בבא בתרא כג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' אניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו:
גמ' אמר רבי חנינא ברוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף מתיב רבי זירא (דברים כא, ג) והיה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישא מינה גבדליכא וליזיל בתר רובא דעלמא דביושבת בין ההרים תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה הבדליכא אי הכי אימא סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא ודאי מההוא נפל הכא במאי עסקינן ובמדדה דאמר רב עוקבא בר חמא זכל המדדה אין מדדה יותר מנ' בעי ר' ירמיה רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא תא שמע נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואף על גב דחד מינייהו נפיש מחבריה חהכא במאי עסקינן ששניהן שוין וליזיל בתר רובא דעלמא טהכא במאי עסקינן
רש"י
[עריכה]מתני' ניפול - גוזל:
הנמצא בתוך חמשים אמה - של שובך:
נמצא בין שני שובכות - בתוך חמשים לשניהן:
גמ' רוב וקרוב - אם בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב ואע"ג דתרוייהו דאורייתא רובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה וגו':
ואע"ג דאיכא אחריתי - שרחוקה ממנו שגדולה ממנה ברוב עם:
בדליכא - רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות:
בין ההרים - שאין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן:
לאו אע"ג דאיכא אחרינא - חוץ לחמשים אמה דנפישי מהאי:
אימא סיפא כו' - הוא הדין דהוה מצי למיפרך נמי ליזיל בתר רובא דעלמא אלא דאית ליה פירכא דעדיפא:
הכא במאי עסקינן - כולה מתניתין מתרצא במדדה בגוזל שאינו יכול לעוף אלא בדידוי מעט מעט הלכך תוך חמשים אמה של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחריני דנפיש דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים וחוץ של חמשים של מוצאו דכיון דאין מדדה יותר מחמשים וזה יצא חוץ לנ' נפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא:
ועל דא אפקוהו - שהיה מטריח עליהם:
וליזיל בתר רובא דעלמא - וליהוי של מוצאו דקא ס"ד דנמצא בין שתי שובכות אחוץ לחמשים אמה נמי קאי דנפיק ליה מתורת מדדה:
תוספות
[עריכה]חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו. - דאזלינן בתר רובא דעלמא ואפי' למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במקום שהוא מוחזק אבל הכא דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר רובא וא"ת בפרק אלו מציאות (בבא מציעא כד, א) לרבנן דרבי שמעון בן אלעזר דאמרי אפילו בעיר שרובה כותים חייב להכריז בדבר שיש בו סימן ואמאי לא אזלינן בתר רובא כיון דליכא חזקה דממונא וי"ל דתקנת חכמים הוא כדי לקיים מצות השבת אבידה כיון דיכול להתברר ע"י הכרזה אם היא של ישראל וישראל נמי לא מייאש דמסיק אדעתיה דלמא משכח ישראל ויכריז:
רוב וקרוב הלך אחר הרוב. - וא"ת מאי קא משמע לן מתניתא היא (כתובות טו, א) ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה [וכו'] ובנמצא הלך אחר הרוב משמע אפי' נמצא קרוב לחנות המוכרת נבילה ותירץ ר"י בר מרדכי דאי ממתניתא הוה אמינא כגון דאין דלתות מדינה נעולות דאיכא תרי רובי קמ"ל רבי חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות דליכא אלא חד רובא ור' זירא דפריך ליה בסמוך אע"ג דר' זירא נמי אית ליה לקמן אפילו דלתות מדינה נעולות היינו בתר דשני ליה דקיבלה מרבי חנינא ואין נראה לריצב"א דאם כן מאי פריך ליה מקרא תיקשי ליה אמתניתא דתשע חנויות ואפילו תוקמה כשאין דלתות מדינה נעולות הא טעמא דבעינן תרי רובי אינו אלא מדרבנן משום גזירה כדאמר בסוף פ"ק דכתובות (דף טו.) ונראה לר"י דאי ממתני' ה"א בנמצא באמצע ועוד נראה לר"י דרבי חנינא אתא לאשמועינן דאפילו בקורבא דמוכח דאזלינן בתר רובא וכן משמע בסמוך גבי חבית שצפה בנהר דבעי למימר דרב דאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותרת לית ליה דרבי חנינא והיכי מתוקמא דהא משמע דמותרת אפילו נמצאת סמוך לבית נכרי וזהו מטעם דאזיל בתר רוב העיר ישראל וכרבי חנינא אלא ודאי לגבי קורבא דביתו של נכרי הוי קורבא דלא מוכח כיון שדרים רוב ישראל באותה העיר ורב אזיל בתר רובא היכא דהקורבא לא מוכחא ודלא כרבי חנינא אבל אותה עיר כנגד האי דקירא הוי קורבא דמוכח ולכך אזיל בתרה וכל ההלכה תתיישב כמו שאפרש ולהכי לא מייתי בכוליה גמרא דרבי חנינא אלא לקמן גבי חצבא דאישתכח בפרדיסא של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופיה ובפ"ק דביצה (דף י:) מייתי ליה נמי גבי הא דתנן זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אסורים ומפרש בגמ' כגון שזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפיך קמ"ל דהנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו ומעלמא אתו ומסיק עלה לימא מסייע ליה לרבי חנינא כו' והתם קורבא דמוכח הוא דהא שחורים ולבנים היו שם ומוכח דאינהו נינהו: מתיב רבי זירא והיה העיר הקרובה כו' מאי לאו דאיכא אחריתי דנפישא מינה. אמתניתא דתשע חנויות נמי הוה ליה לאקשויי אלא אמתניתא איכא לשנויי בדליכא ותו ליכא לאקשויי ניזיל בתר רובא דעלמא דלגבי רובא דעלמא הוה קורבת זו העיר קורבא דמוכח אבל לר' חנינא דאפילו בקורבא דמוכח הלך אחר הרוב פריך שפיר דכי נמי משנינן בדליכא אכתי תיקשי ניזל בתר רובא דעלמא:
בדליכא. - תימה דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה (דף מה:) תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה שאין בה בית דין והולכין לעיר אחרת שיש בה בית דין ואמאי והלא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה בית דין היה:
ביושבת בין ההרים. - ואם תאמר ואמאי איצטריך קרא בסוף פרק מרובה (בבא קמא פב, ב) דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה ואע"ג דכתיב (תהלים קכה, ב) "ירושלים הרים סביב לה" מ"מ כל ישראל היו באין לרגל וגם בשאר ימות השנה להביא נדרים ונדבות וגם אומות העולם היו באין שם בסחורה שקרויה רוכלת עמים וי"ל שהיו מקומות שלא היו רגילים לבא רק בני ירושלים אי נמי בימי חזקיה שכל ישראל היו שם ולא היו באין לסחורה:
ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה [הרי הוא של בעל השובך]. - ואמתניתא דתשע חנויות לא מצי למיפרך דהכא הוי קורבא דמוכח דהוי משובך זה דהוי תוך חמשים והנך דנפישי הוי חוץ לנ' ולעיל אמרינן דכרסייהו בחמשים אמה מליין:
בדליכא. - לא מצי למיפרך דניזל בתר רובא דעלמא דמיירי דליכא שום שובך תוך שלשים ריס ואמר לעיל דלא שייטי אלא שלשים ריס ותו לא:
ואי דליכא (אחריני) ודאי מההוא נפל. - דבשלמא אי איכא דנפיש מיניה אתי שפיר דהוי של מוצאו כגון דהוי ההוא דנפיש של הפקר או של כותים אבל השתא דליכא ודאי מההוא נפל ולא מצי לשנויי כגון דליכא דנפיש אלא שוין דמכל מקום אמאי הוי של מוצאו כיון שקרוב לזה דהכי משמע דחוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו אע"פ שקרוב לזה מזה דהא תנן מצאו בין שני שובכין קרוב לזה שלו דכשהן שוין אזלינן בתר קרוב:
ודאי מההוא נפל. - ואם תאמר ודלמא מעוברי דרכים נפל כדאמרינן לקמן גבי זיקי דחמרא דאישתכחן בי קופאי וי"ל דהיכא דודאי נפל ולא ידעינן ממי תלינן בעוברי דרכים אבל הכא דמצי למימר דמשובך בא לית לן למיתלי ולאחזוקי בנפילה דבני אדם נזהרין שלא יפלו מהם היונים:
ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא. - אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא. מצאו בין שני שובכין. ואע"ג דחד מינייהו נפיש אומר ר"י דהך פירכא הוי מצי למיפרך אמתניתא דתשע חנויות דהאי קורבא דלא מוכח הוא דאי הוי תוך חמשים לזה הוי נמי תוך חמשים לזה ואי הוי חוץ חמשים לזה הוי נמי חוץ חמשים לזה אפילו הכי אזלינן בתר קורבא ומיהו מצינן למימר דעיקר לא פריך אלא משום דבעי למיפרך וניזל בתר רובא דעלמא אבל קשיא לרשב"א דהיכי מצי למימר אף על גב דחד מינייהו נפיש הא קתני מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ואי חד מינייהו נפיש ניזל בתר רובא ואומר ר"י דהוי מצי למימר וליטעמיך:
וליזיל בתר רובא דעלמא. - הוי מצי לשנויי דאין כי אם שני שובכין תוך ל' ריס אלא בעי לשנויי דומיא דרישא דיש שובכין הרבה אע"ג דהשתא דמוקי לה בשביל של כרמים לא הוי דומיא דרישא דהא רישא לא מיירי בשביל של כרמים בהא לא קפיד במאי דלא הוי דומיא דרישא כיון שאין מזכיר במשנתינו שביל של כרמים בשום מקום ועוד הוה מצי לשנויי קרוב לזה שלו תוך חמשים אמה ובמדדה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]סו א מיי' פט"ו מהל' אבידה הלכה י"ח, סמג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף ח':
סז ב מיי' פט"ו מהל' אבידה הלכה י"ח, ומיי' פ"ט מהל' רוצח הלכה ז', סמג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף ח':
סח ג מיי' פ"ט מהל' רוצח הלכה ו':
סט ד הרמב"ם השמיט זה וע"ש בכסף משנה:
ע ה ו ז ח ט מיי' פט"ו מהל' אבידה הלכה י"ח, סמג עשין עג, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף ח':
ראשונים נוספים
פיסקא ניפול הנמצא. נוזל שנפל מן השובך:
חוץ מנ' אמה ה"ז של מוצאו. דאיכא למימר מעוברי דרכים נפל:
אמר ר' חנינא. להיכא דאיכא רובא ואיכא קרוב הולכין אחר הרוב אע"ג דרובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות וקרוב דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה אל החלל[2] דאי איכא שובך ויש בו רוב הולכין אחריו דמיניה נפל:
ואע"ג דאיכא. עיר רחוקה מינה דנפישי מינה דאיכא רובא דאינשי אלמא בתר קרוב אזלינן. ומשני בדליכא נפיש מינייהו מש"ה אזלינן בתר קרוב אבל היכא דהוי רוב וקרוב אזלינן בתר הרוב:
וליזל בתר רובא דעלמא. דאיכא למימר דקטליה עוברין ושבין:
ביושבת בין ההרים. דלא קא עברי ואזלי אינשי להתם וליכא למימר לזיל בתר רובא דעלמא הואיל דליכא אינשי מש"ה אזלינן בתר קרוב אבל בעלמא לא אזלי' בתר קרוב:
הכא במאי עסקינן. דהוי של מוצאו:
במדדה. שאין יכול לברוח אלא מדדה עצמו מעט מעט:
דאמר רב עוקבא כל המדדה אינו מדדה יותר מנ' אמה. והואיל דהאי נמצא חוץ מנ' אמה ודאי מעלמא נפל ומש"ה הרי הוא של מוצאו:
רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מנ'. מי אזלינן בתר שובך או בתר רובא דעלמא:
ועל דא אפק הו לר' ירמי' מבי מדרשא. משום דמטריד להו בשאלות שאין בהן ממש:
הכא במאי עסקינן דיחלוקו כגון דהוו הנהו שובכין במאה אמה ואותן ק' אמה הן שביל שבין ב' כרמים ונמצא באמצע הדרך שבין הללו שובכין דהשתא ליכא למיחש לרובא דעלמא וכיון דמדדה הוא ודאי מהנך שובכין נפל דאי מעלמא לא מצי אתי דקי"ל כל המדדה והדר חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדי והאי הואיל דהוי שביל של כרמים מפסיק ומחיצות של שביל מפסקי לא הוי חזי לקיניה ולא מצי אתי מעלמא משום הכי יחלוקו דמהנהו שובכין נפלי:
רוב וקרוב הלך אחר הרוב. מאי קא משמע לן רבי חנינא מתנית' היא דתניא תשע חנויות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב איכא למימר אי מהתם הוה אמינא בששניהם שוין וי"מ דהא קא משמע לן דאע"ג דאיכא קורבא דמוכח בתר רובא אזלינן. והאי דאותיב רבי זעירא מוהעיר הקרוב' אל החלל קושיא בעלמא וליה לא ס"ל דאיהו אזיל בתר רובא ולא בעי תרי רובי כדאיתא בשמעתין ולהכי לא גרסינן לקמן ולר' זירא ולמאן דגריס ליה כדבעי' למימר קמן סבר דר' זירא כי אזיל בתר רובא בששניהם שוין.
ואי קשיא לך היכי אקשינן מתני' עליה דר' חנינא הא אין הולכין בממון אחר הרוב לאו מילתא היא דכי אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב ה"מ דלאו לאפוקי ממונא משום דקיימא לן זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הדאיה אבל היכא דליכא חזקה אזלינן בתר רובא ואי בתר רובא ליכא למיזל כ"ש בתר קורבא דהא רובא עדיף לרבי חנינא.
ואי קשיא הרי גבי מציאה איכא למ"ד לא אזלינן בתר רובא בפרק ואלו מציאות הני מילי לענין הכרזה דכיון דאיכא סימנא מחויב להכריז דילמא דישראל הוא וחזקתו של זה אינה חזקה שאין לו בה כלום אבל לענין האי דינא דנפול לומר מאי זה מהן נפל כיון דליכא חזקה גבי האיך אזל בתר רובא או בתר קורבא.
ואע"ג דאיכא אחריתי דנפי' מינה. ואי ס"ד דאזלינן בתר רובא ליהוי של מוצאו.
בדליכא. קשיא לן ולטעמיה דמקשה דאזיל בתר קורבא מאי שנא חמשים אמה אפילו חוץ לשלשים נמי ורישא וסיפא לדידיה נמי קשיא והיכי מקשינן לרבי חנינא וקאמר נמי אי הכי אימא סיפא דאלמא לדידיה לא קשיא.
ואיכא למימר דמקשה סבר פעמים הולכין אחר הרוב ופעמים הולכין אחר קורבא תוך חמשים אמה דאזלי למלויי כריסיהו הוה לה קורבא דמוכח וקורבא דמוכח עדיף מרובא אבל חוץ מחמשים אמה דלאו קורבא דמוכח הוא רובא עדיף הילכך כולה מתני' ניחא בהכי דתוך חמשים אמה של בעל השובך אע"ג דאיכא דנפיש מיניה חוץ לחמשים אמה רובא עדיף ובתר רובא דעלמא אזלינן והרי הוא של מוצאו ונמצא בין שני שובכות דקתני קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו בתוך חמשים אמה קאמר ובששניהם שוין דהא קתני סיפא מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ועל כרחך ההיא בששניהם שוין דאי בשאינן שוין ודאי האי דנפיש הוא דכיון דליכא קורבא ודאי בתר רובא אזלינן לכולי עלמא אלא לר' חנינא דסבר לעולם רוב עדיף בתוך חמשים אמה נמי ניהוי של מוצאו כיון דאיכא אחרינא חוץ לחמשים דנפיש מיני' ניזיל בתר רובא ופריק בדליכא.
וקשיא ליה לרש"י ז"ל ונימא ליה ליזל בתר רובא דעלמא וניחא ליה ז"ל דעדיפא מינה אקשי ליה דאי בדליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי היא כיון דאמרת דלא אזלינן בתר רובא דעלמא, ולא נהירא.
אלא הכי קאמר, בדליכא כלומר דליכא הכא דנפיש מיניה כלומר תוך שלשים ריס דאזלי למישט ליכא דנפיש מיניה וכיון דלא שיטי אלא שלשים ריס לא חיישינן לרובא דעלמא ואקשינן אי הכי כיון דאמרת דבדליכא מהיכא דאתי עסקינן דהיינו שלשים ריס אפילו נמצא חוץ לחמשים נמי דהאי הוא דהא ליכא דנפיש מיניה במקום שיש לחוש לו לחוץ לשלשים ריס הא לא חיישת ואלו מקשה סבר חוץ לשלשים ריס נמי חיישינן כיון דליכא קורבא דמוכח שהרי חוץ לחמשים אמה הילכך לעולם איכא דנפיש מיניה א"נ אפילו חוץ לשלשים ריס חייש מקשה דילמא מאיניש נפל ואיאש ולהכי לא יהבינן ליה להאי דנפיש בכולה באגא והרי הוא של מוצאו דכיון דליכא קורבא דמוכח אזלינן בתר רובא דעלמא.
אלא לרבי חנינא קשיא. ואיכא נוסחי דכתיב בהו ותו לרבי זיר' וכו', כלומר לרבי זירא נאמר כל קרוב עדיף, ואע"ג דלא מוכח דומיא דעיר הקרובה אל החלל חוץ לחמשים אמה של מוצאו ודאי דקרוב הוא אלא ש"מ פעמים הקרוב קודם פעמים הרוב קודם ואיכא דלא גרסי ליה משום רבי זירא קושיא בעלמא הוא דאקשי ולאו משום דס"ל קרוב עדיף ואי נמי סבירא ליה קרוב עדיף דוקא בקורבא דמוכח אבל בקורבא דלא מוכח לא אפשר למימר הכי דהא רבי זירא אזיל בתר רובא ולא מסיים בששניהם שוין.
וי"מ הכי, ואי דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי הוא אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה רובא מרע ליה לקורבא וקורב' לרובא לפיכך הרי הוא של מוצאו אלא אי אמרת ליכא דנפיש מיניה מאן מרע ליה לקורב' דמחוץ לשלשים ריס הא אמרת דלא אתו.
ומפרקינן הכא במאי עסקינן במדדה דאמר מר עוקבא בר חמא כל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה. פרש"י ז"ל לפיכך חוץ לחמשים הרי הוא של מוצאו דנפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא ותמהני דהא לא אמרינן דניזיל בתר רובא דעלמא בכולה הך אוקמתא דמתני' הילכך הוה לן לפרושה בגמרא דכל כי האי גוונא מפרש לה בגמרא בהדיא ועוד משמע דמתני' כולה במדד, ולית בה תורת מפריח. (ור"ת) [ור"ח] ז"ל פירש דחוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו משום דאמרינן איניש הוה דדי ליה ונפל מיניה ואיאש דכיון דמדדה לא מצי אתי מעצמו אבל תוך חמשים לא תלינן אלא בדאתו מנפשייהו ולא בעוברי דרכים דלא שכיח ומיתרצ' מתני' אפילו לרבי זירא למאן דגריס ותו.
הא דאקשינן נמצא בין שני שובכות וכו' וליזל בתר רובא דעלמא. משום דקס"ד דאחוץ לחמשים אמה דקתני עלה נמי קאי ולאו כדקס"ד מעיקרא לפום מאי דמפרשינן לעיל והוה יכול למימר ליה ולטעמיך מי ניח' אלא אורח' דתלמודא היא ואמתני' גופה פירכ' א"נ קס"ד דמקשה דמתני' בתוך חמשים אמה ואע"ג דחד מיניהו נפיש קרוב עדיף וסיפ' ודאי בששניהם שוין ומחצה על מחצה לגמרי בין בקרוב בין ברוב קתני ולסבריה נמי דהאי מקשה רישא כולה כדאוקימנ' במדדה ולהכי חוץ לחמשים של מוצאו ולא אזלינן בתר קרוב לעוברי דרכים תלינן משום יאוש נגעו בה כדפריש' אבל לרבי נחוני' קשי' ליה דאי תוך חמשים ובששניהם שוין פשיט'.
אמר רבי חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב: כלומר, אפילו איכא קורבא דמוכח כעובדא דפרדיסא דלקמן, והיינו דקשיא ליה לר' זירא, דאי לא, מאי קשיא ליה, היינו תשע חנויות דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב ואף על פי שנמצא יותר קרוב למוכר נבלה. אלא ודאי כדאמרן.
מתיבי והיה העיר הקרובה אל החלל ואף על גב דאיכא דנפישא מיניה: קשיא לי, ולדידה מי ניחא, והא לכולי עלמא בדליכא קורבא דמוכח בתר רובא אזלינן, וכמו שכתבנו, ותשע חנויות יוכיחו, ואפילו הכי לגבי עגלה ערופה אזלינן בתר קורבא אף על גב דלא מוכח, דבמדידה תליא רחמנא. וי"ל דהכי קאמר, אי אמרת בשלמא דכי איכא קורבא דמוכח שבקינן רובא ואזלינן בתר קורבא, זימנין דאישתכח קרוב לזה בקורבא דמוכח ואזלינן בתרה, והילכך אף כשאין שם קורבא דמוכח אזלינן ביה בתר קורבא, כדי שלא תחלק ולא תתן דבריך לשיעורין. אלא לדידך דאמרת דאפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר הרוב, אמאי.
ועדיין אינו מתיישב בעיני כלל, דכל עצמנו אין לנו שהולכין אחר (הרוב) [הקרוב] מן התורה ברובא דליתא קמן אלא מן והיה העיר הקרובה אל החלל, ואי מהתם ואפילו בדאיכא אחריתי דנפישא מיניה, אם כן אפילו בקורבא דלא מוכח, כגון תשע חנויות, נמי נאמר כן, ואי דוקא בדליכא דנפישא מינה אמר קרא, הא איכא אחריתי דנפישא מינה לא, אם כן אפילו בקורבא דמוכח נמי מנא ליה לרבי זירא ולמה מודה בתשע חנויות וחולק על רבי חנינא. ורבי זירא לא משמע ליה דבסברא בעלמא חולק על רבי חנינא, דהא קראט קאמר, וקרא אפילו לדידיה נמי דסבירא ליה דאפילו בדאיכא דנפישא מינה קאמר.
ועל כן נראה לי דרבי זירא לא חולק היה, וכדמוכח לקמן, אלא חוקר ושואל היה דקרא ומתניתין היכי. והא דבעי לה אמימריה דרבי חנינא, הוא הדין דהוה בעי לה אמתניתין דתשע חנויות, אלא משום דרבי חנינא קאמר לה בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב קא בעי ליה עליה, דאלו ההיא דתשע חנויות לא מיפרשא בהדיא דאפילו במקום קרוב נלך אחר הרוב. ומעיקרא הקשה מוהיה העיר הקרובה, דמשמע דאדרבה רוב ורוב הלוך אחר קרוב ואפילו איכא דנפיש מינה וליכא קורבא דמוכח כי התם, הפך מדרבי חנינא לגמרי, ואוקימנא בדליכא. הדר אקשי ממתניתין, דמהתם משמע דכל היכא דאיכא קורבא דמוכח מיהא אזלינן בתר קורבא, דקא סבר דמתניתין אפילו בדאיכא אחריני של הפקר דנפישי מיניה חוץ לחמשים אמה ותוך שלשים ריס ומפריח קאמר. ופריק בדליכא כנ"ל.
וליזיל בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים: ואם תאמר אם כן למה לן קרא בשלהי פרק מרובה (פב, ב) דירושלם אין מביאה עגלה ערופה דכתיב ל(י)רשתה וירושלם לא נתחלקה, דאף על גב דכתיב ירושלים הרים סביב לה, מכל מקום כל העולם באין שם לסחורה, שהיא רוכלת הגוים, ועולין שם לרגל ובשאר ימות השנה לשלם נדרים ונדבות, ואם כן קרא לפוטרה מעגלה ערופה למה לי. תירצו בתוספות, דמכל מקום מקומות היו שם שלא היו בני אדם רגילין לילך שם, אלא בני ירושלים. ומסתברא דאיצטריך אפילו בזמן שלא היה שם בית המקדש עדיין, ואי נמי אי איתרמי דלא סלקי לה, אפילו הכי מדינא לא מיתא, דרחמנא פטרה.
תנן ניפול הנמצא בוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא דנפיש מיניה: כלומר, בשלמא לרבי זירא, כיון שנמצא בתוך חמשים אמה ואפילו במפריח הרי הוא של בעל השובך, ואף על גב דאיכא דנפיש, משום דאיכא קורבא דמוכח, וכדאביי דאמר לעיל בחמשים אמה מליא כרסייהו, ועל דרך הרוב אינן יוצאין חוץ מחמשים אמה, הילכך הרי הוא של בעל השובך, ואף על גב דאיכא אחרינא דגוי אי נמי דהפקר דנפיש מיניה תוך שלשים ריס. אלא לרבי חנינא, ניזיל בתר רובא דתוך שלשים ריס. ופרקינן בדליכא, כלומר, תוך שלשים ריס. ואקשינן אי דליכא אימא סופא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, ואי דליכא ודאי דהאי הוא, כלומר אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה ורישא דהוי של בעל השובך משום דהוי קורבא דמוכח, כדאמרן, שפיר, דסופא נמי משכחת לה דאיכא דנפיש מיניה, וכיון דבחוץ מחמשים אמה ליכא קורבא דמוכח ואזלינן בתר רובא, ומשכחת לה בההוא אחרינא דגוי אי נמי דהפקר. אלא אי אמרת דליכא דנפיש, ודאי דהאי שובך הוא, דהא מישט שייטי עד שלשים ריס. ופירש רש"י זל, דכי אקשינן ליה מסופא, הוא הדין דהוה מצי לאקשויי אכתי מרישא, ולימא אפילו כי ליכא אחרינא דנפיש מיניה מכל מקום ליזיל בתר רובא דעלמא, אלא כיון דאשכח פירכא דעדיפא מינה ניחא ליה לאקשוייה.
ואינו מחוור בעיני כלל, דאם איתא דחיישינן בכי הא לרובא דעלמא, סופא דקתני הרי הוא של מוצאו ניחא, דמשום הכי הוי של מוצא ולרבי חנינא, דאזלינן בתר רובא דעלמא ומעוברי דרכים נפל, אלא נראה דלרובא דעלמא לא חיישינן הכא, דכיון דתוך שלשים ריס ליכא אחרינא וקיימא לן דמישט שלשים ריס ותו לא, הא מעלמא לא אתא, ואי משום עוברי דרכים, לנפילה לא חיישינן כל כמה דמצי למימר דמההוא שובך אתא, דאין בני אדם שוטים שלא להשגיח על מה שבידם. ואף על גב דאמרינן לקמן גבי הנהו זיקי דאשתכח בי קופאי, והני מילי רברבי אבל זוטרי אימא מעוברי דרכים נפיל, התם הוא משום דעל כרחין נפול, אלא דלא ידעינן ממאן נפול, אי מבני העיר או מעוברי דרכים, והתם הוא דאזלינן בתר רובא דעלמא דהיינו עוברי דרכים, אבל הכא דאפשר למיתלי דהפריח מתוך שובך זה, אף על פי שהוא חוץ לחמשים אמה, בדידיה תלינן ולא חיישינן לנפילה. וזה נכון וכן פירשו גם בתוספות.
הכא במאי עסקינן במדדה: ובהא איתרצא כולה מתניתין, דתו לא אצטריכי' לאוקמה בדליכא, דאפילו איכא אחרינא דנפיש חוץ לחמשים, הרי זה של בעל השובך, דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה, הילכך על כרחין מהא אתא. ובשנמצא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, דעל כרחין לאו מהני אתא אלא מעוברי דרכים נפל.
הא דאמרינן: על דאפקוה לרבי ירמיה מבי מדרשא: פרשו בתוספות, דלאו משום דאמר מילתא דתמאה, דהא על כרחין אשכחן בכי האי גוונא במתניתין וכדקתני מחצה על מחצה יחלוקו, ולא משחכת לה אלא בשרגלו אחד תוך תחום זה ורגלו האחר תוך תחום האחר, אלא אפקוה משום דאמר מילתא דלא אפשר, דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה, ואפילו רגלו אחד אי אפשר שיוצא בחוץ, דכל שיעורי חכמים כך הם (ר"ה יג, א): בארבעין סאה הוא טובל בארבעין סאה חסר קורטו איחנו טובל. כך פירש רבינו תם ז"ל.
תנן נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו ואף על גב דאיכא חד מנייהו דנפיש: תימה היאך איפשר לומר דאיכא חד מנייהו דנפיש, דהא אמנא לה למתניתין במדדה ותוך חמשים הוא, וכל שהוא תוך חמשים אמה ליכא קורבא דמוכח, וכיון שכן אי איכא חד מנייהו דנפיש, מיניה הוא, דהא בכל כי האי גוונא לכולי עלמא אזלינן בתר רובא דהיינו תשע חנויות. ותירצו בתוספות דעיקר קושיא זו אינה אלא משום דבעי לאקשויי וליזיל בתר רובא דעלמא. וקושיא זו ראשונה אינה עיקר. וזה דחוק.
ומסתברא, שהמקשה הזה סבור דאפילו בתוך חמשים אמה איכא קורבא דמוכח, וכגון שנמצא לזה בדרך משל קרוב באמה ובאמתים ולזה בארבעים, ומכל מקום לדברי רבי חנינא הוה לן למיזל בתר רובא ולא תר קורבא, ואכתי איכא למידק היכי הוה סלקא דעתו דאיכא אחרינא דנפיש, דאם כן סופא דקתני מחצה על מחצה יחלוקו, תיקשי ליה, דהא היכא דליכא קורבא כלל על כרחין אזלינן בתר רובא, דרובא דאורייתא, ותירצו בתוספות, דבהרבה מקומות בתלמוד יש שיכול להקשות וליטעמיך ואינו מקשה. וי"ל עוד, דקא סלקא דעתא דמקשה דמחצה על מחצה דקתני, היינו ששוים לגמרי בקורבא ורחוקה ובמספר העופות.
וליזיל בתר רובא דעלמא: יש מפרשים רובא דעלמא דדילמא מעוברי דרכים נפל. ואי איפשר מכמה טעמים, חדא דאינו מן הדעת, שיש כאן שובך דנוכל לתלות בו, ונתלה בנפילה דעוברי דרכים דאינה מצויה, כמו שכתבנו למעלה. ועוד מדאמרינן לעיל ואי בדליכא אחרינא אמאי של מוצאו ודאי מהאי הוא, אלמא לא חיישינן לנפילה דעוברי דרכים. ועוד כי יש מקצת נוסחאות בגמרא דגרסינן הכי הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים דכיון דמדדה אי מעלמא אתו לא מצי אתי, וכן היא גירסת הגאונים ז"ל. ולפי גירסא זו אי איפשר לפרש כן. ומקצת נוסחאות יש דכל דמדדה אי חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדה, וגם לגירסא זו אי איפשר לפרש כן.
אלא הכי פירושא, ליזיל בתר רובא דשובכין דעלמא, דקא סלקא דעתא שיש כאן שובכין אחרים תוך חמשים אמה ונפישי מהני תרי דנמצא בין שניהם. ואם תאמר ומנא ליה דאיכא אחריתי תוך חמשים דפריך הכין להדיא, י"ל דעל כרחין בדאיכא אחריני היא מתניתין, דאי לא תימא הכין, מאי קא משמע לן כולה בבא דסופא, דאי לאשמעינן דאינו של מוצאו, הא שמעינן ברישא, ואי לאשמועינן בשקרוב לזה שלו, פשיטא, דקורבה דאורייתא בדליכא דנפיש מיניה, ומחצה על מחצה נמי פשיטא, אלא על כרחין בדאיכא אחריני תוך חמשים היא, ואתא לחדותי דאפילו הכי אין תולין אותן באותן האחרים ואף על גב דרובא נינהו, אלא באלו הקרובים. ומשום הכי פריך וליזיל בתר רובא דעלמא. ואם תאמר ולדידיה מי ניחא, הא כיון דתוך חמשים אמה הן, ליכא קורבא דמוכח, ובכי הא ודאי לכולי עלמא אזלינן בתר רובא. תירצו בתוספות דקושיא זו לאו לרבי חנינא בלחוד הוא דאקשינן לה אלא לכולי עלמא.
ופרקינן: הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים: כלומר, ששאר השובכין, אף על פי שהן תוך חמישין אמה, הן בתוך הכרמים. אבל שני שובכין אלו מכוונין כנגד השביל, האחד בראש השביל לצד מזרח, והשני בראש השביל לצד מערב, והנפול נמצא באמצע השביל, ולפיכך אי אפשר לתלות בשאר השובכין אף על פי שהן רוב, מפני שכיון שהן תוך הכרמים, ונפול זה אינו מפריח אלא מדדה, אי מעלמא אתי, כלומר מאותן האחרים לא מצי אתי, שהגפנים מונעין אותו. ויש מוסיפין בגירסא דכל מידדה אי חזי לקיניה מידדה ואי לא לא מידדה, והכל עולה לפירוש אחד.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(ח) אמר ר' חנינא. רוב וקרוב הלך אחר הרוב. כ' ר' יצחק זצוק"ל בתוספותיו תימה לי מה קמ"ל מתני' היא תשע חניות כולן מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה. ומשמע דלא אזלי' בתר הקרוב אלא אחר הרוב. והשיב י"ל דהאי אתא לאשמעי' ר' חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות דלא בעי' תרי רובא. דאי לאו ר' חנינא ה"א האי דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב משמע והיא שדלתות מדינה אינן ננעלות ורוב הנכנסין הוי ישראל והוי להו תרי רובא ונ"ל שאין אנו צריכין לזו התשובה דאע"ג דהוי תני בפירוש שדלתות מדינה נעולות ואפ"ה הלך אחר הרוב איצטריך דר' חנינא דודאי אילו הו' תני שנמצא הבשר בין החניות ואפ"ה הלך אחר הרוב שמעי' מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. אבל השתא דתני ובנמצא י"ל שנמצא באחד ממבואות העיר או ברחוב העיר שיצא מחזקת החנויות אין לומר שם קרוב כ"א רוב לבדו. להכי איצטריך דר' חנינא למימרא דאפי' אם נמצא בין החניות הלך אחר הרוב. ומש"ה מסייעי' לי' מדם הנמצא בפרוזדור שהדם הוא בתוך הגוף האשה ועומד בחזקת העליי' שהיא קרובה ואפ"ה אזלי' בתר החדר שהוא רוב. אבל דם שיצא מגוף האשה לא איצטריך לי' למימר ספיקו טמא שכיון שיצא מגוף האשה מחזקת העליי' אין שם אלא רוב לבדו ולא קרוב. הילכך לא דמי לדר' חנינא אלא דם הנמצא בפרוזדור ובשר שנמצא בין החניות ונרצח שנמצא בתוך הדרך שהדרך עומד בחזקת כל העיירות אשר סביבותיו כדפרישית במה"ק אין זה הטעם אלא עיקר פירושא כך נראה לי לפרש. אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב. פי' ניפול הנמצא בין שני שובכין והאחד קרוב לו והאחד מרובה ממנו בגוזלות נותנין אותו למרובה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. וכן נמי בשר הנמצא בין שתי חניות והאחת מוכרת שחיטה והשחיטה מוכרת יותר בשר מן הנבלה אע"פ שהחנות של נבלה קרובה לבשר יותר מחנות של שחיטה בתר שחיטה אזלי' דהוי רובא ולא בתר נבלה דהוי קרוב. ור' זירא דמותיב לה בעי דניזול בתר קרוב ולא בתר רוב ודוקא בשתי חניות פליגי שהן שתי ביאות או ביאת הרוב או ביאת הקרוב. אבל בתשע חניות מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה דאיכא ע"ז בשר הנמצא תשע ביאות דהתירא וביאה חדא דאיסורא אפי' ר"ז מודה דבתר תשעה אזלי' ואין זה דומה לחלוקתם ומש"ה אין לסייע ר' חנינא מהאי מתני' או לאותובי מינה לר"ז ולא כדר' יצחק זצוק"ל ולא כדכתבית לעיל:
(ט) מותיב ר"ז והי' העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפיש מינה פי' אם היו עשר עיירו' סביבו' החלל אמרה תורה הקרובה מביאה שמשם יצא הרוצח ואע"ג דאיכא באותן עיירות עיר גדולה ממנה אמרי' הקרובה מביאה ולא אמרי' זיל בתר רובא ומשם יצא הרוצח. ואל תביא הקרובה. וקשיא לר' חנינא ומתרץ בדליכא פי' אין עיר שם סביבותי' גדולה ממנה שאם היתה לא היתה מביאה הקרובה עגלה מפני רוב המכחישה. והגדולה נמי אינה מביאה שלא צוה השם מצוה זו אלא על הקרובה. ומקשה וליזול בתר רובא דעלמא. אינו נכון בעיני לפרש שאם יש עיר גדולה ממנה בעולם ליזול בתרה. אלא באותן עיירות שסביבותי' קאמר שאע"פ שזו גדולה מכל אחת מחברותי' אם היו עשר עיירות וזו קרובה מכולן ואין באחת מתשע גדולה ממנה. מ"מ יותר ב"א יש באותן התשע ממה שיש בזו הקרובה ונתלה באחר שפירש ובא מהם ולא תביא הקרובה עגלה מפני שהרוב מכחיש את הקרוב ואין זה פירוש נכון אלא עיקר פירושא כך נ"ל בדליכא פי' שכל העשרה עיירות היו שוות במראיתן ואין שם רוב הנראה לעינים ובזה אפילו רבי חנינא מודה שהקרובה היא מביאה שמשם יצא הרוצח ואין לפרש שאין שם עיירות סביבותי' כי אם זאת דא"כ אמאי קאמר רחמנא ומדדו אלא ודאי כדפירש המורה בדליכא גדולה הימנה אלא כולן שוות ואי קשיא אע"ג דכולן שוות אכתי איכא למיפשט מינה דרוב וקרוב הלך אחר הקרו' ולא עבדי' כתשע חניות שמוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה דאזלי' בתר רובא ואע"ג דחנות דנבלה קרובה טפי ואין זו קושיא של כלום שאין אלו תשעה עיירות דומות לתשעה חנויות שהן מבטלות האחת של נבלה דהתם נולד ספק בבשר. שלא ידענו אם היא שחיטה או נבלה ולהתיר הבשר באכילה יש תשע ביאות המתירות אותו וביאה אחת האוסרות אותו הילכך אזלי' בתר רובא ודכוותה גבי עגלה ערופה אלו היו תשע עיירות ישראל ואחת של גוים ולא ידענו מהיכן בא הרוצח היינו אומרי' זיל בתר רובא ומתשע של יש' בא ולא מאחת של גוים ואע"פ שהיא קרוב' יותר והיינו מצריכים מדידה לאותן תשע של יש' והקרובה יותר היתה מביאה אבל הכא דכולהו ישראל נינהו וכל עיר ועיר עומדת בפני עצמה ואין לומר שבא הרוצח אלא מעיר אחת ומאותה העיר שבא צריכ' להביא עגלה ערופה ולכל עיר ועיר יש ביאה אחת או מזו בא או מזו בא ואין ביאת עיר זו מסייעת לזו והילכך שכל אחת ואחת עומדת בפ"ע ואין באחת מהן רוב שכולן היו שוות דין הוא שנלך אחר הקרובה וליכא מאן דפליג בהא. ודכוותה נמי גבי חניות אלו היה הדבר שהיינו צריכים להשיב אבדה ולא ידענו מהיכן יצא זה הבשר אם היו כולן שוות היינו מחזירים אותו לחנות הקרוב יותר מכולן ומקשה וליזול בתר רובא דעלמא פי' אע"פ שכל אלו העשר שוות נאמר שאחת עיר גדולה שהיא רחוקה הרבה משם יצא הרוצח ולא מזו שהיא קרובה ואמאי מביאה הקרובה אלא לאו ש"מ רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומתרץ הב"ע ביושבת בין ההרים פי' מה שאמרה תורה שהקרובה מביאה עגלה כגון שיושבת בין ההרים שאין שם דרך להולכי דרכים כ"א לא ולעיירות שסביבותיה העומדות שם בין ההרים אבל אם היתה עומדת העיר הקרובה על אם הדרך לא היתה מביאה שיש לומר אחר עבר כאן מעיר גדולה הרחוקה מאוד והרגו. כתב רבי' יצחק זצוק"ל תימה לי אם אין עגלה ערופה נוהגת אלא ביושבת בין ההרים ומנ"ל לרבי חנינא דמוקי קרא ביושבת בין ההרים ולוקמי' בכל עיר ונילוף מינה דהולכין אחר הקרוב ועוד אי דוקא ביושבת בין ההרים א"כ האי דאמרינן ירושלים אין מביאין הימנה עגלה ערופה ומפקי' מדכתב לרשתה תיפוק לי דאינה יושבת בין ההרים ונ"ל לומר דר' חנינא דמתני' בנמצא בנמצא בפרוזדור קשיתי' דילפי' מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ומדתני ר' חייא שחייבין עליו על ביאת המקדש ושורפין עליו את התרומה ש"מ דרובא דאורייתא כדדייק מינה רבא מש"ה אידחק לאוקומי קרא בדשוין וביושבת בין ההרים דליכא רובא דעלמא וירושלים דממעטי' מלרשתה אע"פ שלא נמצא הנרצח בין הדרכים שהוא מעבר לכל עולי רגלים אלא בין ההרים מקום שאינו מעבר אלא לירושלים ולעיירות סביבותיה אע"פ שהיא קרובה יותר מכולם מיעטה הכתוב ואינה מביאה:
(י) תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואע"ג דאיכא אחרינא דנפי' מיני' פי' אע"פ שיש שובך גדול ממנו ועומד חוץ לנ' אמה לנופל יהבינן לי' לקרוב אלמא בתר קרו' אזלי' וקס"ד במפריח עסקי' דיכול לבא חוץ לנ' אמה ואפ"ה אזלי' בתר הקרו' ותרץ בדליכא פי' שאין שם שובך אחר אלא זה. ולא מצינא לפרושי בדליכא אחרינא דנפיש מיני' אבל איכא שובכי אחריני דהא כבר פרכי' לעיל וניזול בתר רובא דעלמא וה"נ נימא חד יונה מהנך שובכי פריש ואתא הכא ולא ניזול בתר הקרוב א"ו בדליכא כלל קאמר ומש"ה פריך לי' אימא סיפא כו'. והאי לאו פירכא הוא דליכא לפרוכי מהנך שובכי שבסביבותיו כדכתבית לעיל שאין תשעה עיירות דומות לתשע חניות ואין לפרש בדליכא אלא חד ואינו גדול ממנו ומש"ה הולכין אחר הקרוב דמדקתני סיפא נמצא בין שני שובכות רישא לאו בשני שובכות מיירי:
אי הכי אימא סיפא חוץ לנ' אמה הרי הוא של מוצאו. ואי דליכא אחרינא אמאי של מוצאו ודאי מההיא נפל. פי' השתא סברי למימר דגוזל הנמצא בחזקת שובך מחזקי' לי' מש"ה מקשה דליהוי דשובך כיון דבמפריח עסקי' א"ו בדאיכא שאר שובכין מיירי ומש"ה הוי של מוצאו כדפרישית במה"ק ואכתי ניזל בתר רובא א"ו קרוב עדיף ומהדר אלא הב"ע במדדה. פי' לעולם בדאיכא אחרינא והאי דאזלי' בתר קרוב ולא בתר רוב משום דהוה מדדה דקים לן שא"י לבא יותר מנ' אמה הילכך אם נמצא תוך נ' אמה הרי הוא של בעל השובך דודאי מיניה אתא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דבודאי לאו משובך בא אלא מעוברי דרכים נפל. ומן דינא הו"ל לאקשוי לי' היכא דנמצא תוך נ' אמה. ודילמא מאיניש דעלמא נפל. וכיון שאין בו סימן יהא שלו. אלא שבקי' לאסוקי פרוקי' והדר פריק לי':
(יא) תנן נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואע"ג דחד מינייהו נפיש פי' ושניהן הן בתוך נ' אמה לניפול שיכול להדדות משניהן ואנו הולכין אחר הקרוב אע"ג דאיכא רוב המכחישו ומתרץ בדלא נפיש אלא שניהם שוין אבל לעולם אי הוה נפיש בתר הרוב אזלי' ומקשה וליזל בתר רובא דעלמא. פי' לכולה מתני' מקש' בין בסיפא דתנא קרוב לזה שלו ובין ברישא דתני הרי הוא של בעל השובך דאי איתא בתר רובא אזלי' אמאי יהבי' לי' לשום שובך נימא דמרובא דעלמא נפל. ויהי' של מוצאו ומהדר הב"ע בשביל של כרמים. דליכא למיחש לרובא דעלמא הילכך יהבי' לי' לשובך. אבל אם נמצא חוץ לנ' אמה כיון דמדדה לא אזיל טפי מנ' אמה אמרי' איקרי איניש דאזיל התם ונפיל מיני':
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב (עריכה)
יב. ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו. אוקימנא למתני' במידדה, דכל המדדה אינו מדדה יתר מחמשים אמה, ואמטול הכי חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דלאו מהאי שובך נפק. וסופא דקתני נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו, דוקא בתוך חמשים אמה לשניהם אבל חוץ לחמשים אמה הא קתני הרי הוא של מוצאו. ואפילו בתוך חמשים אמה לשניהם נמי, דוקא בששניהם שוין בישוב, אבל היכא דחד מינייהו נפיש אע"ג דמיקרב לאידך טפי, הא קיימא לן רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדבעינן למימר קמן:
פה. הרי אמרו ניפול הנמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו א"ר חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה אל החלל אפי"ה רובא עדיף. וקימא לן כרבי חנינא דסוגין לקמן כותיה:
פו. מתיב ר' זירא והיה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישא מינה. ופריק בדליכא. ומקשינן וליזיל בתר רובא דעלמא. ואוקימנא ביושבת בין ההרים. שאין דרך הרבים עוברת שם. ושמעינן מינה לטעמיה דרבי חנינא דלא מתיא עגלה ערופה אלא ביושבת בין ההרים וליכא התם עיר אחרת דנפישא מינה, דאי איכא התם אחריתא דנפישא מינה אזלינן בתר רובא, ואי לא יתבה בין ההרים אף על גב דליכא אחריתי דנפישא מינה לא אתיא עגלה ערופה דאזלינן בתר רובא דעלמא:
פז. והא דתנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך אוקימנא בדליכא אחרינא דנפיש מיניה, דאם כן אזלינן בתר רובא, דכל דפריש מרובא פריש והרי הוא של בעל השובך המרובה. ודייקינן אי הכי אימא סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא אחרינא דנפיש ודאי דהאי הויא. (הוא) [ו]בנוסחא אחרינא ולר' זירא דאמר קרוב עדיף אימא סיפא כו'. כלומר נהי דרישא מסיעה ליה לר' זירא, אלא סופא אפי' לרבי זירא נמי קשיא, דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, לא מיבעיא לר' חנינא דאוקמא בדליכא אחריני דנפיש מיניה וס"ל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב, דאף ע"ג דאיכא אחרינא דקריב מיניה ודאי דהאי דנפיש בעי מהוי, אלא אפי' לר' זירא דאמר קרוב עדיף על כרחך בדליכא אחרינא דקריב מיניה עסיקינן, דאם כן היינו נמצא בין שני שובכין וזיל בתר קרוב, ואמאי קתני רישא הרי הוא של בעל השובך כיון דאיכא אחרינא דקריב מיניה, ואם כן חוץ מחמשים אמה אמאי הרי הוא של מוצאו, ליזיל בתר האי קרוב דודאי דהאי הוא.
ופריק הכא במאי עסקינן במידדה דאמר רב עוקבא בר חמא כל המידדה אין מידדה יתר מחמשים אמה. ואפילו תימא (דליכא) [דאיכא] אחרינא דנפיש מיניה כיון דחוץ לחמשים הוא (ד) לא אזלינן בתר רובא דהא אין מידדה יתר מחמשים והרי הוא של מוצאו.
בעי ר' ירמיה רגלו אחת בתוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים מהו ועל דא אפקוה לרבי ירמיה מבי מדרשא. דמאי קא מבעיא ליה, הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין.
מתיבי והיתה העיר הקרובה אל החלל ואף על גב דאיכא דנפישא מינה. קשיא לי ולדידיה מי ניחא והא לכולי עלמא בדליכא קורבה דמוכח בתר רובא אזלינן וכמו שכתבנו ותשע חנויות יוכיחו ואפילו הכי לגבי עגלה ערופה אזלינן בתר קורבה אף על גב דלא מוכח דבדידה תלא רחמנא. ויש לומר דהכי קאמר אי אמרת בשלמא דכי איכא קורבה דמוכח שבקינן רובא ואזלינן בתר קורבה וזמנין דאשתכח קרוב לזו בקורבה דמוכח ואזלינן בתרה והלכך אף כשאין שם קורבה דמוכח אזלינן בתר קורבה. כדי שלא תחלק ולא תתן דבריך לשיעורים אלא לדידך דאמרת דאפילו בקורבה דמוכח אזלינן בתר רובא אמאי.
ועדיין אינו מתיישב בעיני כלל דכל עצמנו אין לנו שהולכים אחר הקרוב ברובא דליתיה קמן אלא מוהיתה העיר הקרובה ואי מהתם ואפילו בדאיכא אחריתי דנפישא מינה אם כן אפילו בקורבה דלא מוכח כגון תשע חנויות נמי נאמר כן ואי נמי דוקא בדליכא דנפיש מינה אמר קרא הא איכא אחריתי דנפישא מינה לא אם כן אפילו בקורבה דמוכח נמי מודה ליה לרבי זירא ולמה מודה בתשע חנויות וחולק על רבי חנינא ורבי זירא לא משמע ליה דבסברא בעלמא חולק על רבי חנינא דהא קרא קאמר וקרא אפילו לדידיה נמי דסבירא ליה דאפילו בדאיכא דנפישא מינה קאמר קשיא.
ואם כן נראה לי דרבי זירא לא חולק היה וכדמוכח לקמן אלא חוקר ושואל היה דקרא ומתניתין היכי והא דבעי לה אמימרא דרבי חנינא הוא הדין דהוה בעי לה אמתניתין דתשע חנויות אלא משום דרבי חנינא קאמר לה בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב קא בעי לה עלה דאלו ההיא דתשע חנויות כולה מפרשא בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב ומעיקרא הקשה מוהיתה העיר הקרובה דמשמע דאדרבה רוב וקרוב הלך אחר הקרוב ואפילו ליכא קורבה דמוכח כי התם הפך מדרבי חנינא לגמרי ואוקימנא בדליכא. הדר אקשינן ממתניתין דמהתם משמע דכל היכא דאיכא קורבה דמוכח מיהא אזלינן בתר קורבה דקא סבר דמתניתין אפילו בדאיכא אחריני של הפקר דנפישי מיניה חוץ לחמשים אמה בתוך שלשים ריס ומפרקינן וקאמר בדליכא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
ביושבת בין ההרים. פירוש שאין שם דרך לעיירות דעלמא אלא לזו העיר האחרת בלבד שהיתה יושבת עמה בין ההרים שהיא בינוני כמותה והיא רחוקה מן החלל יותר ממנה. הר"י ן' מיגש ז"ל.
ביושבת בין ההרים. ואם תאמר ואמאי אצטריך קרא סוף פרק מרובה כו' ככתוב בתוספות. ומסתברא דאצטריך אפילו בזמן שלא היה שם בית המקדש עדיין. ואי נמי אי אתרמי דלא סלקי לה אפילו הכי מדינא לא מייתי. דרחמנא פטרה. הרשב"א ז"ל. תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה כו כלומר בשלמא לרבי זירא כיון שנמצא בתוך חמשים אמה ואפילו במפריח הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא דנפיש משום דאיכא קורבה דמוכח ואזלינן בתר קרוב דאף על גב דהשתא לא הוה ידענא דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה הא מיהת הוה פשיטא ליה דאורחיה דניפול דמדדה תוך חמשים אמה ולא חוץ לחמשים אמה ועד חמשים אמה מדדה למלויי כריסיה ובחמשים אמה מליא אבל כשנמצא חוץ לחמשים אף על פי שקרוב לשובך זה יותר משאר שובכים אין כאן קורבה דמוכח כיון דמדדה חוץ לחמשים כמו כן יש לומר דמדדה לששים או יותר הלכך אזלינן בתר רובא דשאר שובכי והרי הוא של מוצאו וכגון דשאר שובכים דעכו"ם או דהפקר אלא לרבי חנינא ניזיל בתר רובא דתוך שלשים ריס. ופרקינן בדליכא כלומר תוך שלשים ריס. ואקשינן אי הכי אימא סיפא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא ודאי דהאי הוא כלומר אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה ורישא דהוי של בעל השובך משום דהוה קורבה דמוכח כדאמרן שפיר דסיפא נמי משכחת לה דאיכא דנפיש מיניה וכיון דחוץ לחמשים אמה קורבה דמוכח ליכא ואזלינן בתר רובא ומשכחת לה בדההוא אחרינא דעכו"ם אי נמי דהפקר אלא אי אמרת דליכא דנפיש ודאי דהאי שובך הוא דהא מישט שייטי עד שלשים ריס. ופירש רש"י ז"ל דכי אקשי ליה מסיפא הוא הדין דהוה מצי לאקשויי אכתי מרישא ולימא אפילו כי ליכא אחרינא דנפיש מיניה מכל מקום נזיל בתר רובא דעלמא. אלא כיון דאשכח פירכא דעדיפא מינה ניחא ליה לאקשויי.
ואינו מחוור בעיני כלל דאם איתא דחיישינן בכי הא לרובא דעלמא סיפא דקתני הרי היא של מוצאו נימא דמשום הכי הוה של מוצאו לרבי חנינא דאזלינן בתר רובא דעלמא ומעוברי דרכים נפל. אלא נראה דלרובא דעלמא לא חיישינן הכא דכיון דתוך שלשים ריס ליכא אחרינא וקיימא לן דמישטא שלשים ריס ותו לא הא מעלמא לא אתא ואי משום עוברי דרכים לנפילה לא חיישינן כל כמה דמצי למימר דמההוא שובך אתא דאין בני אדם שוטים שלא להשגיח על מה שבידם ואף על גב דאמרינן לקמן גבי הנהו זיקי דאשתכחו בי קופאי והני מילי רברבי אבל זוטרי אימא מעוברי דרכים נפיל התם הוא משום דעל כרחך נפל אלא דלא ידעינן ממאן נפל אי מבני העיר או מעוברי דרכים והתם הוא דאזלינן בתר רובא דעלמא דהיינו עוברי דרכים אבל הכא דאפשר למתלי במפריח מתוך שובך זה אף על פי שהוא חוץ לחמשים אמה בדידיה תלינן ולא חיישינן לנפילה וזה נכון וכן פירשו גם בתוספות. הכא במאי עסקינן דמדדה ובהא איתרצא כולה מתניתין דתו לא איצטריכינן לאוקמא בדליכא דאפילו איכא אחריני דנפישי חוץ לחמשים אמה הרי זה של בעל השובך דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה הלכך על כרחך מהא אתא וכשנמצא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דעל כרחך לא מהני אתא אלא מעוברי דרכים נפל. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: תנן ניפול הנמצא כו'. וקשיא לרבי חנינא. ופריק בדליכא דנפיש מיניה והדר מקשינן לרבי זירא ואמר ולרבי זירא דאמר קרוב עדיף נהי בדאיכא דנפיש מיניה דרישא מסייעא ליה וליכא לאקשויי מינה אלא לרבי חנינא בלחוד אלא סיפא איכא לאקשויי מינה עליה כי היכי דקשיא לרבי חנינא דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ובין לרבי חנינא ובין לרבי זירא אמאי של מוצאו אי לרבי חנינא כיון דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי שובך הוא ולרבי זירא נמי כיון דליכא דקרוב מיניה ודאי דהאי שובך הוא וליכא למימר דאיכא דקרוב מיניה דאם כן הוה ליה שובך בתוך חמשים דההוא שובך אחרינא ואמאי של מוצאו ואי נמי דאיכא קרוב מיניה וקאי האי ניפול חוץ לחמשים לתרווייהו ומכל מקום בין לרבי חנינא בין לרבי זירא דההוא שובך אחרינא הוא דהא קרוב הוא וליכא אחרינא דנפיש מיניה. הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא בר חמא וכו' וכיון דהאי ניפול חוץ לחמשים אמה דהך שובך קאי וליכא שובך אחרינא דקרוב מיניה בתוך חמשים אמרינן הא ודאי איניש הוא דהוה מייתי לזה מעלמא ונפיל מיניה ואתייאש ומשום הכי הרי הוא של מוצאו. עד כאן לשונו.
ובעליות הר"י ז"ל כתוב וזה לשונו: יש מפרשים שמועה זו בפנים אחרים. הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא כו' ונמצאת חוץ לחמשים לפיכך הרי הוא של מוצאו דנפיק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח הלכך אזלינן בתר רובא וכגון דאיכא אחרינא דנפיש מיניה והוא של הפקר או של עכו"ם. ולהאי פירושא גרסינן אלא שהרי בא להתיר מה שהעמדנוה בדליכא ועתה צריך להעמידה בדאיכא דנפיש מיניה. תא שמע נמצא בין שני שובכים כו'. בששניהם שוים. פירוש אף על פי שנמצא חוץ לחמשים דשני שובכים לפיכך קרוב לזה שלו דלא תלינן בעוברי דרכים כל זמן שיש לתלות בפריחת הניפול מן השובך ואף על גב דאין מדדה יותר מחמשים כשנמצא חוץ לחמשים קם ליה בתורת מפריח הלכך בין שניהם אזלינן בתר קרוב ומחצה על מחצה יחלוקו דשובכות הללו כשיש להם בעלים ישראל אבל ברישא דקתני חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו כששאר השובכים של הפקר או של עכו"ם ונפישי משובך זה אבל כאן שמזכיר התנא שני שובכים משמע שיש לשניהם בעלים ישראלים וגם שניהם שוים.
וליזל בתר רובא דעלמא פירוש ליזל אחר שאר שובכים שהם בתוך שלשים ריס דנפישי משובכים הללו אף על פי שאינם קרובים כמו שני שובכים הללו ודאי כי היכי דמתוקמא רישא דקתני חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו כשיש שם שובך דנפיש מיניה והוא של עכו"ם או דהפקר ולפיכך הולכים אחר הרוב הכא נמי מיירי בסיפא בשיש שם שובך דנפיש משני שובכים הללו תוך שלשים ריס. ופרקינן הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים ושני שובכים הללו בשביל עצמו שהניפול יכול לבא מהם אבל אינו יכול לבוא משאר שובכים כיון שהגפנים מפסיקות וכשהזכיר התנא נמצא בין שני שובכים למדך בזה דמיירי בענין שאין לתלות ניפול זה אלא בשני שובכים הללו. עד כאן לשונו.
וזה לשון הראב"ד ז"ל בחדושיו: תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא לבעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה כיון שהוא לו חוץ מחמשים אמה לקרוב יהבינן ליה דאלמא בתר קרוב אזלינן והאי דנקט חמשים אמה משום דהכי אורחיה למיזל אבל טפי אגב דוחקייהו הוא דאזלי מיהו לעולם בתר קרוב אזלינן בדליכא דנפיש מיניה. אי הכי אימא סיפא כו' ואי דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי הוא. דע והבן כי זה המקשה שהקשה מסיפא אי הכי לא תהא סבור שהלך על דעת מקשה הראשון אבל הוא רוצה להעמיד הטעם לדרך אחרת כדאמרינן במסקנא דמלתא וכן דקדק עליהם ואמר מדקאמרי דליכא דנפיש מיניה מכלל דאי איכא דנפיש מיניה לההוא יהבינן ליה ואף על גב דהוא חוץ מחמשים אמה אלמא בניפול שיכול לצאת חוץ מחמשים אמה על ידי הדחק הוי דידיה והמקשה הראשון כמו כן על זה הדרך הלך אי הכי אימא סיפא כו' ואי דליכא דנפיש מיניה כלומר ואי דוקא הוא דבדליכא דנפיש מיניה עסקינן הא איכא דנפיש מיניה לההוא יהבינן ליה אף על פי שהוא לו חוץ מחמשים אמה אלמא בנפול שיכול לצאת חוץ מחמשים אמה על ידי הדחק עסקינן אם כן כשמצאו חוץ מחמשים אמה הוא של מוצאו הא ודאי דהאי איהו אם הוא קרוב לו יותר מן האחרים דהיכא דליכא רובא בתר קרוב אזלינן. אלא אמר רב עוקבא בר חמא לא כדברי המקשה הראשון ולא כדברי המתרץ אלא אפילו איכא אחרינא דנפיש מניה לההוא דקאי ליה בתוך חמשים יהבינן ליה ולא מטעם שהולכים אחר קרוב אלא משום דבנפול המדדה עסקינן שאינו פורח כל עיקר אלא מתגלגל היא ברגליו ובגופו ולעולם זה אינו מדדה יותר מחמשים אמה בין ותדע. עד כאן לשונו.
תא שמע נמצא בין שני שובכים קרוב לזה שלו ואף על גב דאיכא חד מינייהו דנפיש. תימה היאך אפשר לומר דאיכא חד מינייהו דנפיש דהא אוקימנא לה במתניתין במדדה ותוך חמשים הוא כל שהוא בתוך חמשים אמה ליכא קורבה דמוכח וכיון שכן אי איכא חד מינייהו דנפיש מיניה הוא דהא בכל כי האי גוונא לכולי עלמא אזלינן בחד רובא דהיינו תשע חנויות. ותירצו בתוספות דעיקר קושיא זו אינה אלא משום דבעי לאקשויי וליזל בתר רובא דעלמא וקושיא זו ראשונה אינה עיקר. וזה דחוק.
ומסתברא שהמקשה הזה סבור דאפילו בתוך חמשים אמה איכא קורבה דמוכח וכגון שנמצא לזה בדרך משל קרוב באמה ובאמתים ולזה בארבעים ומכל מקום לדברי רבי חנינא הוה לן למיזל בתר רובא ולא בתר קורבה. ואכתי איכא למידק היכי הוה סלקא דעתך דאיכא אחרינא דנפיש דאם כן סיפא דקתני מחצה על מחצה יחלוקו תקשי ליה דהא היכא דליכא קורבה כלל על כרחך אזלינן בתר רובא דרובא דאורייתא ותירצו בתוספות דבהרבה מקומות בתלמוד יש שיכול להקשות ולטעמיך ואינו מקשה. ויש לומר עוד דקסלקא דעתיה דמקשה דמחצה על מחצה דקתני היינו ששווים לגמרי בקורבה ורוחקה ובמספר העופות.
וליזיל בתר רובא דעלמא. יש מפרשים דעלמא מעוברי דרכים נפל. ואי אפשר מכמה טעמים חדא דאינו מן הדעת שיש כאן שובך תוך חמשים דנפול לתלות בו ונתלה בנפילה דעוברי דרכים דאינו מצויה כמו שכתבנו למעלה. ועוד מדאמרינן לעיל ואי בדאיכא אחרינא אמאי. של מוצאו ודאי מהאי הוא אלמא לא חיישינן לנפילה דעוברי דרכים. ועוד כי יש מקצת נוסחאות בגמרא דגרסי הכי הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים דכיון דמדדה אי מעלמא אתי לא מצי אתי וכן הוא גירסת הגאונים ז"ל ולפי גירסא זו אי אפשר לפרש כן. אלא הכי פירושו ליזול בתר רובא דשובכים דעלמא דקסלקא דעתך שיש כאן שובכים אחרים תוך חמשים אמה ונפישי מהני תרי דנמצא בין שניהם.
ואם תאמר ומנא ליה דאיכא אחריני תוך חמשים אמה דפריך הכי בהדיא. יש לומר על כרחך בדאיכא אחרינא הוא מתניא דאי לא תימא הכי מאי קמשמע לן כולה בבא דסיפא דאי לאשמועינן שאינו של מוצאו הא שמעינן ברישא ואי לאשמועינן כשקרוב לזה שלו פשיטא דקורבה דאורייתא בדליכא דנפיש מיניה מחצה על מחצה נמי פשיטא אלא על כרחך בדאיכא אחריני תוך חמשים אמה היא ואתא לחדושי דאפילו הכי אין תולין באותן האחרים ואף על גב דרובא נינהו אלו באלו הקרובים ומשום הכי פריך וליזל בתר רובא דעלמא ואם תאמר ולדידיה מי ניחא הא כיון דתוך חמשים אמה הן ליכא קורבה דמוכח ובכי הא ודאי לכולי עלמא אזלינן בתר רובא. תירצו בתוספות דקושיא זו לאו לרבי חנינא בלחוד הוא דאקשינן לה אלא לכולי עלמא. ופרקינן הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים כלומר ששאר השובכים אף על פי שהן תוך חמשים אמה הן בתוך הכרמים אבל שני שובכים אלו מכוונין כנגד שביל זה האחד בראש השביל לצד מזרח והשני בראש השביל לצד מערב והניפול נמצא באמצע השביל ולפיכך אי אפשר לתלות בשאר השובכים שהן רוב מפני שכיון שהם תוך הכרמים וניפול זה אינו מפריח אלא מדדה אי מעלמא אתי כלומר מאותם האחרים לא מצי אתי שהגפנים מונעים אותו. ויש מוסיפים בגירסא דכל מדדה אי חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדה. והכל עולה לפירוש אחד. הרשב"א ז"ל.
וליזל בתר רובא דעלמא. פירש רש"י ז"ל קסלקא דעתך דאיירי חוץ לחמשים אמה. אף על גב דמסקינן הכא דאיירי חוץ לחמשים אמה מכל מקום הוה מצי לשנויי דאיירי בתוך חמשים אמה אלא דסלקא דעתיה דמקשה דאיירי אפילו חוץ לחמשים אמה ולפי מאי דסלקא דעתיה שני ליה בשביל של כרמים. תוספי הרא"ש ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה