המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"חלק לבם" - ממני
"עתה יאשמו" - הוא הדבר אשר יערוף מזבחותם ישחית לשון וערפו שם (דברים כא) וערפתו (שמות יג) ישבור צוארם ד"א לפי מדרש אגדה גדול השלום שאפי' ישראל עבדו ע"א ושלום ביניהם אין השטן מקטרג ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (לעיל ד) ושנוי המחלוקת שנאמר חלק לבם עתה יאשמו יש פתחון פה לשטן לקטרג
"חלק", ולכן "חלק" ה' את "לבם", שסבב ה' שיהיה ביניהם פירוד לבבות וכתות מתנגדות, ועי"כ "עתה יאשמו", היינו שעי"ז יקבלו את ענשם, "כי הוא יערף מזבחותם" כי החילוק לב הזה הוא יערף את המזבחות שלהם "וישדד את מצבותם", ר"ל שהמלך שעמד תחת הראשן יכרית את מזבחות העגלים, שזה עשה שלום בן יבש, וכן הושע בן אלה, ועי"ז יעמוד מרד נגד המלך:
ביאור המילות
"חלק". פעל יוצא:
"יאשמו". בא על חיוב העונש, וגם על קבלת העונש, כמו תאשם שומרון (לקמן י"ד):
"יערף". יקצך, מענין וערפו שם את העגלה, ועל שהיה המזבח עשוי אל העגל ימליצהו עריפת עגלת בקר:
