שלמה קפלנסקי

שלמה קפלנסקי

שלמה קפלנסקי
לידה	5 במרץ 1884 ביאליסטוק, האימפריה הרוסית
פטירה	7 בדצמבר 1950 (בגיל 66) חיפה, ישראל
מדינה	ישראל

שלמה קַפְּלַנְסקי (קאפלאנסקי; 5 במרץ 1884 – 7 בדצמבר 1950, כ"ח בכסלו תשי"א) היה ממנהיגיה של מפלגת "פועלי ציון" ומנהל הטכניון בחיפה.

ביוגרפיה

נולד בביאליסטוק לשרה לבית שפירא ונחמן, סוחר. למד בחדר ובבית ספר עממי, ואחר כך המשיך ללימודים בגימנסיה. בעת לימודיו היה פעיל בעבודה ציונית ולמד עברית. עם תום לימודיו נסע בשנת 1903 ללמוד בפוליטכניון בווינה, שם התגורר עד 1913. בשנת 1912 הוסמך שם כמהנדס.

בווינה הקים את הסניף האוסטרי של מפלגת "פועלי ציון". בשנת 1906 נבחר בוועידת היסוד של המפלגה בווינה כמנהיג הסניף. היה מראשי הפעילים בייסוד הברית העולמית של "פועלי ציון" בשנת 1907.

במרץ 1907 השתתף קפלנסקי כנציג מפלגת "פועלי ציון" בכנס של ארגון האינטרנציונל השני בווינה, והגיש בקשה לקבל את המפלגה בארגון. בבקשה הרשמית כתב בין השאר:

המפלגה הסוציאליסטית של הפועלים היהודים "פועלי־ציון" מסרה יפוי־כוח לחתומים מטה, מרכזי הפדרציות שלה ברוסיה, באוסטריה ובאמריקה, לבקשכם לקבל אותה לאינטרנציונל הפועלים. מפלגת הפועלים היהודית פועלי־ציון מבוססת על העקרונות הסוציאליסטיים, שואפת להלאמת אמצעי־הייצור ורואה בשריון המעמד הכלכלי והמדיני ובהשגת השלטון המדיני ע"י הפרולטריון. הדרך למיגורם הגמור של המשטר הקפיטליסטי ושל שלטונה המעמד של הבורגנות. המפלגה פועלי ציון היא הסתדרות סוציאליסטית עולמית של הפרולטריון היהודי, ולה פדרציות בכל הארצות שבהן מרוכזים פועלים יהודים במספר רב, ובעיקר ברוסיה, באוסטריה, ובארצות־הברית של צפון־אמריקה, וגם בקנדה, באנגליה ובארץ־ישראל. אין הסתדרותנו מצומצמת בגבולות מדינה אחת, אלא כוללת פועלים מכל העולם שהם בני העם היהודי. העם היהודי יושב במדינות רבות, תחת שלטונן של ממשלות שונות, והוא מפוזר ומפורד על פני כל העולם, ואף־על־פי־כן הוא מאוחד מבחינה לאומית ע"י תנאי־התפתחות שווים של חיי־הייצור, על־ידי תולדותיו, מנהגיו ותרבותו. מתוך תנאים אלו התהווה מעמד הפועלים היהודי, שיש לו בכל מקום תפקידים משותפים שהנם תוצאה מהניצול הקפיטליסטי

— התזכיר הראשון למשרד האינטרנציונל הסוציאליסטי, על המשמר, 28 בדצמבר 1951

.

מפלגת "פועלי ציון" הציונית אכן התקבלה לארגון וכך גם מפלגת "הבונד" היהודית, שהייתה לא-ציונית.

בשנת 1912 עלה לארץ ישראל והיה בין חברי הקבוצה הראשונה שהתיישבה במרחביה.

נבחר מטעם מפלגת "אחדות העבודה" לחבר באספת הנבחרים השנייה, וכיהן כחבר הוועד הלאומי.

בשנים 1929–1927 היה מנהל מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית. בשנת 1932 התמנה למנהל הטכניון. הוא שירת בתפקיד עד מותו ב-1950. בימיו נקבע מעמדו של הטכניון כמוסד לימודים אקדמי, הוקמו הפקולטות להנדסת מכונות, הנדסת חשמל והנדסה כימית, ובתקופה זו צמח הטכניון וקלט מדענים רבים שברחו מאימי השלטון הנאצי בגרמניה. הוא אף דאג להכשרה ברמות שונות, ב-1933 נפתח בית הספר המקצועי בסמ"ת ונתנו קורסים להכשרת נוער עובד. היה ממניחי היסודות לבית הספר הימי שעל יד הטכניון וחבר ועד הנאמנים שלו מאז הקמתו ב-1938.

על יחסו לערבים החיים בא"י, ניתן ללמוד מנאומו ביולי 1937, בפני מועצת האחוד העולמי של “פועלי־ציון־התאחדות”, אותו סיים במילים:

תכנית החלוקה יכולה להיות ראשית הקץ לרעיון הציוני כפתרון לשאלה היהודית, או ראשית הגשמתה של הציונות באמצעים ממלכתיים. אבל יזכרו גם מחיבי המדינה היהודית, כי היא תוכל לפתוח תקופה חדשה בתולדות הציונות, רק אם נתגבר על האידיאולוגיה של סכסוך מתמיד בינינו ובין הערבים ונבנה את המדינה מתוך שאיפה לברית המדינות היהודית והערבית בארץ ישראל השלמה.

— נאום במועצת האחוד העולמי “פועלי־ציון־התאחדות”, בציריך, ביום 30.7.37 (פורסם ב: מרחביה: ספרית פועלים; 1950)

מבחינה מדינית, תמך קפלנסקי ברעיון המדינה דו-לאומית, אם כי כתב כי ייתכן שתוצע ליהודים מדינה דו-לאומית בתנאים בהם נאלץ לדחותה ולדרוש עצמאות מלאה והיה מאושר כאשר הוכרז על עצמאות מדינת ישראל.

חיים אישיים

היה נשוי לגרטרוד לבית מנהיים ואב לרפאל קפלנסקי ולשלומית ברזני.

נקבר במרחביה.

הנצחה

זמן קצר לאחר מותו הוענק לו פרס רופין על ספרו "חזון והגשמה". על שמו של קפלנסקי נקראו רחובות בערים רבות בישראל, ובייחוד רחבת הטכניון בהדר הכרמל.

כתביו

• שלמה קאפלאנסקי, פון אנזאג צו פארווירקלעכונג: א באנד שריפטן / מיט א פארבאמערקונג פון ב' לאקער, ורשה: אלוועלטלעכער אידישער סאצ. ארבעטער-פארבאנד פועלי-ציון (פאראייניקט מיטן צ.ס. פארבאנד), תרצ"ב. (התוכן: חלק 1: אידישער סאציאליזם און ארץ-ישראל; חלק 2: די אידנפראגע פארן סאציאליסטישן אינטערנאציאנאל; חלק 3: ענגלאנד, אידן און אראבער; חלק 4: פראבלעמען פון דער ארץ-ישראל-קאלאניזאציע.) (ביידיש)
• חזון והגשמה: מבחר כתבים, הרצאות ונאומים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר (ספרית פועלים: לכל), 1950.

• Solomon Kaplansky, Probleme der Palästina-Kolonisation, Berlin: F. Ostertag, 1923 (Ausgaben des Jüdischen Sozialistischen Weltverbandes Poale-Zion). (בגרמנית)
• Realitäten und Möglichkeiten Palästinas / Mit einem Vorwort von Franz Oppenheimer, Berlin: E. Laub, 1931. (בגרמנית)

לקריאה נוספת

• מנדל זינגר, שלמה קפלנסקי: חייו ופעלו (עריכה לשונית: שמשון מלצר) (2 כרכים), ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית ירושלים, תשל"א 1971.
• אנשל רייס, שלמה קפלנסקי, תל אביב: הקונגרס היהודי העולמי - ההנהלה הישראלית, תשל"ב 1972. ('אישים בעם היהודי', 10)
• גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ה-תשכ"ז, עמ' 789.
• יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות', תל אביב, מחברות לספרות, 1968, עמ' 97–98

קישורים חיצוניים

• כתבי שלמה קפלנסקי בפרויקט בן-יהודה
• רשימת הפרסומים של שלמה קפלנסקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שלמה קפלנסקי, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• דוד תדהר (עורך), "שלמה (קפלן) קפלנסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2630
• שלמה קפלנסקי, ריאיון עם פרופסור מתתיהו מינץ, מראיינת: עליזה גרינבאום, עורכת: יעל נשר בערוץ YouTube של מיזם "אישי רחוב"
• אמציה פלד, ככר שלמה קפלנסקי, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
• יעקב טהון, לשלמה קפלנסקי – ברכה, דבר, 17 במרץ 1944
• שלמה קפלנסקי נפטר, מעריב, 7 בדצמבר 1950
• שלמה קפלנסקי איננו: מאבות התנועה הציונית־סוציליסטית, דבר, 8 בדצמבר 1950: עם נקרולוג מאת מ. זינגר
• זלמן שזר, רב היה כוחו ורבה מורשתו: ז. שזר על ש. קפלנסקי, דבר, 8 בדצמבר 1950
• עם זכרו של ש. קפלנסקי, דבר, 15 בדצמבר 1950
• אזכרה לש. קפלנסקי במפלגת פועלי ארץ־ישראל ת"א, דבר, 14 בינואר 1951: כולל מכתבים מאת ראש הממשלה דוד בן-גוריון וציר ישראל בסקנדינביה אברהם ניסן
• שלושים למות ש. קפלנסקי, דבר, 5 בינואר 1951: ב. לוקר, "המבשר והמגשים"; י. בן-צבי, "מורה דרך"; י. קלוגאי, "המחנך"; ליובה ברוכוב [בורוכוב], "גם אתה אינך..."
• מ. זינגר, לדמותו של ש. קפלנסקי, דבר, 7 בינואר 1951
• ד"ר יוסף קרוק, שלמה קפלנסקי (ליום השנה למותו), דבר, 26 בדצמבר 1951, המשך [מימין למטה]
• מ. זינגר, איש אשכולות: ליום השנה לפטירת שלמה קפלנסקי ז"ל, דבר, 26 בדצמבר 1951
• מנדל זינגר, שלמה קפלנסקי והטכניון, דבר, 23 בדצמבר 1954
• רפאל קפלנסקי, שלמה קפלנסקי וחלומו, דבר, 3 בינואר 1956 (זיכרונות מאת בנו)
• אזכרה לש. קפלנסקי בעשור למותו, דבר, 20 בדצמבר 1960
• א. ח. אלחנני, יוקם ישוב ע"ש ש. קפלנסקי, דבר, 18 באפריל 1962
• שלמה קפלנסקי (1884-1950), דף שער בספרייה הלאומית
• רוני מילר, חלומות נכזבים על ארץ ישראל: מכתבים לנתן אליהשווילי (ספרי ניב, 2022)
• שלמה קפלנסקי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מפרי עטו:

• משנתו של ברוכוב (מנאום בעצרת הזכרון של מפא"י בתל־אביב), דבר, 18 בדצמבר 1942, המשך