לדלג לתוכן

משנה נידה ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) הרואה כתם על בשרה -

כנגד בית תורפה - טמאה,
ושלא כנגד בית תורפה - טהורה.
על עקבה, ועל ראש גודלה - טמאה.
על שוקה, ועל פרסותיה -
מבפנים - טמאה,
מבחוץ - טהורה.
על הצדדין -
מכאן ומכאן - טהורה.
ראת על חלוקה -
מחגור ולמטן - טמאה,
מחגור ולמעלן - טהורה.
ראת על בית יד של חלוק -
אם מגיע כנגד בית תורפה - טמאה,
ואם לאו - טהורה.
היתה פושטת ומתכסה בו בלילה -
כל מקום שנמצא בו דם - טמאה, מפני שהוא חוזר.
וכן בפליון.


(ב) ותולה - בכל דבר שהיא יכולה לתלות.

שחטה בהמה חיה ועוף, ונתעסקה בכתמים,
או שישבה בצד העוסקין בהן,
הרגה מאכלת - הרי זו תולה בה.
עד כמה היא תולה?
רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
עד כגריס של פול,
ואף על פי שלא הרגה.
ותולה בבנה, ובבעלה.
אם יש בה מכה,
והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם - הרי זו תולה בה.


(ג) ומעשה באשה אחת, שבאת לפני רבי עקיבה,

אמרה לו: ראיתי כתם.
אמר לה: שמא מכה היתה ביך?
אמרה לו: הין, וחיית.
או שמא יכולה היא להיגלע ולהוציא דם?
אמרה לו: הין.
וטיהרה רבי עקיבה.
ראה תלמידיו מסתכלין זה בזהץ
אמר להם: מה לדבר קשה בעיניכם,
שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר, אלא להקל,
שנאמר: "ואשה כי תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה" (ויקרא טו יט),
ולא כתם.


(ד) עד שהוא נתון תחת הכר,

ונמצא עליו דם -
אם עגול - טהור,
ואם משוך - טמא,
דברי רבי אלעזר ברבי צדוק.


הדף הראשי של משנה נידה ח