משנה נגעים י ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק י · משנה ה | >>
כיצד מגלחין את הנתק, מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו, כדי שיהא ניכר אם פשה.
החליטו בשער צהוב, הלך שער צהוב וחזר שער צהוב, וכן בפשיון, בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, הרי הוא כמות שהיהיא.
החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיוןיב.
וכן בשער צהוב, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, הרי הוא כמו שהיה.
כיצד מגלחין את הנתק?
- מגלח חוצה לו,
- ומניח שתי שערות סמוך לו,
- כדי שיהא ניכר אם פסה.
- החליטו בשיער צהוב -
- והלך שיער צהוב, וחזר שיער צהוב -
- וכן בפסיון -
- בתחילה, בסוף שבוע ראשון,
- בסוף שבוע שני, לאחר הפטור - הרי הוא כמות שהיה.
- החליטו בפסיון -
- והלך הפסיון, וחזר הפסיון -
- וכן בשיער צהוב -
- בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני,
- לאחר הפטור - הרי הוא כמות שהיה.
פסוקי התורה בנתק, כי כאשר לא יהיה בו לא שיער שחור ולא שיער צהוב שהוא יעמוד שבעה ימים. ואם נשאר על עניינו ולא יתחדש לו לא שיער שחור ולא צהוב ולא שיער פשה, הנה דינו שיגלח סביבו ויעמוד שבעה ימים שנית, והוא אמרו "והתגלח, ואת הנתק לא יגלח"(ויקרא יג, לג). ולימד אותנו איך יהיה הגילוח סביב הנתק בסוף שבוע ראשון.
וממה שראוי שאזכור אותו בכאן שהנתק מטמא במראה עמוק ושלא במראה עמוק. ואמנם זכר השם בנתקים מראה עמוק למה שהתבאר בקבלה, והוא אמרם "יכול אם נתקו אדם יהא טמא, תלמוד לומר מראה עמוק, מה מראה עמוק בידי שמים, אף אני אין לי אלא בידי שמים". אולם נגעי עור הבשר לבד הנה לא יקרא נגע ולא יטמא (בפסיון) [בסימנים] אלא אם (לא) היה מראהו עמוק כמו שהיה בא בפסוק, ואמרו "מראהו עמוק, ולא ממשו עמוק", כמראה חמה עמוקה מן הצל, לפי שזה יראה לראות עין הצל ממעל השטח המאיר.
ואשוב אל שלמות ביאור ההלכה.
אמר וחזר שיער צהוב, וכן בפסיון, רוצה לומר אם הלך שיער צהוב שהוחלט בו ונולד לו פסיון שהוא נשאר בטומאתו, בין הסגירו בזה השיער הצהוב בתחילה, או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר הפטור, לפי מה שביארנוהו בנגעי עור בשר בפרק חמישי מזאת המסכתא.
וכאשר הבנת מה שאמרנוהו, תהיה אצלך זאת ההלכה פשוטה לא תצטרך ביאור:
כיצד מגלחין את הנתק. בסוף שבוע ראשון להסגרו שלא פשה ולא נולד בו שער צהוב כתיב (ויקרא יג) והתגלח ותניא בתורת כהנים והתגלח בכל אדם ובכל דבר ואפי' נזיר דלא בעי כהן ולא בעי תער וגם דוחה לאו דנזיר ודריש התם את הנתק לא יגלח (שם) וכי מה יש בו והלא ניתק השער וא"כ למה נאמר ואת הנתק לא יגלח סמוך לנתק לא יגלח הא כיצד מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה והיינו דמתרגמינן ויגלח סוחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח דמגלח סביב לנתק ומשייר סביב הנתק שתי שערו' מכל רוח דמוקף הנתק שערו' כעטרה וחוזר ומסגירו שבוע שני ואם פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו:
החליטו בשער צהוב. ואחר שהוחלט בו הלך לו שער צהוב ואחרי כן חזר כלומר הרי הוא בהחליטו כמו שהיה ואכולהו קאי:
וכן בפסיון. כלומר וכן אם לא חזר השער אלא שפשה הרי הוא כמו שהיה בתחלה כלומר דין זה שאמרנו נוהג בין שהחליטו בשער צהוב בתחלה בין שהחליטו בשער צהוב בסוף שבוע א' בין שהחליטו בסוף שבוע ב' בן החליטו בשער צהוב לאחר הפטור דהיינו כשעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואח"כ נולד שער צהוב והחליטו ובכלהו הלך שער צהוב וחזר או שלא חזר אלא שפשה הרי הוא כמות שהיה החליטו בפסיון והלך הפסיון וחזר הפסיון או שלא חזר הפסיון ונולד בו שער צהוב ואין חילוק ביניהם אלא בשער צהוב מחליט בתחלה ובפסיון אין מחליט עד אחר הסגר ולא גרסי' בתחלה גבי פסיון והסופרים אגב רהטייהו כתבוהו בסיפא כמו ברישא ובתורת כהנים ליתיה ודריש התם דהרי הוא כמות שהיה מדכתיב (שם) ואם פשה יפשה:
הלך הפסיון. היינו שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וחזר הפסיון שלאחר שצמחו חזרו ונתקו או שלא חזרו ונתקו אלא שבא שער צהוב הרי הוא בהחליטו כמות שהיה ושערות שחורות שצמחו בפסיון אין מצילות מיד שער צהוב דלא צמחו בנתק אלא בפסיון. תניא בתורת כהנים אחרי טהרתו אין לי אלא לאחר הפטור מניין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ת"ל יפשה:
כיצד מגלחין את הנתק - בסוף שבוע ראשון (להסגרו) שלא פשה ולא נולד בו שער צהוב (כתיב והתגלח):
היה מגלח חוצה לו - מגלח סביב לנתק, ומניח שתי שערות. דכתיב (ויקרא יג) ואת הנתק לא יגלח, וכי מה יש בו, והלא כבר ניתק השער ונפל, אלא סמוך לנתק לא יגלח, שמשייר סביב לנתק שתי שערות מכל צד, נמצא הנתק מוקף שערות כעטרה:
החליטו בשער צהוב - ואחר שהוחלט בו הלך שער צהוב ואחרי כן חזר:
וכן בפשיון - שלא חזר שער צהוב אלא שפשה. בין כך ובין כך הרי הוא מוחלט כמו שהיה:
בתחלה בסוף שבוע ראשון - כלומר, דין זה שאמרנו נוהג בין שהחליטו בשער צהוב בתחילה כשהובא אל הכהן, בין שהחליטו בשער צהוב בסוף שבוע ראשון, או בסוף שבוע שני, או לאחר הפטור, כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ולאחר הפטור נולד שער צהוב והחליטו. ובכולהו הלך שער צהוב וחזר. או שלא חזר אלא שפשה הנתק. הרי הוא כמו שהיה:
החליטו בפשיון - כמו שמפרש בהחליטו בשער צהוב כך יש לפרש החליטו בפשיון. והכא בפשיון לא גרסינן בתחילה, שאין הפשיון מטמא אלא אחר הסגר:
וכן בפסיון בתחלה. כ' הר"ב כלומר דין זה שאמרנו כו' וכ"כ הר"ש ולקמן אכתוב פי' אחר בשם מהר"ם ז"ל:
הרי הוא כמות שהיה בת"כ דריש להו מדכתיב ואם פשה יפשה הר"ש: . הרי הוא כמות שהיה בת"כ דריש להו מדכתיב ואם פשה יפשה הר"ש:
הלך הפסיון. היינו שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה. וחזר הפשיון שלאחר שצמחו חזרו ונתקו הר"ש ועיין במ"ח:
וכן בשער צהוב בסוף שבוע ראשון כו'. כ' הר"ב והכא בפשיון ל"ג בתחלה כו' כ"כ הר"ש ומסיים והסופרים אגב רהטייהו כתבינהו בסיפא כמו ברישא. ובת"כ ליתיה. ע"כ. ומכאן שבכל הספרים היה כתוב כן. ומה שלא נמצא כך בספרים שלנו. לפי שהוגהו ע"פ פירושו של הר"ש ולפיכך כתב מהר"ם לקיים גי' הספרים. וז"ל צ"ע בכל סדרי המשנה אם לא נמצא בתחלה. בשום ספר זקן. אז ראוי למחקו. ואי גרסי' בתחלה. בכל סדרי המשנה. זהו פי' של הבבא. החליטו בשער צהוב הלך שער צהוב חזר שער צהוב וכן בפסיון שהלך שער צהוב ויש שם עדיין פסיון. בין שבא אותו פסיון בתחלה. בתחלת ראיית הנגע שהחליטו בשער צהוב. ומיד אח"כ קודם שיצא הכהן נולד הפסיון בין שנולד הפסיון בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני. או לאחר הפטור. הרי הוא כמות שהיה דאפילו פסיון הבא בתחלה מיד אחר שהחליטו בשער צהוב כי אזיל שער צהוב מחלטינן ליה בפסיון. ומה שלא החליט מתחלה על הפסיון. אחר שהחליטו בשער צהוב. היינו משום דאין מחליטין את המוחלט. החליטו בפסיון הלך הפסיון וחזר הפסיון וכן שער צהוב בתחלה כו'. פי' שבא אותו שער צהוב בתחלה. וא"ת בשלמא לעיל גבי החליטו בשער צהוב והלך שער צהוב וחזר וכן בפסיון בתחלה משכחת לה דהחליטו בשער צהוב ולא בפסיון. משום דאין מחליטין את המוחלט כדפי'. אבל הכא גבי החליטו בפסיון דהיינו בסוף שבוע והיה שם שער צהוב בתחלה. אמאי לא מחליט ליה מעיקרא אשער צהוב. וי"ל כגון שעמד השער צהוב חוץ לנגע. דאז אינו סימן טומאה. ובסוף שבוע החליטו בפסיון שפשה עד השער הצהוב ואכתי השער הצהוב הוי חוץ לנגע. ואחר זמן כנסה הבהרת מצד אחר כל כך. דאע"ג דפשתה קצת לצד השער הצהוב עד שעומדים בנגע. אין בכל הנגע אלא כגריס. ונמצא שהלך לו הפסיון הרי הוא כמות שהיה ומוחלט משום שער צהוב לר' יהודה דמטמא בשער צהוב אפילו שלא הפוך. ואע"ג דלעיל תנן סתמא דלא כוותיה. דקתני שער צהוב שקדם לנתק טהור. והכא הדר וסתים לן תנא כוותיה. הכא לאו סתמא הוא כוותיה. דעיקר מילתא לא אתיא למסתם לן כוותיה. אלא לאשמועינן דהיכא דמחליטו בהא. ושוב נולד לו סימן החלט אחר. דכי אזיל ליה קמא. אכתי מוחלט משום אידך. למר כדאית ליה. ולמר כדאית ליה. לר' יהודה אפי' בשער צהוב שבא בתחלה משכחת לה כדפרישית. ולר"ש וראב"י שבא בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפטור. א"נ מצינן לפרש לעיל וכן בפשיון בתחלה ממש בתחלה. שבא פשיון קודם לשער הצהוב. כגון שבא כהן להסגיר על הנתק כגריס. ולקה ביד כהן ופשה. ושוב נולד בו שער צהוב קודם שהספיק להסגירו והחליטו אשער צהוב ולא אפסיון. דאין פסיון מטמא בתחלה. ומיהו אהני פסיון דמעיקרא שלקה ופשה ביד כהן. דכי החליטו בשער צהוב והלך לו. אכתי לא אזיל שם מוחלט מיניה בשביל הפסיון והראשון נוח לי. וניחא לעיל בפ"ה (משנה ב') גבי החליטו בפסיון והלך לו פסיון וחזר. וכן בשער לבן לא קתני תחלה כי הכא משום דבשער לבן ליכא מאן דפליג למימר שיטמא שלא הפוך. והא דבת"כ לא קתני בתחלה (כי) הכא בשער צהוב. י"ל דתנא דת"כ בפלוגתא לא קמיירי. דלר"ש וראב"י לא משכחת לה עכ"ל. ומ"ש מהר"ם דהכא לאו סתמא כו'. עמ"ש במשנה דלעיל (ד"ה ר"י):
(יא) (על המשנה) הרי הוא כו'. בתורת כהנים דריש להו מדכתיב ואם פשה יפשה. הר"ש:
(יב) (על המשנה) הלך כו'. שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וניתקו. הר"ש:
החליטו בפשיון והלך הפשיון היינו שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וחזר הפשיון שלאחר שצמחו חזרו וניתקו או שלא חזרו וניתקו אלא שבא שער צהוב הרי הוא בהחלטו כמו שהי' ושערות שחורות שצמחו בפשיון אין מצילות מיד שער צהוב דלא צמחו בנתק אלא בפשיון הר"ש והרא"ש ז"ל:
וחזר הפשיון לאו דוקא שפשה באותו מקום עצמו וכן הוא שם ביד וז"ל והלך הפשיון וחזר פשיון אחר אלא שבכסף משנה נראה שנשמטה זו הבבא מלהורות מקומה זו וגם בבא דלקמן סי' ח' שפסק הרמב"ם ז"ל דהלכתא כת"ק דהתם לא הורה הוא ז"ל מקומה ע"כ:
יכין
כיצד מגלחין: דבעמד בעינו בסוף שבוע א' של ההסגר בלי פשיון או שע"צ. הר"ז מגלחו ומסגירו עוד שבוע ב'. ושואל כאן כיצד מגלחו:
מגלח חוצה לו: נ"ל דפשטותא דקרא מדסתם משמע ודאי דלא לבד סביב הנתק. רק כל השער שבאותו אבר. והא דלא קאמר קרא כל שערו. כדקאמר בגלוח טהרת המצורע ? היינו רק משום דרק התם צריך לגלח כל שער שבגופו. אפילו של גבות עיניו. עד שיראה כדלעת חלקה [כדלקמן פי"ד ורמב"ם פי"א מטו"צ]. אבל גלוח זה שאחר ההסגר. א"צ לגלח רק כל החלק שבו הנתק. דהיינו כל הראש או כל הזקן. מיהו גילוח זה כשר בכל אדם. ואפילו שלא בתער. ואינו מעכב [תוספתא דנגעים פ"ד]:
ומניח שתי שערות סמוך לו: סמוך להנתק סביב:
כדי שיהא ניכר אם פשה: דבשלמא בהסגר ראשון הי' יכול שפיר לידע אם פשה. ע"י שימדוד הנתק בתחלה וסוף ההסגר כמו שפשוט שבכל נגע היה הכהן צריך לעשות כן לידע אם פשה. אבל בנתק אחר סגירה א' שהי' הכהן צריך לגלח כל שערות המנוגע. והרי כל סימני הנתק הוא שנשרו שערותיו. וא"כ אם לא יניח גבול סביב לנתק. האיך יהי' יכול לידע בסוף הסגר ב' אם פשה הנתק או לא ? להכי מניח ב' שערות בגבולו סביב [ועיין במראה כהן סי' י"ט שהוכחנו שהפשיון של נתק הוא לכה"פ בסוף שבוע ב' בשיעור רוחב ב"ש. דאל"כ הרי היה די לסימן פשיון רוחב שער א' סביב כשיראה בסוף שנשר א' מהן. והנה בהר"ש כאן [מ"ז ד"ה כמה תהא]. נראה ברור דאפילו פסיון של שבוע ראשונה של נתק. ג"כ שיעורו כרוחב ב"ש. ול"מ הי' נ"ל דבכל נגע צריך שיהיה רוחב הפסיון כשיעור זה. דהיינו כפי הרוחב שבין שער לחבירו במקום גדולו. דאילו כרוחב שער א' א"א לאדם לשער. ורק בנתק אין הוכחה מזה. דהרי הוכחה גדולה יש שפשה אף שלא ינשר רק שער א':
ולכאורה משנה זו איו כאן מקומה. להפסיק בין דיני טומאת נתק עצמו וסימני'. אלא מדבעי למנקט במתני' דלקמן ענין פשיון. דאכתי לא שמעינן לה דפוסל בנתק להכי נקט מקמי הכי דין גלוח שיהא ניכר אם פשה]:
החליטו בשער צהוב: משנה זו נשנית כאן בנתק דוגמת הס"ט שנשנו בבהרת [פ"ה מ"ב]:
וכן בפשיון: ר"ל שאחר שנשר השע"צ שהחליטו בו בא פשיון בהנתק:
בתחלה: ר"ל בין שהי' התחלפות הזה אחר שהחליטו בשע"צ. בתחלה. או בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור:
הרי הוא כמות שהיה: וטמא אף שלא החליטו הכהן עדיין בשביל הס"ט החדש. דמ"ש ס"ט זה או זה:
והלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער צהוב: שאחר שעבר הפסיון שהחליטו בו צמח בו שע"צ:
בסוף שבוע ראשון: ר"ל בין שנתהווה התחלפות הזה אחר שהוחלט בפשיון בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור. ולא תני הכא מלת בתחלה. דהרי פשיון אינו מחליט בתחלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת