לדלג לתוכן

משנה נידה ט רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) האשה שהיא עושה צרכיה, וראת דם -

רבי מאיר אומר:
אם עומדת - טמאה,
ואם יושבת - טהורה.
רבי יוסי אומר:
בין כך, ובין כך - טהורה.


(ב) איש ואשה שעשו צורכיהם לתוך הספל,

ונמצא דם על המים -
רבי יוסי - מטהר.
ורבי שמעון - מטמא,
שאין דרך האיש להוציא דם,
אלא שחזקת דמים מן האשה.


(ג) השאילה חלוקה לנוכרית או לנידה - הרי זו תולה בה.

שלש נשים שלבשו חלוק אחד,
או שישבו על ספסל אחד,
ונמצא עליו דם - כולן טמאות.
ישבו על ספסל של אבן,
ועל האיצטבה שבמרחץ -
רבי נחמיה - מטהר,
שהיה רבי נחמיה אומר,
כל דבר שאינו מקבל טומאה - אינו מקבל כתמים.


(ד) שלש נשים שהיו ישנות במיטה אחת,

ונמצא דם תחת אחת מהן - כולן טמאות.
בדקה אחת מהן, ומצאתה טמא -
היא טמאה, ושתים טהורות - ותולות זו בזו.
אם לא היו ראויות לראות -
רואין אותן - כאילו הן ראויות.


(ה) שלש נשים שהיו ישנות במיטה אחת,

ונמצא דם תחת האמצעית - שלשתן טמאות.
תחת הפנימית -
שתים הפנימיות טמאות - והחיצונה טהורה.
תחת החיצונה -
שתים החיצונות טמאות - והפנימית טהורה.
אימתי? - בזמן שעלו דרך מרגלות המיטה,
אבל אם עלו שלשתן דרך עליה - כולן טמאות.
בדקה אחת מהן, ומצאתה טהור -
היא טהורה - והשתים טמאות.
שתים, ומצאו טהור -
הן טהורות - והשלישית טמאה.
שלשתן, ומצאו טהור - כולן טמאות.
למה הדבר דומה?
לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים -
בדקו אחד מהן, ומצאו טהור - הוא טהור, ושנים טמאין,
שנים, ומצאו טהורין - הן טהורין, ושלישי טמא,
שלשתן, ומצאו טהור -
כולן טמאין - דברי רבי מאיר,
שהיה רבי מאיר אומר,
כל דבר שהוא בחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו, עד שתיוודע הטומאה.
וחכמים אומרין: בודק - עד שמגיע לסלע, או לבתולה.


(ו) שבעה סמנין מעבירין על הכתם -

רוק תפל, מי גריסין, מי רגלים,
נתר, ובורית, קימוניא, ואשלג.
הטבילו, ועשה על גביו טהרות,
העביר עליו שבעה סמנין -
ולא עבר - הרי זה צבע,
הטהרות טהורות - ואינו צריך להטביל.
עבר, או שדיהה - הרי זה כתם,
והטהרות טמאות - וצריך להטביל.


(ז) איזה הוא רוק תפל?

כל שלא טעם כלום.
מי גריסין?
לעיסת גריסין של פול, וחלוקת נפש.
מי רגלים? - שהחמיצו.
צריך לכסכס שלש פעמים - בכל אחד ואחד.
העבירן שלא כסדרן,
או שהעביר שבעתן כאחד - לא עשה כלום.


(ח) כל אשה שיש לה וסת - דייה שעתה.

אלו הן וסתות?
מפהקת, מעטשת,
וחוששת פי כרסה, ושיפולי מעיה,
ושופעת, וכמין צמרמורית אוחזת אותה,
וכן כיוצא בהן.
כל שתקבע לה שלש פעמים - הרי זו וסת.


(ט) היתה למודת להיות רואה בתחילת הווסת -

כל הטהרות שעשתה בתוך הווסת - טמאות.
בסוף הווסת -
כל טהרות שעשתה בתוך הווסת - טהורות.
רבי יוסי אומר: אף ימים ושעות - וסתות.
היתה למודת להיות רואה עם הנץ החמה -
אינו אסור - אלא עד הנץ החמה.
רבי יהודה אומר: כל היום שלה.


(י) היתה למודת להיות רואה יום חמישה עשר -

שינת יום עשרים - זה וזה אסורין.
שינת פעמיים יום עשרים - זה וזה אסורין.
שינת שלש פעמים יום עשרים -
הותר יום חמישה עשר,
וקבעה לה יום עשרים,
שאין האשה קובעת לה וסת - עד שתקבענו שלש פעמים,
ואינה מטהרת מן הווסת - עד שתיעקר ממנה שלש פעמים.


(יא) נשים בבתולים - כגפנים.

יש גפן - שיינה אדום,
יש גפן - שיינה שחור,
יש גפן - שיינה מרובה,
יש גפן - שיינה ממועט.
רבי יהודה אומר:
כל גפן - יש בה יין,
ושאין בה יין - זו דורקטי.


הדף הראשי של משנה נידה ט