ריקוד היפ הופ

ריקוד היפ הופ הוא מגוון של סגנונות ריקודי רחוב (אנ'), המבוצעים בעיקר למוזיקת היפ הופ, או שהתפתחו כחלק מתרבות ההיפ הופ. ריקוד ההיפ הופ מושפע ממגוון רחב של סגנונות ריקוד, שנוצרו במקור בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי אפרו-אמריקאים, והפכו לפופולריים על ידי רקדנים אמריקנים שונים.^[1] תוכנית הטלוויזיה האמריקנית "Soul Train" (אנ') וסרטי הקולנוע האמריקנים "שיגעון הברייקדאנס", "Beat Street" ו-"Wild Style", אשר יצאו לאקרנים במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, הציגו את הרקדנים ואת סגנונות הריקוד הללו בתקופה מוקדמת יחסית של ההתפחות שלהם, וסייעו באופן מהותי לספק חשיפה למיינסטרים עבור ריקוד ההיפ הופ.

בהמשך התפתחה גרסה מסחרית לריקוד ההיפ הופ, שזכתה לכינוי "New Style" ("הסגנון החדש") וסגנון של ריקוד ג'אז, שהושפע מריקוד ההיפ-הופ, שזכה לכינוי "ג'אז פאנק". רקדנים בעלי הכשרה קלאסית פיתחו את הסגנונות הללו, על מנת ליצור כוריאוגרפיה מריקודי ההיפ הופ, שבוצעו באותה העת ברחוב. בעקבות ההתפתחות הזו הפך ריקוד ההיפ הופ לפופולרי באולפני ריקוד רבים.

המסחור של ריקוד ההיפ הופ נמשך גם במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21 כאשר באותה העת הופקו תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע ששילבו ריקודי היפ הופ כגון "The Grind", "Planet B-Boy", "Rize", "StreetDance 3D", "America's Best Dance Crew", "Saigon Electric", וסדרת סרטי "סטפ אפ". מה שמבדיל את ריקוד ההיפ הופ מצורות ריקוד אחרות הוא שלעיתים קרובות מדובר בריקוד מאולתר (המכונה "Freestyle") ולא מעט מהרקדנים שמבצעים ריקודי היפ הופ, עוסקים לעיתים רבות בתחרויות ריקוד בסגנון חופשי - המכונות גם "קרבות" (Battles).

סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה והאינטרנט תרמו רבות לאורך השנים לעלייה בפופולרית של ריקוד ההיפ הופ מחוץ לארצות הברית.