SVT-40
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
.jpg){kind=small} | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | רובה מטען |
| תכנון | פיודור טוקרב, 1938 |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| מעצב |
פיודור טוקרב  |
| תקופת השימוש |
17 ביולי 1939 – 1955 (כ־15 שנים) |
| מלחמות | מלחמת החורף, מלחמת העולם השנייה |
| מדינות המשתמשות | ברית המועצות |
| יחידות שיוצרו | 1,600,000 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 7.62x54R מילימטר |
| פעולה | גז, חצי אוטומטי |
| הזנה | מחסנית של 10 כדורים |
| אורך כולל | 1,226 מ"מ |
| אורך קנה | 625 מ"מ |
| משקל ריק | 3.8 ק"ג |
| קצב אש | 20–25 כדורים בדקה |
| מהירות לוע | 830 מטר לשנייה |
| טווח אפקטיבי | 600 מטר |
| טווח מקסימלי | 1,500 מטר |
  | |
SVT-40 (ראשי תיבות של רובה חצי אוטומטי טוקרב מודל 1940, ברוסית: Самозарядная винтовка Токарева) הוא רובה חצי אוטומטי סובייטי שעוצב על ידי פיודור טוקרב.[1]
בסוף שנות ה-30 תכנן הצבא האדום לצייד את כוחות החי"ר ברובה חצי-אוטומטי מודרני. הרובה נכנס לשימוש מבצעי בשנת 1939. אחרי ניסיון במלחמת החורף (1940) נגד פינלנד הוכנסו שיפורים רבים לתכנון, ורובה מדגם משופר (SVT-40) נכנס לייצור סדרתי. תחילה הרובה היה מיוצר במפעלי נשק קל בטולה, וזמן קצר לאחר מכך גם באיז'בסק. היה מתוכנן להגיע לייצור של כמיליון רובים בשנה. לקראת הפלישה הגרמנית במסגרת מבצע ברברוסה בקיץ 1941 אכן יוצרו כמיליון יחידות. התבוסות הקשות בתחילת המערכה גרמו לכך שייצור הרובה שכלל מעל 100 חלקים מ-12 סוגי פלדה היה קשה ביותר. כדי להתגבר על המחסור בחומרים, הוחלט לצמצם את הפרויקט היקר ולהתמקד בפרויקטים זולים יותר. עד סוף המלחמה יוצרו יחידות נוספות אך בהיקף קטן בהרבה מהמתוכנן בתחילת המלחמה. בשנת 1945 ייצור הרובה הופסק כליל.
כמויות משמעותיות של הרובה נלקחו כשלל על ידי הגרמנים והיו יחידות של הוורמאכט שצוידו ברובה זה. בצבא פינלנד הרובה היה בשימוש עד לשנת 1958.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ SVT 40: Soviet Semi-Automatic Rifle, Rock Island Auction Company (באנגלית)
