לדלג לתוכן

מלבי"ם על בראשית ל א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על בראשיתפרק ל' • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • יא • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כב • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ל', א':

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃



(א) "ותרא רחל". רחל חשבה שמה שלא ילדה אינו בסבתה רק בסבת יעקב, עז"א "כי לא ילדה ליעקב", שכבר כתבו חכמי הטבע שהאהבה היתירה תמנע ההולדה לפעמים, או שחשבה כפי מ"ש למעלה שהוא ענין השגחיי מסובב ג"כ מרוב האהבה, כמ"ש וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ולכן "ותקנא רחל באחתה", כי חשבה טוב היה לה שתהיה היא השנואה בלבד שתלד בנים, וע"כ "אמרה ליעקב הבה לי בנים" כי בו הדבר תלוי: