לצאת לקרב או שחיפשו מעבר בטוח דרך הרי הקווקז. אלא שטיבעם של המונגולים בגד בהם והם בזזו את העיר תבריז. מעשה זה שכנע את גיאורגי הרביעי לשה כי יצטרך להתמודד עם המונגולים בשדה הקרב.
הצבא הגאורגי, שהיה ידוע בזכות איכות לחימתו ונישקו, כלל 30,000 חיל פרשים קיפצ'קים. כאשר דווח למלך הגאורגי כי המונגולים צועדים במעלה נהר הקורה לכיוון המישור הקיפצ'קי, יצא לכיוונם יחד עם צבאו שמנה 70,000 אבירים, במטרה לבלום את המונגולים.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני הצבאות הלוחמים נעמדו זה מול זה. הפרשים הגאורגים פתחו בקרב בהתקפה מסיבית כנגד מרכז המערך המונגולי. הפרשים הרכובים של המונגולים המטירו חיצים לרוחב החזית הגאורגית כשהם משחררים מטח אחר מטח. חיצי המתכת חודרי השריון של המונגולים עשו שמות באבירים הגאורגים. למרות אבדותיהם הכבדות תקפו הגאורגים כאשר המונגולים נסוגו בהדרגה מפני הגאורגים, ומשכו אותם מחוץ למישור. סובוטאי, המצביא המונגולי, שידע את הטקטיקה הגאורגית של מתקפה גם במחיר אבדות כבדות, הותיר סוסים רעננים מחוץ לשדה הקרב. כשהם רכובים על סוסים רעננים, יצאו המונגולים למתקפת פתע. בהגיעם לגאורגים הם קודמו במטח חיצים אולם המשיכו להתקדם לעבר עיקר הכוח. כאשר האגפים של הצבא המונגולי החלו לסגור על הכוח העיקרי של הגאורגים נשברו הגאורגים והחלו לברוח. בכוחותיו האחרונים נמלט גיאורגי יחד עם הפרשים שעוד יכלו לעמוד בקצב. חלק מחייליו נותר על הדרך לכיוון טביליסי, אולם הושמדו במהרה. במשך השבועיים הבאים עדיין חיכה גאורגי למתקפה על הבירה טביליסי שלא הגיעה.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]סובוטאי נסוג דרומה לכיוון ממלכת פרס ומחוז אזרבייג'ן. הקרב הסתיים אמנם בניצחון מונגולי, אולם כוח האדם שעמד לרשות המונגולים כמו גם האספקה והסוסים לא הספיקו. וסובוטאי חזר לגאורגיה בסתיו של אותה שנה.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ריצ'רד א. גבריאל (אנ') (2004), סובוטאי האמיץ: הגנרל הגדול ביותר של ג'ינג'יס חאן, עמ' 90–92, ISBN 0275975827, (אנגלית)