רבן גמליאל ברבי

רבן גמליאל ברבי

מצבת רבן גמליאל בבית שערים (רפליקה)
לידה	המאה ה-2 פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
פטירה	המאה ה-3 פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
שם מלא	גמליאל בן יהודה
מקום קבורה	מערת משפחת רבי יהודה הנשיא בבית שערים
תקופת הפעילות	דור המעבר בין התנאים לאמוראים
השתייכות	תנאי ארץ ישראל
אב	רבי יהודה הנשיא
צאצאים	רבי יהודה נשיאה
נשיא הסנהדרין ה־14 220–240 (כ־20 שנה) → רבי יהודה הנשיא רבי יהודה נשיאה ←

רַבַּן גַּמְלִיאֵל בָּרַבִּי (כלומר, בנו של רבי, נקרא גם רבן גמליאל השלישי) היה נשיא הסנהדרין ותנא במאה ה-3, בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים.

בצוואתו (מסכת כתובות ק"ג ע"ב), מינה רבי יהודה הנשיא את רבן גמליאל בנו לנשיא, את רבי שמעון בנו לחכם (אחראי על ההוראה בסנהדרין), ורבי חנינא בר חמא "ישב בראש", כלומר יהיה אב בית הדין – אחראי על השיפוט בסנהדרין.

האיש – זמנו ומקומו

מועד פטירתו של אביו, רבי יהודה הנשיא, אינו ודאי, והדעה המקובלת מתארכת את מותו לשנת 220 לספירה. מאז תיפקד בנו, רבן גמליאל, כנשיא הסנהדרין. רבן גמליאל נזכר גם כ"רבן גמליאל בר רבי" או "רבן גמליאל ברבי".

המוקד הגאוגרפי של פעילותו היה בגליל, במשולש של טבריה - בית שערים - ציפורי. היה בדור האחרון של התנאים, ויש ממנו שלוש משניות בתחילת פרק ב' של פרקי אבות.

הירושה

עוד בימי הבית השני הייתה מקובלת הורשת תפקיד הנשיאות מאב לבן, מה שהעניק לבית זה עוצמה כמעט מקודשת. עד ימי בן כוסיבה (בר כוכבא) תיפקדה בראש הסנהדרין משפחת הלל הזקן, ולאחר שוך המרד השני חזרה זו והנהיגה את הסנהדרין. רבי יהודה הנשיא היה בעל מוניטין חסר תקדים, מופלג בעושרו, בעל יחסים מיוחדים עם השלטונות הרומיים. הוא חש, שהפקדת מטה הירושה בידי גורם אחד, ובעיקר בתקופה כה מורכבת ובעייתית באימפריה הרומית, תהיה צעד חסר אחריות. בצוואתו פיצל את הירושה בין שלושה בעלי תפקידים: "נשיא", "יושב בראש" ו"חכם".

הרכב מעין זה מופיע בצוואתו של רבי יהודה הנשיא, שזו לשונה: "שמעון בני חכם, גמליאל בני – נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש" (תלמוד בבלי, כתובות קג עמ' ב'). הנשיא כבר אינו מוביל לבדו את מערכת ההנהגה, ואולי הקומבינציה שלעיל הייתה כמין פשרה בין שררתו של רבי יהודה הנשיא לבין לחצים שהופעלו על ידי חברי סנהדרין, לחצים שהיו משמעותיים בתקופת הנשיאים שלפניו.

על-פי גרסת התלמוד הירושלמי ^{[דרוש מקור]}, התמנה תחילה רבן גמליאל לנשיא והוא שהסמיך את שאר הממונים, ואם כך הדבר, זכה הנשיא ביתר עוצמה, בהשוואה לנוסח שבתלמוד הבבלי.

בכל מקרה, בצוואתו לבנו ציווה רבי "זרוק מרה בתלמידים", כלומר: התנהג בתקיפות ובהחלטיות. ניתן לראות בכך הוראה לשמירת עליונותו של הנשיא לאור הפרדת הסמכויות.

יחס למלכות

מערכת הקשרים בין הנשיאות של תקופת רבי יהודה הנשיא לבין השלטונות הרומיים התפוגגה בימי יורשו, רבן גמליאל ברבי.

הנשיא התריע מפני התקרבות יתירה לשלטונות הרומיים, בין השאר באמירה "הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם, אלא לצורך עצמן" (משנת אבות ב' ג'). הוא ביטא מגמה של זהירות וחשדנות כלפי הרשויות. רבן גמליאל ברבי חזר בכך על העמדה של קבוצת חכמים בסנהדרין, בסמוך למרד בר כוכבא, שמעשי הרומאים בפרובינקיות אינם פרגמטיים גרידא, אלא נצלניים ואנוכיים.

תקנתו

יש המשערים כי בית הדין בראשותו הוא שביטל את האיסור לחרוש בערב שביעית (סמוך לשנת השמיטה) מחג השבועות ואילך. מעתה - קבע - האיסור יחל 30 יום בלבד לפני ראש השנה של שנת השמיטה הנשיא הושיב הרכב מיוחד של בית דין, כשהוא עומד בראשו (ובלשון התוספתא: "רבן גמליאל ובית דינו"), והתקין "שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה". התלמוד דן בסמכותו של רבן גמליאל לבטל את תקנתם של בית שמאי ובית הלל, שתיקנו את התקנה הזאת; וכן בתוקפה של התקנה המקורית. אחד ההסברים שניתן לכך הוא, שהתקנה המקורית כללה סעיף שמאפשר לבית דין מאוחר לבטל אותה במקרה הצורך. הסבר נוסף הוא, שתוקפה של ההלכה המקורית הסתיים עם חורבן בית שני.

פטירתו של הנשיא

רבן גמליאל ברבי נפטר סמוך לתקופת המעבר בין השלטון הסוורי לראשית האנרכיה, היינו בערך ב-235 לספירה. ויורשו, נצר לשושלת, היה רבי יהודה נשיאה. בנו הצעיר היה רבי הלל. בחפירות בית שערים התגלו שני כוכים מקושטים הנושאים את הכתובות בעברית וביוונית: "רבי גמליאל" ו"רבי שמעון". סבורים שאלה הם קברי הנשיא רבן גמליאל ברבי ואחיו.

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "רבן גמליאל בר רבי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמודים 320-318, באתר היברובוקס
• רבן גמליאל ברבי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• שניאור זלמן שכטר, בנימין זאב בכר, ‏"רבן גמליאל ברבי", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית) ‏
• רבן גמליאל ברבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)