לדלג לתוכן

ירושלמי שבת דף פג א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


טימאו אותן לשם טבלה: את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן הכוש והכרכד לתחוב בו. א"ר סימון שרא לי רבי אבהו מיסב קילורית בשבת. רבי בא בר כהן בשם רב ששת מתני' אמרה כן. מחט של יד ליטול בה את הקוץ דלכן מה בין קוץ לזה. רבי בא בעא קומי רבי מנא מהו מיגבלתה ביום טוב. א"ל אינו אוכל נפש:

משנה קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת:

גמרא דבי ר' ינאי אמרי קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד היה יודע אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן. ואי לא בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן. א"ל ר' מנא לא תני שמואל אלא להיות שולה בו הזיתין. קנה שהתקינו להיות פוקק בו החלון נימר אם היה קשור ותלוי פוקקין בו ואי לא אין פוקקין בו. רשב"ג אומר מיתקן אע"פ שאינו קשור ותלוי. ולא כן א"ר יוחנן משכני חילפיי והראני נגר משל בית רבי קשור אע"פ שאינו תלוי. א"ר יודן מכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח:

משנה כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך:

גמרא רב יהודה בשם רב הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך. ר' יוחנן ורבנן דתמן חד אמר לצורך לצורך גופו. שלא לצורך שלא לצורך גופו. ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו. וחרנה אמר לצורך לצורך גופו ולצורך מקומו. שלא לצורך שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו. רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו ולצורך מקומו. תני א"ר יודן לא נחלקו ב"ש וב"ה על המלאים שמטלטלין אותן שלא לצורך. ועל הריקנין שיש בדעתו למלותן. על מה נחלקו על שאין בדעתו למלותן. שב"ש אוסרין וב"ה מתירין. אתי דב"ש כרבי נחמיה. את אמרת הלכה כרבי נחמיה ולא הלכה כב"ש:

משנה כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין ובלבד שיהו עושין מלאכה שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך רבי יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה

 

עין משפט

10 יז_י מיי' פ"ב מהל' כלים הלכה ב':

11 יז_יא מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה ז':

12 יז_יב מיי' פ כ"ה מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף א':

13 יז_יג מיי' פ כ"ה מהל' שבת הלכה ג', מיי' פ כ"ה מהל' שבת הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף ד':

14 יז_יד מיי' פ כ"ה מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף ו':