קטגוריה:דברים כ ו

קט.

ומי האיש אשר נטע כרם . מה שמרבה ירש ולקח, התבאר ( שפטים קה ).

ולפ"ז היה לו לומר, "מי אשר לו כרם". פי' חז"ל כי שם "כרם" במובן המדויק, הוא דוקא הנטוע ה' גפנים; ומובן הרחב, כולל גם יתר נטיעות שנטעו כעין כרם. כמ"ש ועד כרם זית ( שופטים טו ), נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן הנצו הרמונים . ומציין כל הנטוע כסדר הכרם, עד שרגיל פי' חז"ל לקרוא כל המסודר שורות שורות, בשם כרם. כמ"ש "בכרם ביבנה”. ואמר בירושלמי פרק תפלת השחר, "וכי כרם היה שם? אלא שת"ח היו עשויים שורות שורות ככרם".

ופי' " נטע כרם ", נטע נטיעות שורות שורות, שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב.

קי.

אשר נטע כרם ולא חללו . ראב"י ס"ל שכרם דוקא. ומוכיח למעט במבריך ומרכיב, מ"ולא חללו". וכבר בארתי זה בארך ובפרטות בהתו"ה קדושים נט .

ומ"ש "שומע דברי כהן" התבאר ב שפטים קז .

ומ”ש "יכול בנו וכו' " התבאר ב שפטים קח .

קיא.

אשר ארש אשה . שם "אשה" כולל בין בתולה בין אלמנה.

ומ"ש מי האיש שהוא מיותר, כנ"ל ( שפטים קה ); והוא שם הכללות, ר"ל איש ואיש. בא לרבות אם מת א' מן האחים אז כל האחים חוזרים, (כמ"ש בסוטה מד) כי היא זקוקה לכולם. ומשכחת איש ואיש, שכולם חוזרים בשביל אשה אחת.

ומ"ש ולא לקחה מיותר, דהא לשון " אשר " מציין שלא נשא עדיין! בא ללמד שהקפידה אינו בשביל שארש, רק בשביל שלא לקחה. וזה דוקא בשיכול ללקחה, פרט בשאסור ליקח אותה.

ומ"ש " ילך ושוב , ויספיק מים ומזון” כן גרס הגר"א, כמ"ש בסוטה שם. זה מוכיח ממ"ש " ילך וישוב ", שמלת " ילך " מיותר. ופי’ ישוב לביתו, וילך ושוב וילך. היינו שיכול לשוב לביתו, וילך כפעם בפעם להכין מים ומזון.