רוברט היינריך וגנר
 | |||||||||||||||||
| לידה |
13 באוקטובר 1895 Eberbach, הקיסרות הגרמנית  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
14 באוגוסט 1946 (בגיל 50) שטרסבורג, צרפת | ||||||||||||||||
| שם לידה |
Robert Heinrich Backfisch | ||||||||||||||||
| מדינה |
גרמניה | ||||||||||||||||
| מפלגה |
המפלגה הנאצית | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
רוברט היינריך וגנר (נולד כרוברט היינריך בקפיש, 13 באוקטובר 1895 – 14 באוגוסט 1946) היה גאולייטר של באדן ושל אלזס בתקופת השלטון הנאצי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוברט וגנר נולד בלינדבך (כיום אברבך) באימפריה הגרמנית. ילד שני מבין חמישה ילדים לזוג פטר בקפיש וקתרין וגנר, משפחת חקלאים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וגנר נטש את לימודיו (אותם מעולם לא סיים) והתנדב לשירות צבאי. הוא השתתף בקרבות עזים בשנים 1914 עד 1918: הקרב בפלנדריה, קרב ורדן, הקרב על הסום, קרב שמפאן השני ועוד.
באוגוסט 1919 הושבע כקצין בחטיבת חיל הרגלים ה-14 בקונסטנץ. מאז שנת 1921 שינה את שם משפחתו וקבע אותו לפי שם משפחת אימו, שכן פירוש המילה בקפיש (שם המשפחה מצד האב) בגרמנית הוא "נערה מתבגרת" והוא רצה להימנע מהקנטות מצד מפקדיו ופקודיו.
בספטמבר 1923 החל את אימוניו בבית הספר הצבאי למקצועות חיל הרגלים במינכן, אחד ממסלולי ההכשרה הבסיסיים ביותר לקצין. בהיות במינכן פגש את היטלר ואת אריך לודנדורף והוקסם מהם. פגישתו עם בכירי המפלגה הנאצית התאפשרה בעקבות קשריו עם היינץ פרנט, בנו החורג של לונדורף. וגנר השתתף בניסיון הפוטש במרתף הבירה ב-9 בנובמבר 1923. ב-26 בפברואר 1924 הועמד לדין יחד עם היטלר בגין חלקו בפוטש. וגנר הורשע ונידון ל-18 חודשי מאסר, מהם ריצה בפועל רק 11 שבועות.
בעת השלטון הנאצי, וגנר שירת כגאולייטר (מושל) של באדן. ב-22 באוקטובר 1940 הוא דיווח לברלין: "Baden ist als erster Gau judenfrei" (באדן הוא המחוז הראשון שנקי מיהודים).
לאחר מכן נהיה לגאולייטר של אלזס בצרפת וכונה "הקצב מאלזס" (Schlächter vom Elsaß). לוגנר ניתנה יד חופשית מהנאצים לשלוט באלזס כראות עיניו. הוא נכח במשפטי ראווה רבים שהובילו להוצאות להורג. עודד וסייע בשליחת יהודי צרפת למחנה המעצר גירס, מתוך 4,464 אסירים יהודים שגורשו למחנה רק כ-800 שרדו לאחר השואה.
עם תום מלחמת העולם השנייה נלכד על ידי צרפת, הועמד לדין, הורשע ונידון למוות בפני בית דין צבאי בשטרסבורג בשנת 1946. ההוצאה להורג בוצעה על ידי כיתת יורים ב-14 באוגוסט 1946.
