תרבות
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם, כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם. לדוגמה: בטקסים, מיתוסים, שפה, חינוך, נורמות וערכים. לפיכך ובהתאם לזאת, חקר התרבות נעשה במכלול מדעי החברה והרוח, קודם כל בסוציולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה, מדעי המדינה, ובהמשך בלימודי תרבות, אנתרופולוגיה, אמנות ותקשורת.
הגם שיש עדויות מהעת העתיקה למודעות העצמית של עמים באשר לתרבותם – כך עולה במפורש גם במיתולוגיות הקדומות ובמקרא – התעניינות במושג "התרבות" כבקטגוריה עצמאית הלכה והתחזקה בעיקר מאז "תקופת הגילויים", המצאת הדפוס, הרנסאנס ועוד. המפגש של אנשי אירופה עם מגוון תרבויות לא מוכרות, קל וחומר השלכות הגילוי של יבשת שלמה שנעדרה מכתבי הקודש שהתיימרו לתת תשובה מלאה על ההוויה האנושית, הביאו יותר ויותר אנשים להתעניין במגוון ההתנהגות האנושית, מגוון שיצר שאלות עיוניות ועקרוניות רבות וחסרות תקדים. כפי שניסח שאת האנתרופולוג האמריקני מרווין האריס: "החוקרים שפעלו בתקופת הזוהר של התגליות באירופה התקשו לתפוס את הדגם הגלובלי של מנהגים ומוסדות"[1].
"תקופת הזוהר" עליה מדבר הריס, הביאה למבול של ספרי מסעות ומחקר, כמו גם סחר באמנות "אקזוטית", פיתוח "חדרי-פלאות" ומוזיאונים, וגם הפיכת מוצגים "מוזרים" – כולל בני אדם – כבסיס לבידור המוני. ככל שהתפתח המדע בתחומים הנחוצים – רפואה, הנדסה, תברואה, צבא – כך הלך והתפתח המדע גם בתחומים אלו, על בסיס הבנה כי האנושות מאופיינת במגוון תרבותי, שכן קבוצות שונות בעולם באזורים גאוגרפיים רחוקים וקרובים, הן בעלות ערכי תרבות שונים, עובדה שהביאה להתפתחות מושג הרב־תרבותיות כבר בתחילת המאה ה-20. לכל היה ברור כי מגוון תרבותי עלול להוביל לאי הבנה בין תרבותית, קונפליקט, חוסר הסכמה, היעדר דיאלוג ואף אלימות.
היות המדע תחום עיסוק המבוסס על קטגוריזציה, הלכה והתפתחה הבחנה הקיימת עד היום, בין הממדים הרוחניים-ערכיים-אמונתיים של "התרבות" לבין ממדיה הטכנולוגיים. הבחנה זו באה לידי ביטוי בצמד מושגים הקשורים זה בזה, אך העומדים כל אחד בפני עצמו: "תרבות" (culture) ו"ציוויליזציה".
מדובר בהבחנה נוחה הגם שיש בה בעייתיות ידועה: מצד אחד "תרבות" מייצגת את המימד הרוחני-רעיוני-ערכי, ואילו ה"ציוויליזציה" את הטכנולוגיה. כך, יכולה תרבות בעלת ערכים שמרניים ואפילו גזעניים, כמו זו המשמשת את המשטר האיראני בימינו, לעשות שימוש בדיוק באותה טכנולוגיה המשמשת משטרים סובלניים ופתוחים כמו אלו הנוהגים במערב-אירופה. מצד שני, ניתן לטעון כי לטכנולוגיה אין מעמד רעיוני כלשהו, ושלכן המונח "ציוויליזציה" אמור לעמוד כשלעצמו, שכן הוא כולל גם את המימד הרוחני-רעיוני וגם את זה הטכני.
בעייתיות זו, שאין לה "פתרון" אלא היא מבטאת מתח רעיוני פורה ומפרה, באה לידי ביטוי בימינו בסתירה העולה מטענות "פוסט-קולוניאליות" הדוחות על הסף את "זכותן" של תרבויות שונות "להתערב" בחייהם של תרבויות אחרות ("מוחלשות"), אך באותה נשימה מבקרות את התעלמותן של התרבויות "הקולוניאליות" מבעיות בריאות קשות המאפיינות אזורים ידועים בכדור הארץ. סתירה זו נשענת על הבחנה חדה בין תרופות כפועל יוצא של טכנולוגיה (שהיא לכאורה נטולת מימד רעיוני-ערכי) לבין מנהגים ורעיונות הנשענים על תפיסות עולם הרואות למשל בבעיות בריאות עונש מידי שמיים וכדומה.
הסוציולוג הישראלי שמואל נח אייזנשטדט, הציע את ההגדרה הבאה, לפיה "ציוויליזציה" היא מכלול "המאמצים לבנות או לבנות-מחדש חיים חברתיים בהתאם לחזון אונטולוגי שמצרף יחדיו תפיסות של טבע היקום, של המציאות הארצית והמציאות שמעבר לארצי, עם הוויסות של הזירות העיקריות של החיים החברתיים ותגובת הגומלין בין השירה הפוליטית, הרשות, הכלכלה, חיי המשפחה וכיוצא באלה". אייזנשטאדט הצביע בהמשך על מקומה החשוב של הדת בהתפתחות הציוויליזציה, אך קבע כי "דתות רבות היו רק חלק הרכיב או לאו דווקא הרכיב המרכזי ביותר של הציוויליזציה"[2].
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המושג
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה תרבות מופיעה בתנ"ך רק פעם אחת, בפרשת מטות, ערב כיבוש הארץ: ”תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים”[3]. על פי מילון העברית המקראית של קדרי מקור המילה הוא באכדית: "תרבּוּתוּ" (tarbûtu) שפירושו "חניך" או "תלמיד"[4], כפי שמתורגם בתרגום אונקלוס "תלמידי גובריא חיביא".
שימושים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תרבות הפנאי – מכלול תבניות המאפשרות (או המאלצות) את הפרט לגבש לעצמו דרכים לנהל את זמנו הפנוי.
- תרבות ארגונית – כינוי לדפוסי ההתנהגות הנהוגים בארגון: קפדנות, יצירתיות, מקצוענות, שחיתות וכולי.
- תרבות נהיגה – דפוסי ההתנהגות של הנהגים בעת נהיגתם: פראית, זהירה, אדיבה, וכדומה.
- תרבות הצריכה – ביטוי ביקורתי המתייחס לקניות באופן מנותק מצרכים בסיסיים ומתוך תחושה שעצם הקנייה מקנה לקונה מעמד חברתי, שייכות וערך עצמי.
- תרבות חומרית – החפצים הגשמיים המיוצרים על ידי אנשים המשתייכים לחברה, לדוגמה טכנולוגיות, מבנים (אוהל או וילה), כלים (מיקרוגל, מזגן). זהו ההיבט המוחשי, מעשי שנקרא ההיבט החומרי.
- תרבות לא חומרית – ההיבט הרעיוני, מופשט שנקרא ההיבט הלא חומרי. העולם הערטילאי של רעיונות שנבראו על ידי אנשים הנמנים עם החברה, כלומר אופן החשיבה של בני התרבות והדרכים המקובלות עליהם למימוש רעיונותיהם לדוגמה תורת היוגה.
- תרבות ההמתנה בתור – שהוא הסדר חברתי שבא לקבוע סדר צודק והוגן לקבלת שירות או מוצר שאספקתם מוגבלת (כלומר לא ניתן לספק אותו לכל הצרכנים מיד עם קבלת דרישתם). תרבות ההמתנה בתור מתייחסת לכל אדם כשווה בזכויותיו לכל האחרים, והמדד הקובע את הסדר בגישה לקופאי, הוא הקדימות בהגעה לתור.
הגדרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מושג התרבות המודרני פותח לראשונה על ידי אנתרופולוגים בסוף המאה ה-19, כאשר ההגדרה הראשונה והמפורסמת ביותר ניתנה על ידי אדוארד טיילור. על פי טיילור, תרבות היא אותה שלמות מורכבת של ידע, אמונה, אומנות, מוסר, חוק, מנהגים וכל אותם הכישרונות וההרגלים שהאדם רוכש אותם בהיותו חלק מהחברה.
במשך השנים ניתנו הגדרות רבות למושג התרבות על ידי אנתרופולוגים וחוקרי תרבות. קליפורד גירץ, בספרו "פרשנות של תרבויות" הציג חלק קטן מההגדרות שאסף קלייד קלקהון:
- דרך החיים הכוללת של עם.
- המורשת החברתית שהפרט רוכש מקבוצתו.
- דרך חשיבה, הרגשה והאמנה.
- הפשטה של ההתנהגות.
- תאוריה של האנתרופולוג על האופן שבו מתנהגת למעשה קבוצה של בני אדם.
- מחסן של למידה נאגרת.
- מערכת אוריינטציות תקניות לבעיות קבע.
- התנהגות נלמדת.
- מנגנון לקביעת התקנות הנורמטיביות של ההתנהגות.
- מערכת של טכניקות הסתגלות, הן לסביבה החיצונית והן לבני אדם אחרים.
- משקע של ההיסטוריה.
בעקבות תאורטיקנים כמו קליפורד גירץ ותאוריות כמו אנתרופולוגיה סמלית, נהוג כיום לעשות הבחנה בין גילויה של התרבות, היינו, ההתנהגות בפועל, ובין הערכים, האידיאלים והאמונות המשותפות לבני האדם. כך שהגדרות התרבות עוסקות כיום בעיקר באותם ערכים, אידיאלים ואמונות ולא בהתנהגות הנראית לעין. גירץ הציעה לראות בתרבות "מערכת סדורה של משמעות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית". בעקבות רעיון של מקס ובר, הוסיף גירץ וטען כי הואיל ותרבויות הן רשתות משמעות שטווה האדם בעצמו, תיתכן אפשרות שהוא יהיה אחוז בהם כך שלא ידע להבין או להעריך תרבויות אחרות.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפייני התרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התרבות היא יצירה אנושית דינאמית. בני אדם יצרו ויוצרים את התרבות. זאת בניגוד לטבע, הנתפס כשרירותי לאדם.
- התרבות היא משותפת. אנשים מאותה החברה חולקים התנהגויות ואופני חשיבה משותפים באמצעות התרבות.
- התרבות היא נלמדת. בעוד שאנשים יורשים באופן ביולוגי הרבה תכונות פיזיולוגיות ואינסטינקטים התנהגותיים, התרבות עוברת באמצעות תורשה חברתית. אדם חייב ללמוד את התרבות מאנשים אחרים בחברה. בהקשר זה הגדיר אלפרד קרובר את התרבות: "כל הפעילויות והתוצרים הלא פיזיולוגים של האדם, שאינם רפלקסיביים או אינסטינקטיביים."
- התרבות היא דינמית. הדינמיות של התרבות נובעת מיחסי הגומלין בין הפרט לחברה ובין בני האדם והמערכת האקולוגית בה הם חיים.
- התרבות מתאימה את עצמה. התרבות משתנה בתהליך הסתגלותם של החברה ושל הפרטים בה לתנאים חברתיים ואקולוגיים חדשים.
- יחסי יחיד-חברה. התרבות משפיעה על התנהגות האנשים בחברה, אולם היא אינה שולטת בהם באופן מוחלט. אנשים נוהגים למלא אחר הנורמות והערכים בחברה אולם עשויים לסטות מהם במצבים שונים. דפוסי תרבות מכוונים את התגובות הרגשיות ואת התחושות של בני האדם, ועם זאת מותירים לפרט שליטה על רגשותיו.
- תרבות כוללת אלמנטים מפורשים (Explicit) ואלמנטים סמויים (Implicit).
מרכיבי התרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרבות מורכבת ממרכיבים או ממדים שונים, כגון: סמלים, טקסים, ידע, מיתוסים, אמונות, ערכים, נורמות, אידאולוגיות, טכנולוגיות ומוסדות חברתיים.
תרבות מבוססת על סמלים, דרכים מופשטות של התייחסות לרעיונות, עצמים, רגשות או התנהגויות – והיכולת לתקשר באמצעות סמלים על ידי שפה. חברי קהילה נבדלים זה מזה במחשבותיהם ובהתנהגותם. אף על פי כן קיימת ביניהם הבנה משותפת של סמלים, ובאמצעותם הם מפתחים תקשורת (שפה היא מערכת סמלים) ידועה לבני אותה תרבות או הפרשנות המובילה להגדרת מצב משותפת.
על מנת שהחברה תוכל להתקיים לאורך זמן היא חייבת לוודא שהחברים בה מקיימים את הנורמות, כלומר היא חייבת להפעיל פיקוח חברתי, לוודא כי החברים לא יסטו. אחד ממנגנוני הפיקוח בהם עושה החברה שימוש הוא – טקס.
תחומי עשייה רבים ומגוונים נחשבים כעשייה תרבותית. למשל: ספרות, אדריכלות, אמנות, ריקוד, מוזיקה, תיאטרון, ציור, ספורט, סגנון בישול. אבל גם תחומים פחות "רשמיים" עשויים להיחשב כחלק מהתרבות: נראטיב לאומי, הווי ואווירה וכיוצא בזה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פול מנדס-פלור, תרבות. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ' 576–584.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תרבות – גוונים בעולם ובישראל.
תרבות, דף שער בספרייה הלאומית
