רבן בר צומה

רבן בר צומה
לידה	1220?; Zhongdu, שושלת ג'ין (1115–1234)
פטירה	1294 (בגיל 74 בערך); בגדאד, השושלת האילח'אנית
מדינה	יואן
מקום מגורים	בגדאד
תפקיד	שגריר
השקפה דתית	נסטוריאניזם

רבן בר צַוְמָה (בארמית: ܪܒܢ ܒܪ ܨܘܡܐ (= אדון בן-צום); 1220 – 1294)^[1] היה נזיר סיני שהפך לדיפלומט של כנסיית המזרח(אנ'). הוא מוכר בזכות מסע הצליינות מסין בתקופת האיפריה המונגולית כדי לעלות לרגל לירושלים עם אחד מתלמידיו, רבן מרקוס. על רקע תסיסה צבאית לאורך הדרך, הם מעולם לא הגיעו ליעדם, אך במקום זאת ישבו שנים רבות בבגדד שהייתה בשלטון השושלת האילח'אנית.

מרקוס הצעיר נבחר בסופו של דבר להיות הפטריארך של כנסיית המזרח, ובהמשך הציע למורה שלו רבן בר צומה להישלח למשימה אחרת, כשגריר המונגולי באירופה. הנזיר הקשיש נפגש עם רבים מהמלכים האירופאים, כמו גם עם האפיפיור, בניסיונות לארגן ברית פרנקו-מונגולית, אך המשימה לא נשאה פרי.

בשנותיו המאוחרות יותר בבגדאד תיעד רבן בר צומה את חייו. הכתבים שלו ממסעותיו הינם בעלי ערך להיסטוריונים מודרניים, מאחר שהם נותנים תמונה של אירופה בימי הביניים בסיומם של מסעי הצלב, וכתובים בידי משקיף אינטליגנטי, רחב אופקים, ובעל ראיה מדינית ודיפלומטית.^[2] יתרה מכך, בהיותו סיני במוצאו, והיות ומסעותיו התרחשו לפני שובו של מרקו פולו לאירופה, כתביו של בר צומה מעניקים נקודת מבט הפוכה לזו של מרקו פולו, של המזרח המשקיף אל המערב.

ראשית חייו

רבן בר צומה נולד 1220 בבייג'ינג או בסמוך לה, המכונה אז ז'ונגדו,^[3] מאוחר יותר נקראה חאנבאליק תחת שלטון מונגולי. כנראה הוא היה ממוצא אוייגורי.^[4] מקורות סיניים מתארים את מורשתו כאנגוד, המסווג כחברי הקסטה "המונגולית" תחת חוק יואן.^[5] השם צומה הוא ארמי.^[6] אם כי נולד למשפחה עשירה, הוא היה חסיד האמונה הנסטוריאנית, והפך לנזיר סגפני בסביבות גיל 20 ואז למורה דתי במשך עשרות שנים.

עלייה לרגל לירושלים

בגיל מבוגר, רבן בר צומה ואחד מתלמידיו הצעירים, רבן מרקוס, יצאו למסע עלייה לרגל מיואן שבסין לירושלים.^[7] הם נסעו דרך חוטאן, קשגר וראסאן (באפגניסטן), מערג׳ה (באזרבייג'ן) ומוסול, אל ממלכת גאורגיה. באותו הזמן היו אזהרות על סכנה בדרכים בדרום סוריה, והם שינו את יעדם ונסעו לפרס שבשליטת השושלת האילח'אנית, שם התקבלו בברכה על ידי הפטריארך דנהה הראשון(אנ') מכנסיית המזרח. הפטריארך ביקש משני הנזירים לבקר בחצרו של השליט על מנת להשיג מכתבי אישור על הסמכת של איש מסוים כפטריארך בשנת 1266. במהלך המסע הוכרז רבן מרקוס כבישוף "נסטורי".

לאחר מכן ניסה הפטריארך לשלוח את הנזירים כשליחים חזרה לסין, אך הסכסוך הצבאי לאורך המסלול עיכב את עזיבתם, והם נשארו בבגדד. עם מותו של הפטריארך, רבן מרקוס נבחר כמחליפו וקיבל את השם יבאללה השלישי, בשנת 1281. שני הנזירים נסעו כדי לאשר את הבחירה אך הח'אן של אילח'יאנת נפטר לפני הגעתם, והוחלף על ידי בנו, ארגון (אנ').

ארגון ביקש ליצור ברית אסטרטגית פרנקו-מונגולית עם האירופאים הנוצרים כנגד אויבם המשותף, הסולטנות הממלוכית המוסלמית בקהיר. לצורך מימוש רעיון זה הציע הפטריארך החדש יבללה השלישי את מורו לשעבר רבן בר צומה כשגריר באירופה, שיפגש עם האפיפיור ומלכי אירופה.

שגריר באירופה

בשנת 1287 יצא בר צומה הקשיש למסעו באירופה, כשהוא נושא מתנות ומכתבים מארגון לקיסר הביזנטי, לאפיפיור ולמלכי אירופה.^[8] הוא המשיך את שליחותו של שגריר נסטוראני אחר, עיסא קלמחי, שנשלח על ידי ארגון כדי שיפגוש את האפיפיור הונוריוס הרביעי, ב 1285. ^[9] ^[10]

רבן בר צומה נסע עם קבוצה גדולה של עוזרים ו-30 חיות רכיבה. בר צומה ככל הנראה לא דיבר אף שפה אירופאית, אם כי ידוע שהוא דיבר סינית, טורקית ופרסית. ^[11] אירופאים תקשרו איתו בפרסית. ^[12] הוא נסע בדרך היבשה, חצה את ארמניה ומדינות אחרות באזור והגיע לים השחור, שם המשיך בספינה לקושטא.

כתביו של בר צומה נותנים תיאור נלהב במיוחד של האיה סופיה. לאחר מכן הוא נסע באוניה לאיטליה. כשהמסלול שלהם עבר באי סיציליה, הוא היה עד ותיעד את ההתפרצות הגדולה של הר אטנה ב־18 ביוני 1287.

כמה ימים לאחר הגעתו, הוא היה עד לקרב ימי במפרץ סורנטו ביום הקדוש של סנט ג'ון. 24 ביוני 1287. הקרב היה בין הציים של שארל השני, מלך נאפולי (אותו הוא מכנה "איריד שרדאלו", כלומר "איל צ'ארלס דו"), שקיבל את פניו בתחומו, לבין חיימה השני, מלך אראגון, מלך סיציליה (אותו הוא מכנה איריד ארקון. כלומר, "Il re de Aragon"). לדברי בר צומה, חיימה השני השני ניצח וכוחותיו הרגו 12,000 איש.

לאחר מכן נסע בר צומה לרומא, אך היה זה מאוחר מדי לפגוש את האפיפיור הונוריוס הרביעי, שנפטר באותה העת. בר צומה עסק במקום זאת במשא ומתן עם הקרדינלים וביקר בכנסיית פטרוס הקדוש.^[2]

לאחר מכן בר צומה עצר בטוסקנה וברפובליקה של גנואה, בדרכו לפריז. את חורף 1287–1288 בילה בגנואה, בירת פיננסים מפורסמת באותם ימים.^[13] בצרפת (שאותה הוא מכנה "פרנגסטן") הוא בילה חודש אחד עם המלך פיליפ הרביעי שככל הנראה הגיב בחיוב להגעת שגריר ממונגוליה, נתן לו מתנות רבות ושלח את אחד מאציליו Gobert de Helleville, ללוות את בר צומה חזרה לארצות המונגוליות. הם יצאו לדרך ב-2 בפרואר, 1288. גוברט דה הלוויל ושני בני לוויה ליוו את בר צומה דרך רומא, בחזרה לפרס.^[14]

באותה תקופה היתה דרום צרפת בידיים אנגליות, ובר צומה נפגש עם המלך אדוארד הראשון, מלך אנגליה, כנראה בעיר בורדו. אדוארד הגיב בהתלהבות להצעות השגריר, אבל בסופו של דבר לא הצטרף לברית צבאית בשל סכסוך בבריטניה עם הוולשים והסקוטים.

מכתבו של ארגון לפיליפ מלך צרפת, 1289, המזכיר את בר צומה

כשחזר לרומא, בר צומה התקבל בלבביות על ידי האפיפיור ניקולאוס הרביעי שנבחר לכהונה, שאיפשר לו לחגוג את הטקסים שלו עצמו בבירת הנצרות הלטינית. ניקולס הזמין את בר צומה לבקר את נוצרי המזרח, והפקיד בידיו נזר יקר, שיועד ליבאללה (תלמידו לשעבר של רבן בר צומה, מרקוס). לאחר מכן שב בר צומה לבגדד בשנת 1288, כשהוא נושא מסרים ומתנות רבות ממנהיגי אירופה השונים.^[15]

המכתבים שנמסרו נענו בתורם על ידי השליט ארגון בשנת 1289, והועברו על ידי הסוחר בוסקארלו דה גיזולפי, סוכן דיפלומטי של האילח'אנים. ארגון מזכיר במכתב לפיליפ הרביעי, את בר צומה.^[16]

בסופו של דבר, חילופי המכתבים לקראת כריתת ברית עם האירופאים לא נשאו פירות.^[1] עם זאת, רבן בר צומה הצליח ליצור קשרים חשובים שעודדו תקשורת וסחר בין המזרח למערב. מלבד שגרירות המלך פיליפ למונגולים, האפיפיור שלח גם מיסיונרים כמו ג'ובאני ממונטקורבינו לחצר המלוכה במונגוליה.

שנים מאוחרות

לאחר שליחותו באירופה התגורר בר צומה בשארית שנותיו בבגדד. בתקופה זו כתב את תיאור מסעותיו. כתביו פורסמו באנגלית בשנת 1928 בתרגום ועריכה של סר וואליס באדג'.

רבן בר צומה נפטר בשנת 1294 בבגדד.

מקורות

Beazley, C. R., Dawn of Modern Geography, ii.15, 352; iii.12, 189-190, 539-541.
Chabot, J. B.'s translation and edition of the Histoire du Patriarche Mar Jabalaha III. et du moine Rabban Cauma (from the Syriac) in Revue de l'Orient Latin, 1893, pp. 566–610; 1894, pp. 73–143, 235-300
Odericus Raynaldus, Annales Ecclesiastici (continuation of Baronius), AD 1288, f xxxv-xxxvi; 1289, lxi
Records of the Wardrobe and Household, 1286-89, ed. Byerly and Byerly (HMSO, 1986), nos. 543, 1082 (for the meeting with Edward I at St Sever).
Wadding, Luke, Annales Minorum, v.169, 196, 170-173
Zehiroglu, Ahmet M. (2014) ; "Bar Sauma's Black Sea Journey"
Montgomery, James A., History of Yaballaha III, (New York: Columbia University Press, 1927
Budge, E. A. Wallis, The Monks of Kublai Khan, (London: Religious Tract Society, 1928). Online

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבן בר צומה בוויקישיתוף

רבן בר צומה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² Mantran, p. 298
^ ¹ ² Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Rabban Bar Sauma" . Encyclopædia Britannica. 22 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 767.
^ Kathleen Kuiper & editors of Encyclopædia Britannica (Aug 31, 2006). "Rabban bar Sauma: Mongol Envoy." Encyclopædia Britannica (online source). Accessed 6 September 2016.
^ Carter, Thomas Francis (1955). The invention of printing in China and its spread westward. Ronald Press Co. p. 171.
^ Moule, A. C., Christians in China before 1550 (1930; 2011 reprint), 94 & 103; also Pelliot, Paul in T'oung-pao 15(1914), pp.630-36.
^ Phillips, p. 123
^ Jacques Gernet (1996). A history of Chinese civilization. Cambridge University Press. p. 376.
^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Rabban Bar Sauma" . Encyclopædia Britannica. 22 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 767.
^ The Mongols and the West, 1221-1410 Peter Jackson p.169
^ The Cambridge history of Iran William Bayne Fisher, John Andrew Boyle p.370
^ Morris Rossabi (28 November 2014). From Yuan to Modern China and Mongolia: The Writings of Morris Rossabi. BRILL. pp. 385–. ISBN 978-90-04-28529-3
^ Morris Rossabi (28 November 2014). From Yuan to Modern China and Mongolia: The Writings of Morris Rossabi. BRILL. pp. 386
^ Phillips, p. 102
^ Histoires des Croisades III", Rene Grousset
^ Boyle, in Camb. Hist. Iran V, pp. 370-71; Budge, pp. 165-97. Source Archived 2008-04-04 at the Wayback Machine
^ Encyclopedia Iranica Source Archived 2008-04-04 at the Wayback Machine

[:0-1] ¹ ² Mantran, p. 298

[:1-2] ¹ ² Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Rabban Bar Sauma" . Encyclopædia Britannica. 22 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 767.

[3] Kathleen Kuiper & editors of Encyclopædia Britannica (Aug 31, 2006). "Rabban bar Sauma: Mongol Envoy." Encyclopædia Britannica (online source). Accessed 6 September 2016.

[4] Carter, Thomas Francis (1955). The invention of printing in China and its spread westward. Ronald Press Co. p. 171.

[5] Moule, A. C., Christians in China before 1550 (1930; 2011 reprint), 94 & 103; also Pelliot, Paul in T'oung-pao 15(1914), pp.630-36.

[6] Phillips, p. 123

[7] Jacques Gernet (1996). A history of Chinese civilization. Cambridge University Press. p. 376.

[8] Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Rabban Bar Sauma" . Encyclopædia Britannica. 22 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 767.

[9] The Mongols and the West, 1221-1410 Peter Jackson p.169

[10] The Cambridge history of Iran William Bayne Fisher, John Andrew Boyle p.370

[11] Morris Rossabi (28 November 2014). From Yuan to Modern China and Mongolia: The Writings of Morris Rossabi. BRILL. pp. 385–. ISBN 978-90-04-28529-3

[12] Morris Rossabi (28 November 2014). From Yuan to Modern China and Mongolia: The Writings of Morris Rossabi. BRILL. pp. 386

[13] Phillips, p. 102

[14] Histoires des Croisades III", Rene Grousset

[15] Boyle, in Camb. Hist. Iran V, pp. 370-71; Budge, pp. 165-97. Source Archived 2008-04-04 at the Wayback Machine

[16] Encyclopedia Iranica Source Archived 2008-04-04 at the Wayback Machine

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]